לג'רארד דאולופאו יש שני תארים בקריירה – אליפות עם ברצלונה באליפות ב-2013 וזכייה בליגה האירופית עם סביליה ב-2015. בשני התארים האלה התרומה שלו לזכייה הייתה אפסית – בעונה בברצלונה הוא הופיע אך ורק פעם אחת וכאשר סביליה זכתה בליגה האירופית הוא אפילו לא היה בסגל למשחק. העובדה הזאת לא מפתיעה, בעיקר בגלל שדאולופאו עדיין לא הצליח להותיר את חותמו בקבוצות בהן שיחק.
את הבכורה שלו בבוגרים הוא קיבל מגווארדיולה בעונה האחרונה של פפ בברצלונה. באותם ימים התחושה הייתה שכל שחקן שיוצא מ"לה מאסיה", האקדמיה של ברצלונה, הולך להיות כוכב גדול. הציפיות מדאולופאו היו גדולות במיוחד לאחר שכבש 18 שערים ב-33 משחקים בקבוצת הבת של ברצלונה. הוא היה אמור הכוכב הבא של המועדון – ראפיניה שהיה השותף שלו לחדר אמר לו כי יום אחד הוא הולך לזכות בכדור הזהב, כנראה שבאותם ימים רבים מההנהלה של ברצלונה היו מסכימים עם הטענה הזאת.
בשונה מהרבה שחקנים שברצלונה החליטה לגדל בבית ולתת להם את ההזדמנות בקבוצה הבכירה, בין היתר בגלל ההגעה של ניימאר, החליטו בברצלונה לשלוח את דאולופואו להתחשל במקום אחר. הבחירה הייתה אברטון של רוברטו מרטינז – שם, ברצלונה קיוותה שתחת מאמן ספרדי שידוע ביכולת שלו לקדם שחקנים צעירים, דאולופאו יעשה קפיצת מדרגה. את האמונה בו ניתן היה לראות בכך שברצלונה הצמידה לו סעיף שחרור של 35 מיליון אירו. באברטון הוא אמנם קיבל את הבמה, אבל ב-29 משחקים הוא הצליח לכבוש רק 4 פעמים. המחשבה של ברצלונה הייתה שאולי דאולופאו לא מתאים לפיזיות של הליגה האנגלית ולכן בעונה שלאחר מכן שלחה אותו לעונת השאלה נוספת הפעם בסביליה, שגם בה לא הצליח להותיר את חותמו.
בשנים שלאחר מכן, דאולופאו טייל בין כמה תחנות ברחבי אירופה – תחילה הוא חזר לאברטון, הפעם על בסיס קבוע, אך לאחר שנתיים יצא להשאלה נוספת במילאן. את תקופתו באיטליה תיאר דאולופאו כאחת התקופות הטובות בחיים שלו, בין היתר, מאחר שהפך להיות אבא.. כנראה שגם בברצלונה חשבו שדאולופאו התבגר וב-2017 הוא חזר הביתה והציפיות שוב היו בשמיים.
חצי שנה בלבד הספיקה לברצלונה להבין שוב שדאולופאו לא מספיק טוב. כנראה שהלחץ עליו פשוט היה גדול מדי. הוא סומן כבר מגיל מאוד צעיר ככישרון הבולט של הקבוצה, כוכב נוסף שגדל במחלקת הנוער של בארסה ומהתדמית הזאת הוא לא הצליח להתנער.
לכן המעבר לווטפורד היה כל כך הגיוני – קבוצה נחמדה בלי הרבה לחץ מעיירה קטנה ליד לונדון. פתאום כל הלחץ שהיה עליו מגיל צעיר, הציפיות שיהיה הטוב מכולם נעלמו – "אני יכול סוף סוף להיות רגיל" אמר השחקן לאחר המעבר לווטפורד. אחרי חצי שנה של התאקלמות, הספרדי מספק את העונה הטובה בקריירה מאז הפריצה הגדולה. ב-20 משחקים הוא כבש 7 שערים ובישל חמישה. בחודש שעבר במשחק נגד קארדיף, הוא אפילו הפך לשחק הראשון בתולדות ווטפורד לכבוש שלושער עבור הקבוצה בליגה הבכירה.
בסוף השבוע יש לווטפורד סיכוי לא רע בכלל להגיע לחצי גמר הגביע. בעונה שבה רוב הגדולות כבר הודחו מהגביע ולשתי הקבוצות ממנצ'סטר מחכים עוד אתגרים בליגה ובאירופה, יש סיכוי לא רע לסינדרלה. אחת כזאת לא הייתה מאז וויגאן ב-2013. מצד אחד, דאולופאו משחק את הכדורגל הטוב בקריירה ומקבל יותר ויותר קרדיט מחאבי גארסיה. מצד שני, לאורך הקריירה כאשר אור הזרקורים היה עליו והלחץ התגבר, דאולופאו דעך. אולי דווקא עכשיו, בגיל 25, הוא סוף סוף ימצא את מקומו ויזכה בתואר ראשון בקריירה עליו יוכל להגיד "הוא גם שלי".
משחקי רבע גמר הגביע האנגלי
יום שבת בשעה 14:15: ווטפורד – קריסטל פאלאס
יום שבת בשעה 19:20: סוונסי – מנצ'סטר סיטי
יום שבת בשעה 21:55: וולבס – מנצ'סטר יונייטד
יום ראשון בשעה 16:00: מילוול – ברייטון
