18 בספטמבר, 1968: טוני קוקוץ' יוצא לאוויר העולם בספליט, קרואטיה.
19 בספטמבר 2018: השיר "KillShot" של אמינם יוצא לכל שירותי הזרמות המוזיקה.
לעיתים, השוואות שנראות לא מציאותיות בעליל, יכולות לעבוד.
במקרה שעל פני השטח לא קשור לכתבה, אמינם הוציא את שירו "KillShot" לשירותי הזרמות המוזיקה בטווח של שעות ספורות מתאריך יום הולדתו של טוני קוקוץ'. אמנם, גם אמינם (ושיריו) וגם קוקוץ' הם לא מה שהם על פני השטח. השיר, שיצא כתגובה לראפר מאשין גאן קלי כנגד שירו שביזה את אמינם, הזכיר לי ניצוצות של קוקוץ'. שיר שלא היה קליט ובעל בייסליין טוב בניגוד לשיר של קלי, אולם הוא היה טכני ביותר, אמר מה שצריך ועשה את העבודה אותה התבקש לעשות. זה אולי לא היה הכי נוצץ או הכי מושך את האוזן בשמיעה יבשה, אבל זה לא הסיבה שבזכותה קרם עור וגידים. זהו תיאור מדויק גם לטוני, שחקן טכני, צווארון כחול קלאסי שעושה מה שמתבקש ממנו. הוא לא כוכב כמו מייקל, לא סטופר הגנתי כמו פיפן ולא מכונת ריבאונדים כמו רודמן, אך בכל זאת היה חלק אינטגרלי ביותר בבולס האגדיים של שנות ה-90'. לכבוד החלפת הקידומת, סקירה על הקריירה המשובחת והלא מוערכת של "המלצר".
קוקוץ', שנולד בספליט, קרואטיה, לא התחיל את החיים שלו עם הכדור הכתום ביד, אלא דווקא עם כדור לבן, קטן וקופצני. מגילאים 8-12 טוני זכה באליפות קרואטיה בטניס שולחן. כאשר נמאס לו, הוא עבר לשחק כשוער כדורגל והצטיין גם בתחום הזה. בסביבות גיל 16, קוקוץ' חווה פרץ גדילה של כ-24 סנטימטר בקיץ אחד בלבד, מה שגילה לו את ייעודו בחיים: כדורסל. כבר בגיל 17 הוא הוביל את קבוצתו המקומית, יוגופלסטיקה, לאליפות היורוליג שהשלימה "ת'ריפיט" לקבוצה הקרואטית במפעל וגם השלימה טרבל אירופאי שני ברציפות. קוקוץ' נבחר לשחקן המשמעותי ביותר בפיינל פור בפעמיים שהשתתף בו. מבין האירופאים שעברו לליגה הטובה בעולם בגיל צעיר, רק לוקה דונצ'יץ' היה קרוב להישגים של "המלצר".
ב-1993 קוקוץ' לבסוף עבר לשיקגו, הקבוצה שבחרה אותו בשלהי הסיבוב השני ב-1990. לדאבונו ושלא באשמתו, עוד לפני שהגיע טוני גרם לתככים בין קראוס, המנג'ר של הבולס דאז, לסקוטי פיפן. בשנת 91', פיפן הרוויח פחות ממיליון דולר לעונה והיה המשתכר השישי בגובהו בקבוצה מאחורי שחקנים זוטרים כמו סטייסי קינג ודניס הופסון. מסיבות ברורות, פיפן דרש העלאה בשכר בעזרת בנייה מחדש של החוזה שלו. קראוס לא הסכים לדרישות של סקוטי משום שזה היה מונע מהשוורים להחתים את טוני. פיפן נהיה עצבני, בעיקר על קראוס אך גם על קוקוץ'. ב-1992, שנה לפני שהגיע ל-NBA, טוני ונבחרתו פגשו בנבחרת ארצות הברית. ה"דרים-טים" שכללה 11 הול אוף פיימרים, הנבחרת שקיבלה יותר תשומת לב מסוחר סמים בקאוצ'לה כללה כמובן את פיפן וגם את חברו לקבוצה, אחד בשם מייקל ג'ורדן. הוד אווירותו לא הסכים לפגיעה הזו בחברו וחירב את הנבחרת האירופאית כפי שג'ון וויק עשה לרוצחי כלבו. האמריקאים ניצחו ב-32 הפרש, 117:85, כאשר מייקל וסקוטי השתלבו ל-34 נקודות. משם הכעס התנדף לו, אך השתלשלות האירועים מרגע זה לא הייתה ורודה כצפוי. ביום שבו טוני נחת באילינוי, אביו של מייקל נפטר. ימים ספורים לאחר מכן הוא הודיע על פרישתו הראשונה. הפורוורד הקרואטי קיבל אחריות רבה יותר ממה שציפה לה בעונת הרוקי שלו בעקבות כך, המעבר מאירופה לליגה הטובה בעולם לא היה חלק. טוני היה צריך להסתגל לטיסות המרובות ולתרבות האמריקאית כאשר באופן סימולטני מתרחשת מלחמה קשה מנשוא בארץ מולדתו, נושא בו ניגע מאוחר יותר. החותמת המסיבית הראשונה ששם קוקוץ' על הליגה הטובה בעולם הייתה ב21 לינואר, 1994, כאשר הקריירה הבין לאומית שלו הייתה עוד בחיתוליה. החבורה של פיל ג'קסון נפגשו עם היריבה המרה מאינדיאנפוליס למשחק שנות ה-90' קלאסי. עם שניות ספורות על השעון, מהלך מתוכנן לרג'י מילר שם אותו במצב של קאץ' אנד שוט מחסימה, אין יותר רג'י מזה. כמובן שהגארד שם את הכדור בטבעת והותיר לבולס קצת פחות משנייה להגיב. מילר קד קידה לקהל הביתי בעיר הרוחות, לצערו החגיגה הזו הייתה מוקדמת מדי. במערכה הזו, רג'י שיחק את "Rap Devil" (השיר ש"מאשין גאן קלי" הוציא נגד אמינם) וטוני כמובן גילם את התפקיד של "KillShot". כפי שנאמר בשיר, מילר חשב שהיה לו את הבולס תקועים באמצע הכוונת כשסחט את ההדק, אמנם הוא התבדה במהרה והצליפה שלו הוחמצה. הצליפה של קוקוץ' דווקא נכנסה, שלשה עם יד בפנים שזיכתה את הבולס בניצחון קריטי ביותר מול הקהל הביתי.
בשנים שהגיעו לאחר מכן, קוקוץ' רק המשיך לבסס את עצמו כבורג מרכזי במערכת של פיל ג'קסון. מייקל חזר וגרם לאוהדי הכדורסל והבייסבול לנשום אנחת רווחה, הבולס חזרו לשלוט על הליגה ביד רמה כאשר טוני היה סקורר חשוב ביותר. בשבע העונות שלו בשיקגו, הוא קלע כ-14 נקודות, מסר כ-4 אסיסטים וקטף כ-5 כדורים חוזרים בממוצע לערב. לאחר שעזב את אילינוי בתחילת המילניום, הקריירה שלו לא הייתה אותו דבר. הנקודות שלו ירדו בהדרגה, פציעות מנעו ממנו לשחק משחקים רבים ומספרי הדקות שלו ירדו דרסטית. בעונת 2005/2006, טוני תלה את הנעליים בגיל 37.
כ-4 שנים לאחר הפרישה שלו, יצא סרט עוצמתי במיוחד של סדרת ה"-30 על 30" של ESPN שנקרא "פעם אחים" שעקב אחרי ההתנתקות של הנבחרת היוגוסלבית ועל התככים הפנימיים שהמלחמה יצרה. שהסיפור המרכזי הוא על ולאדה דיבאץ' הסרבי ודראזן פטרוביץ' הקרואטי.
באחת הטרגדיות הגדולות ביותר של עולם הכדורסל, פטרו נהרג בתאונת דרכים עוד לפני שהספיקו להסדיר את ההדורים. לטוני יש נוכחות ענקית בסרט בשל היותו קרואטי ומקורב לדראזן, וניכר כי זה אירוע שעיצב מאוד את האישיות שלו, המלחמה בכלל והמוות של דראזן בפרט. אם נשווה ל"KillShot" בפעם האחרונה, טוני החזיק מעמד (held still) בזמן שכולם מסביבו החזיקו נשקים (held steel).
כיום טוני מתפקד בתוך הבולס כיועץ.
לסיכום נאחל מזל טוב לשחקן הבולס השני שפגש את קים ג'ונג און, לעוד שנים נפלאות ומלאות בכדורסל!
