זה לא סוד שנבחרת אנגליה הנוכחית לא משופעת בכישרון עצום, ועל אף שהיא מדורגת שישית בעולם בדירוג פיפ"א העדכני, בהחלט אפשר למצוא עוד 3 נבחרות בעלות חומר שחקנים איכותי יותר מזה של נבחרת שלושת האריות. אי אפשר בכלל להשוות את הסגל העדכני של הנבחרת לזה של הדור הקודם, אז שיחקו במדים האדומים אגדות כדורגל בקנה מידה היסטורי כמו למפארד או ג'רארד, כשהיום הנבחרת מורכבת מהרבה שחקנים צעירים וכמה מבוגרים אחראיים אך פחות נוצצים מפעם. ובכל זאת, במונדיאל שהתקיים לפני כחודשיים, הצליחה נבחרת אנגליה לשחזר את ההישג השני הטוב ביותר שלה בטורניר וסיימה במקום הרביעי. אחד האחראים הגדולים לכך הוא כמובן המאמן שלה, גארת' סאות'גייט, שבג'וב הגדול הראשון שלו הצליח לעשות מה שרבים וטובים לפניו ניסו לעשות ולא הצליחו. המאמן לקח את מה שהיה לו בידיים והוציא מזה את המקסימום: שוער מוכשר שקיבל את הקרדיט והחזיר בגדול, בלמים חזקים, שחקני קו שיודעים לעשות גם הגנה וגם התקפה, קישור חלש והתקפה מצויינת, את כל הדבר הזה הוא לקח, עם כל היתרונות והחסרונות, והרכיב נבחרת שהגיעה עד לחצי הגמר בו הפסידה רק בהארכה לקרואטיה. סאות'גייט ידע בדיוק מה יש לו ומה אין לו, והצליח להשתמש בדברים הטובים ולטשטש מעט את אלה שפחות: הוא לא ניסה לפתח משחק התקפה מוצלח דרך הקישור הבינוני שלו, אלא בנה על החלק הקדמי ועבד הרבה על רעיונות יצירתיים וחדשים במצבים נייחים, אשר את חלקם הביא מצפייה בענפים כמו פוטבול או כדורסל. סאות'גייט אף הביא איתו שילוב מיוחד שיש לו עוד מימיו כשחקן, כזה שאנגליה הייתה צריכה בדיוק. בצעירותו שיחק בקבוצת הנוער של קריסטל פאלאס בדרום לונדון, אליה הגיעו בעיקר נערים קשוחים ממקומות פחות טובים בעיר. גארת' עצמו גדל במשפחה ממעמד הביניים וקיבל חינוך טוב, כך שהיה "הילד הטוב", קצת יותר מכל השאר. מאמנו בקבוצת הנוער, אלן סמית', לא האמין בילד הטוב ששיחק אצלו, וחשב שהוא חייב להתחזק פיזית ומנטלית כדי להפוך לכדורגלן ולא לאיך שראה אותו אז, כמי שיהיה סוכן נדל"ן או נסיעות נהדר. עם השנים הוא בהחלט התחזק והתחשל, ואף הוסט מעמדת הקשר לבלם. סאות'גייט נודע כבלם קשוח, קר רוח, חזק, ועם זאת גם אדם נהדר, חברותי, אהוב. הוא שיחק במהלך הקריירה שלו בקריסטל פאלאס, אסטון וילה ומידלסבורו, ובכולן הוא שימש כקפטן תקופה. הוא היה חלק מנבחרת אנגליה כ9 שנים, ואין ספק שבה הוא חווה את הרגע הכי משמעותי בקריירה שלו. בחצי גמר יורו 1996, שהתקיים על אדמת הממלכה, הגיעה אנגליה לחצי הגמר בו התמודדה מול נבחרת גרמניה. המשחק עצמו הסתיים בתוצאה 1:1 ולאחר חצי שעה נוספת של כדורגל נשארה התוצאה עומדת בעינה. אתם יודעים מה זה אומר… כן כן, בעיטות עונשין. התוצאה הייתה 5-5 כשמיודענו האנגלי היה זה שלקח על עצמו את הבעיטה. סאות'גייט בעט כדור שטוח שאנדראס קפקה עצר, וכמו תמיד (למעט מונדיאל 66') החלומות של האוהדים האנגלים ירדו להם לטימיון. הבלם הבין את גודל המקרה וישר הכריז "זה משהו שאני צריך לחיות איתו מעכשיו". אך למרות שהוא אכזב בגדול את המדינה שלו, סאות'גייט הצליח לקחת את המקרה די בקלות מבחינתו ולא לשקוע בזה יותר מדי, עד שהוא השתתף בפרסומת המפורסמת של פיצה האט שהפכה לקאלט.
את השילוב הזה בין הרצינות, ההבנה של המעמד, האחראיות, לקלילות, לשמחה, הוא הצליח להביא לנבחרת וזה משהו שהיה חסר לה בשנים האחרונות. לאחרונה נחשפו התבטאויות שונות של מספר שחקנים כמו פול סקולס, מייקל קאריק ודני רוז, על משבר בחדר ההלבשה האנגלי, על אווירה רעה שיוצרת חוסר חשק ורצון לשחק עבור הנבחרת. אפילו מרכוס ראשפורד הצעיר, שהספיק לחוות עם אנגליה רק טורניר אחד לפני עידן סאות'גייט סיפר על כך שהיה בלחץ ושהיה מתח בנבחרת. אולם עם סאות'גייט המצב השתנה, ונראה שהאווירה והרקע החברתי השתפרו פלאים. סביב המונדיאל האחרון העידו שחקנים רבים מהסגל על האווירה הטובה באימונים ובמשחקים וגם מחוצה להם, שם הם שחררו קצת מהלחץ ביחד. מצד שני המאמן הביא גם את הפן של הרצינות, כזה שלא האמינו שיש לו בתחילת דרכו בתפקיד, כשעוד היה אמור להיות ממלא מקום זמני בלבד, עד שימנו מאמן חדש במקומו של סם אלרדייס שפוטר. זה מה שאמר ג'ון סטונס על מאמנו שאימן אותו גם בנבחרת אנגליה עד גיל 21: "ראיתי גם את הצד האפל שלו. מי שהיה בלם קשוח לא יכול להיות מאמן רך. יש לו את כל הכלים להצליח עם אנגליה. היו פעמים בנבחרת עד גיל 21 שלא שיחקנו טוב והוא פשוט צרח עלינו במחצית ושינה לגמרי את הכיוון של המשחק. אני לא רואה סיבה בגינה הוא לא יכול לקבל את הג'וב באופן קבוע". את זה כמובן הוא אמר על מאמנו לפני שזה מונה באופן רשמי למאמן הקבוע של נבחרת שלושת האריות, והוכיח בגדול את דבריו של חניכו. כעת, אחרי מונדיאל מוצלח למדי, סאות'גייט שקיבל הארכת חוזה לטורניר נוסף, יורו 2020, צריך קודם כל להוביל את נבחרתו לשם. המסע הזה יתחיל כבר בקרוב עם ליגת האומות, בה שובצה אנגליה לבית קשה מאוד עם ספרד וקרואטיה. כשהוא חוגג יום הולדת 48 עומד גארת' סאות'גייט בפני משימה לא פשוטה אך כזו שהוא בהחלט יכול להצליח בה: הוא צריך לקחת את כל הצעירים שלו ולהפוך אותם לנבחרת חזקה עם אופי. רוב השחקנים הוותיקים כבר פרשו, גם גארי קייהיל וג'יימי וארדי שהודיעו על כך לפני ימים ספורים, והמאמן נשאר עם חבורה די צעירה אך טובה וחזקה. סאות'גייט צריך לקחת את עמודי התווך שלו, הבוגרים ובעיקר המנוסים יותר: קיין, פיקפורד, סטונס וחבריהם ולבנות עליהם נבחרת שתוכל להגיע רחוק, עד הסוף. זה לא יהיה נוצץ, זה לא יהיה מרהיב, והכדורגל לא יהיה הכי יפה בעולם, אבל זה יקרה זה יהיה פשוט יעיל וטוב, כמו שסאות'גייט יודע.
