קריסטאפס פורזינגיס הוא אחד מכוכבי העתיד של ה-NBA בשוק ספורט מהגדולים ביותר בעולם. היום אגולל לכם את סיפורו, על תקופתו באירופה והטיפול באנמיה שלו, על איך כמעט נבחר על ידי האוקלוהומה סיטי ת'אנדר, על תקופתו בניקס וכמובן אודות פציעתו.
המהלך היה מושלם, קייל אוקווין השתמש ביכולת שלו לקליעה בחוץ כפיתיון להוצאת הגבוהים מתוך הצבע, טריי בורק חישב נכון את הזווית של החסימה שלו שתשאב גם את ג'ייסון טרי וגם את יאניס אנטטקונמפו. קריסטאפס נתן שינוי כיוון מהיר ורץ לצבע הפנוי לרווחה, אוקווין נתן כדור מדויק ללטבי שהתעופף להטבעה עוצמתית בדרך להתזת קצת זיעה על ספייק לי. אבל אז, התרחש משהו שאף חובב ספורט לא רוצה שיקרה: הנחיתה על רגלו השמאלית היה רעה מאוד, זווית הפגיעה גרמה לקריעת גיד ה-ACL בברכו השמאלית. פורזינגיס עבר במהרה מהאורות הבוהקים של המדיסון סקוור גארדן לאורות הפלורסנט של בית החולים המקומי. לאחר חודשים ארוכים ומתישים של פיזיותרפיה ברגלו, הוא צפוי להשתקם לגמרי בזמן הקרוב ולחזור למגרשים בסביבות פברואר. אולם לפני שנגיע לעונה הבאה, נחזיר את הזמן קצת אחורה.
כבנו של כוכב הנבחרת הלאומית הלטבית ז'אניס פורזינגיס, ה"זינגר" היה מוכר עוד לפני קריירת הכדורסל שלו. הוא החל את הקריירה שלו במועדונים מקומיים בלטביה בהם אביו שיחק, מהר מאוד הבינו כי קריסטאפס גדול על הליגה הלטבית, תרתי משמע. ב-2010, שהיה בן 15 בלבד אך כבר עבר את גובהו של אביו (קריסטאפס היה 2.03 מטר בעת ההיא) הוא נסע לסביליה עם אחיו שהיה למלווה שלו ועזר לו לחתום על חוזה עם הקבוצה. לאחר שבילה שנה אחת עם קבוצת הבת, הפוורוורד הצטרף לקבוצה הבוגרת ב-2012.
המשחקים בליגת העל הספרדית היו תכופים יותר ואינטנסיביים יותר. קריסטאפס החל לחוש לא בטוב באמצע משחקים, מסוחרר וקצר נשימה במקרים מסוימים. הרופאים המקומיים קבעו כי יש לו אנמיה, משמע פחות תאי דם אדומים. חד הקרן שילב את הטיפול הרפואי באופן סימולטני עם המשחקים והצליח להתגבר על הסיטואציה הקשה שהייתה לו בצורה האופטימלית. במהלך שלוש השנים שלו במועדון הספרדי, הוא חווה שיפור ניכר ביכולות כל עונה ועונה. שיפור דרסטי בנקודות, בקליעות ממחוץ לקשת, ביכולת החסימה, החטיפה והכדורים החוזרים תוך שמירה על סטטוס קוו יציב ביותר בגזרת האחוזים מהשדה. בנוסף לכך, הוא לקח על עצמו יותר ויותר אחריות כל שנה, הוא הוביל את הקבוצה לפלייאוף בעונת 13/14 כאשר הוא משחק כ-18 דקות למשחק. בשלושת המשחקים ששיחק בפלייאוף הוא צבר 8.3 נקודות ו-3.7 ריבאונדים. בתום העונה הזו הוא הכריז לדראפט 2014. הוא נפגש עם כמה קבוצות, כולל האורלנדו מג'יק שהייתה בבעלותם הבחירה ה-12 בדראפט, והאוקלוהומה סיטי ת'אנדר שהצהירו שייקחו אותו במקרה שיהיה פנוי בבחירה ה-21 שלהם. לבסוף הוא משך את שמו מהרשימה והחליט להשתפשף עוד עונה באירופה בתקווה שבשנה הבאה יבחר בטופ 5. פורזי סיים את הקריירה באירופה עם ממוצעים מרשימים של 8.5 נקודות למשחק ו-3.6 ריבאונדים בפחות מ-18 דקות למשחק.
קריסטאפס אכן נבחר בטופ 5, במהלך המבריק היחיד של פיל ג'קסון בקריירה שלו כמנג'ר הניקס שלקח אותו בבחירה הרביעית בדראפט 2015. הבחירה הייתה שנויה מאוד במחלוקת, אי אפשר לשכוח את האוהד שבכה בליל הדראפט, את שריקות הבוז הצורמות שמילאו את הברקלייז סנטר יותר ממה שהקהל מילא אותו כל השנה, וכמובן את הבעת התרעומת המשעשעת של סטיבן איי סמית.
פורזינגיס השתיק את כל המבקרים והמצקצקים והמבקרים בעונתו הראשונה, הוא העמיד ממוצעים של 14.3 נק', 7.3 ריב' ו-1.9 בלוקים. הוא הוכיח שהוא יכול לשרוד עונה (כמעט) שלמה באינטנסיביות של הליגה, אולם הבעיה של העבירות עדיין כאבה. פורזי תמיד התקשה בשליטה בבעיית העבירות שלו, בשנה מסוימת בספרד הוא אפילו צבר 6.7 עבירות אישיות פר 36 דקות. בעונה הראשונה שלו בניו יורק הוא צבר 2.8 למשחק ב-28 דקות, שיפור אך לא ניכר במיוחד.
בעונה השנייה שלו בניו יורק, ראו שיפור חל בסטטיסטיקה שהעמיד אך גם במצב המנטלי שלו. הוא לקח את המושכות ככוכב הקבוצה, לקח על עצמו יותר אחריות בהתקפה ללא ירידה ביעילות משחקו. עוד שינוי מהותי שעשה הוא המודרניזציה למשחק שלו. בעונה הראשונה הוא עוד סחב הרגלים קונסרבטיבים מאירופה השמרנית, ההרגל המגונה ביותר היה הזריקות הארוכות לשתי נקודות. הוא הוריד את אחוזי הזריקות שלו ממרחק של יותר מ-5 מטר מהסל שלא היו שלשות מ-15.9% ל-11.6%. בנוסף הוא העלה את אחוזי זריקת השלשות שלו מ-27.9% ל31.9%. עונתו השלישית הייתה עונת הפריצה שלו, השנה הוא נהפך לסופרסטאר אמיתי. זו גם הייתה הפעם הראשונה שהוא נבחר לאולסטאר, לדאבונו ולדאבונם של כל אוהדי הספורט, העונה הפנטסטית הזו נקטעה בטרם עת במהלך חסר משמעות ברבע השני מול מילווקי במשחק באמצע העונה.
ככל הנראה הוא לא יחזור מהפציעה במלוא כושרו. ראשית, נתחיל בכיצד הפציעה התרחשה: לפי מחקרים, רוב פציעות ה-ACL מתקיימות כאשר הזווית של הברך גבוהה מאוד, בדרך כלל מעל 60 מעלות וככל שהזווית יותר גדולה כך הפגיעה עוצמתית יותר. במהלך של קריסטאפס רואים כי הוא לא כופף את ברכו בנחיתה כמעט בכלל. שנית, מה הטיפול הכי אפקטיבי בה: מומחים ממליצים על חזרה מתודית אך זריזה מאוד לפעילות ספורטיבית בשל פעילות ביו-כימית בברך. הטיפול שונה מאוד בשנים האחרונות מאשר בתקופת פציעתו של דרק רוז, דהיינו הרבה יותר יעיל ויותר מהיר.
בשנים האחרונות של יותר ויותר ספורטאים שחוזרים מפציעות כאלו כגון אלכס מורגן, דרו בריז ומריה שאראפובה, אמנם הכי מעודד מביניהם היא החזרה של רוב גרונקאוסקי, הטייט-אנד של הניו אינגלנד פטריוטרס. גרונק הוא גבוה מאוד עם רגליים ארוכות שנאלץ להשתמש באתלטיות שלו לבצע מהלכים ולכן הוא נותן אינדיקציה מאוד טובה לחזרתו של פורזינגיס מפציעתו.
לסיכום, אני סבור כי פורזינגיס לא יחזור בדיוק כמו שהיה במובנים האתלטיים אך המצב המנטלי שלו יהיה משופר בהרבה, הוא קיים כמה וכמה ראיונות בו הוא מראה את הרעב שלו לחזור למגרש. הרסיבר האגדי של הדאלאס קאובויז וחלק מהטריו ההתקפי המוכשר, מייקל אירווין טען כי הפציעה הקשה שלו בתחילת הקריירה היא הדבר הכי טוב שקרה לו. גרמה לו להבין מה זה להיות רחוק מהספורט שכל כך אהב.
מזל לחד הקרן של ניו יורק שחגג לפני ימים ספורים את יום הולדתו ה-23!
