אנטוורפן היא העיר היחידה בבלגיה מלבד הבירה בריסל שאפשר להגדירה בתור עיר תוססת וצבעונית. יש בה מתחמי קניות, מוזיאונים רבים ואפילו בעיירה הסמוכה לה מתקיים כל שנה פסטיבל המוזיקה המצליח "טומורולנד". אך הדבר שלא יודעים על אנטוורפן הוא שמדובר במקום ממנו הגיע מועדון הכדורגל החלוצי שהביא את הכדורגל הבלגי לקדמת הבמה של הענף באירופה ובעולם כולו. העונה, יחד עם אחד הליגיונרים המצליחים בדורנו, שואפת הקבוצה הכי גבוהה שרק ניתן.
אי שם במאה ה-19 התרוצצו להן קבוצות כדורגל בלגיות חובבניות מסביב לכדורי סמרטוט במסגרות לא מסגרות. קבוצת הכדורגל הראשונה שהחליטה למקציע את הענף בבלגיה הייתה אנטוורפן והיא גם למעשה הקבוצה הראשונה שנרשמה לליגת העל הבלגית דרך ההתאחדות לכדורגל, ד"א אותו מאורע היסטורי נחקק ע"י הקבוצה שמציגה בסמלה את הספרה "1". למרות שאת הפוקוס בשנים הראשונות של הליגה גנבו קבוצות מהערים ליאז', ברוז', סנט. גיל ובריסל שאינן קיימות בימינו, מלבד היותה הקבוצה הראשונה בליגה אנטוורפן שזכתה לראשונה באליפות רק בשנת 1929 (העונה ה-28 במספרה בבלגיה) הביאה את דריסת הרגל העיקרית שלה דווקא באירופה.
חלוציות, זו המילה שמגדירה את המועדון. מלבד לואי ואן חאל לא לבשו שחקנים דגולים את מדי הקבוצה שזכתה רק ב-4 אליפויות ושני גביעים ונחשבת לקבוצה די לוזרית בשלבי ההכרעה של הליגה , בהתחשב בכך שהיא סיימה 11 פעמים בתור סגנית האלופה, אך כפי שציינתי התעוזה לקפוץ למים- הן לכדורגל המקצועי והן למפעלים האירופאים, היא הדבר שהביא לאנטוורפן את המקום של בספרי ההיסטוריה של הספורט הבלגי.
השנה היא 1957, ואנטוורפן נרשמת לליגת האלופות. אמנם היא לא הייתה הבלגית הראשונה שמגיעה למפעל, אך בעוד אנדרלכט שהפסידה בשנת ההקמה של המפעל למ.ט.ק בודפשט ההונגרית 10-4 בשכלול שני המשחקים, אנטוורפן פגשה בשנתו השלישית של המפעל היוקרתי את האלופה המכהנת ריאל מדריד והפסידה לה רק 2-1 בבית מצמד של די סטפאנו הגדול, אך התפרקה במשחק הגומלין בו הפסידה 6-0. לאחר אותו מעמד מכובד הספיקה אנטוורפן להשתתף עוד מספר פעמים במפעלים האירופיים ולשחק מול ענקיות היבשת כמו ברצלונה, ניוקאסל ואייאקס. את אותותיה נתנה אנטוורפן דווקא בגביע המחזיקות לאחר שהצליחה להגיע למעמד הגמר בוומבלי בו הפסידה 3-1 למחזיקת הגביע האיטלקי פארמה. שנות התשעים שבתחילתן האירו פנים למחזיקת הגביע הבלגי וסגנית מחזיקת גביע המחזיקות, הסתיימו עם ירידה כואבת 7 שנים מאוחר יותר.
בשנת 2000 הצליחה אנטוורפן לשוב לליגה הבכירה, אך אחרי מסע הישרדות בן 4 עונות מצאה את דרכה שוב לליגת המשנה, הפעם ל-14 שנים.
אנטוורפן לא הגיעה העונה לליגה הראשונה כדי לשרוד, אלא להתברג בפלייאוף האליפות של הליגה ולחזור אל המפעלים האירופיים. מי שהגיע הקיץ בתור הרכש העיקרי של אנטוורפן בקיץ הנוכחי, במהלכו קיים המאמן הרומני לאסלו בולוני שינויים קוסמטיים בלבד, היה כמובן הקשר הישראלי ליאור רפאלוב שסיים את אחת הקדנציות המרשימות ביותר של ליגיונר ישראלי באירופה עם 238 הופעות, 55 שערים, 63 בישולים ו-4 תארים ב-7 עונותיו בקלאב ברוז' במפעלים בבלגיה ובאירופה.
בהיעדר שחקנים מקומיים מעולים בליגה הבלגית, רובו המוחלט של סגל הקבוצה מורכב משחקנים זרים. בשערה של הקבוצה ניצב סינאן בולאט, שוערה של נבחרת טורקיה, שבילה את רוב הקריירה שלו בבלגיה. בולאט גדל במחלקת הנוער של גנט, עבר בהמשך הקריירה בת 13 השנים שלו בסטנדארד ליאז' וקלאב ברוז' ואף הושאל למועדונים גדולים מחוץ לבלגיה כמו גלאטסראיי ופורטו לפני שחתם בעונה הקודמת באנטוורפן.
"רויאל אנטוורפן" מחזיקה גם בשחקני נבחרות אפריקאיות בולטות כמו דניאל אופרה מגן נבחרת גאנה ובן ארצו (ומלך שערי הקבוצה בעונה הנוכחית) וויליאם אווסו החלוץ, כשלצידו ניצב דיומרסי מ'בוקני חלוצה הפיזי והמרשים של נבחרת קונגו, אך השחקן הצבעוני ביותר של הקבוצה הוא ללא ספק הווינגר של נבחרת מדגסקר, זואטסארה ראנדיריאמבולולונה, או בקיצור "זוט".
שני "שחקני המנייה" של אנטוורפן שהולכים עוד להימכר בסכומים גבוהים לקבוצות הטובות באירופה הם איוו רודריגס הקיצוני השמאלי בן ה-23 שגדל בפורטו, זכה להופעות רבות בנבחרות הצעירות של פורטוגל ונחשב לכישרון גדול שעליו תפרע אנטוורפן שטרות רבים בעתיד. שחקן נוסף עם מסלול קריירה דומה שצעיר מרודריגס בשנה ומשתלב כרגע בקבוצה בצורה טובה יותר מהפורטוגלי עצמו הוא בלם הקבוצה דילן באטובינסיקה הצרפתי שהגיע לקבוצה היישר מהאקדמיה המפותחת של אלופת צרפת פ.ס.ז'. לצידו של הצרפתי הצעיר ניצב השחקן המקומי הבכיר שמבוגר ממנו ב12 שנה, ילה ואן דאם ששיחק בקבוצות העילית בבלגיה ופרש מהנבחרת לפני 4 שנים.
בולוני, שאימן במהלך קריירת האימון שלו ב-7 ליגות שונות, חוזר לבלגיה אחרי 10 שנים (אימן אז את ליאז') עם כדורגל התקפי והרבה שחקנים במרכז המגרש כדי להגיע אל המטרה הראשונית של הקבוצה העונה- מקום בפלייאוף האליפות. כרגע אפשר לומר שהמערך של הרומני עובד- נכון לכתיבת שורות אלו אנטוורפן נשארה בלתי מנוצחת, השמירה על הסגל שהעפיל לליגה הראשונה הוכיחה את עצמה ואנטוורפן עובדת כמו קבוצה חזקה ומלוכדת. מה שגרם בין השאר לליאור רפאלוב, השחקן המוכח ביותר בסגל הקבוצה העונה, לרשום שתי הופעות בודדות בקבוצה (שגם בהן הצליח הישראלי לבשל ולכבוש). למרות שהצליחה לצאת עם לפחות נקודה אחת גם במשחקים קשים כמו אלו מול קלאב ברוז' ואנדרלכט, אנטוורפן לא מצאה את השער יותר מפעם אחת במשחק בששת המחזורים הראשונים. הפרשנים טענו כי הסיבה היא ככל הנראה בגלל היעדר כוכבים ושחקנים יצירתיים ומהירים בהתקפה, אלא שבמשחק הליגה השביעי של הקבוצה נפרץ הסחר, רפאלוב התכבד בשער הראשון בדקה השביעית למשחק הבית מול זולטה וארגם וצפה באווסו (צמד) והחברים ממשיכים לקרוע את רשת היריבה בדרך ל5-1 ענק ולכיבוש המקום השלישי, 4 נקודות בלבד מהאקסית של רפאלוב ומוליכת הטבלה, קלאב ברוז'.
הסגל הצנוע יחסית של הקבוצה העתירה בזרים גרמה לקבוצות הגדולות לזלזל בעולה החדשה, אך כרגע כל קבוצה ששיחקה מול האדומים ירקה דם כדי אולי לצאת בשלום מהמפגשים מולה. אנטוורפן הביאה את הקשיחות אך יחד עם זאת את הצבע והכדורגל החיובי לליגה הבלגית ומעל הכל היא כאן כדי להוכיח לכולן שהיא הייתה פה קודם כשזכייה הרואית באליפות היא לא מילה גסה.
