"הסוכן שלו צריך לקבל תואר אבירות מהמלכה"- פול מרסון.
ז'וליין פובר היה שחקן סולידי מאוד בזמנו שהיה יכול לתת תפוקה במועדונים ממוצעים בליגות הגדולות של אירופה. בשנת 2009 הוא קיבל את הזדמנות חייו להילחם על מקום בהרכב בגלאקטיקוס של ריאל. לדאבונו, הדם הצרפתי שזורם לו בעורקים השתלט עליו ועשה מה שצרפת עושים בכל מלחמה: מרימים דגל לבן.
ז'וליין פובר נולד בעיר לה האבר שבחבל נורמנדי בראשון לאוגוסט, 1983. הוא החליט לשחק במועדון של קאן בצעירותו למרות מחלקת הנוער הנהדרת של לה האבר שהוציאה שחקנים כמו נ'גולו קאנטה, פול פוגבה, סטיב מנדנדה וריאד מחרז. בדיעבד, ההחלטה הזו נראית כמו החלטה מצוינת. הוא קיבל הזדמנות ממשית בבוגרים כבר בשנת 2001, כאשר היה בן 18 בלבד, והוא במהרה הוכיח את שוויו וקיבל מקום נעוץ ב-11 הפותחים. הוא הרשים מאוד בשלוש השנים שלו בבוגרים עד שבבורדו החליטו ללחוץ על ההדק ולקנות את הקשר הצעיר ב-2004. הוא שיחק בעיר היין 96 מערכות בכל המסגרות, כולל חלק אינטגרלי בריצות שלהם בליגת האלופות וסייע להם לזכות בגביע הליגה בעונתו האחרונה. ב-2007 הוא עזב את הליגה הצרפתית, לאחר דיווחים שהוא על סף חתימה בגלזגו ריינג'רס מהליגה הסקוטית בסכום על סך 6.5 מילון אירו, ווסטהאם יונייטד ביצעה מחטף מתחת לאפם של הסקוטים ושילמה 6.1 מיליון ליש"ט עבור שירותיו של הצרפתי שהצטרף למועדון בראשון ליולי.
שבועיים וחצי לאחר החתימה, הקארמה השיגה את הפטישים ואת פובר. ב-17 ביולי, במשחק קדם עונה נגד המועדון הצ'כי סיגמה אולמוץ, פובר סבל מקרע בגיד האכילס. פגיעה כזו היא פגיעה קריטית במיוחד, במיוחד לשחקנים עם סגנון המשחק של פובר. מחקר קוהורט (מחקר עוקבה, מחקר פאסיבי של רופאים שנחשב ל"תקן הזהב" של מחקרים אחרי פציעות ומחלות) שפורסם בשנת 2017 בספריה הרפואית הלאומית של ארצות הברית חקר 86 ספורטאים מקצוענים מארבע ענפי הספורט המובילים באמריקה: כדורסל, פוטבול, הוקי ובייסבול. רק 19 מהם, דהיינו 30.6% חזרו לשחק לאחר הפציעה. וגם אלו שחזרו לשחק, שיחקו כשלושת רבעי מהמשחקים בשתי העונות העוקבות לאחר הפציעה, חוו ירידה בסטטיסטיקה ובעיקר במהירות והזריזות שלהם. השחקנים שהושפעו באופן הקשה ביותר היו שחקני ה-NBA. פובר הסתמך על האתלטיות שלו ועל זריזותו היחסית, תכונות שחשובות הן לכדורגלנים והן לכדורסלנים. בעונתו הראשונה כחבר הפטישים הוא צבר לעצמו עוד פציעות טורדניות ושיחק רק שמונה משחקים כל שנת 2008.
ואז, כמו ברק ביום בהיר, צצו שמועות של מעבר אפשרי שלו לריאל מדריד. מה שנראה בתחילה כמו מתיחת אחד באפריל מאוחרת ביותר החל לקרום עור וגידים. ב-30 לינואר הוא קיבל אישור מהמועדון הלונדוני לקיים מו"מ עם הבלאנקוס וההשאלה נחתמה יום אחד לאחר מכן. הפטישים קיבלו 1.5 מיליון אירו כאשר הבלאנקוס קיבלו אופציית רכישה בתום החוזה.
הנעליים שהוא צריך היה למלא לא היו נעליים רגילות, הם היו נעלי הליצן של שאקיל אוניל. בדיעבד, פובר השתתף ביותר סאגות מאשר משחקים, הוא פעם נרדם על ספסל המחליפים באמצע משחק (אף על פי שהוא טוען כי סתם סגר עיניו מפאת השעמום) ואף פספס אימון כי "הוא היה מבולבל" לטענת המנג'ר חואנדה ראמוס. הוא צבר שתי הופעות במדים הלבנים, אנמי ולא מורגש בשתיהן. ריאל החליטה כמובן לא לנצל את אופציית הרכישה שלה ושלחה אותו חזרה למזרח לונדון. הצרפתי הספיק לצבור עוד 52 הופעות בשלוש שנים עם כיבוש אחד. הוא כמובן לא נשאר במועדון לאחר תום החוזה ב-2012 וחתם בטורקיה אצל אלאזיספור. הוא שיחק 16 משחקים בשנה וכבש פעם אחת, משום מה זה הספיק לבורדו בשביל להחזיר אותו למועדון. הוא בילה שם עוד 3 שנים לא פוריות ומשם קפץ בין פינלנד לסקוטלנד ונחת בליגת העל האינדונזית.
לסיכום, נאחל מזל טוב לאחד מהשחקנים עם הקריירות הביזאריות ביותר, הוא חגג את יום הולדתו ה-35 לפני ימים ספורים. וחייבים להגיד מילה טובה לסוכן שלו, עשה את עבודתו נאמנה.
