אם יש קמפיין אחד שהפועל באר שבע בחיים לא תשכח במסגרות האירופיות במשך ההיסטוריה שלה, זה ללא ספק מה שהיא חוללה בעונת 2016/17. המסע של אלופי המדינה בשלוש השנים האחרונות היה מפתיע, מרגש ולא צפוי. זה החל עם ניצחון דרמטי ומפתיע מול אולימפיאקוס, המשיך להדחה מטלטלת מול סלטיק מפלייאוף ליגת האלופות, ומשם באר שבע עברה שלב בתים פשוט מדהים בליגה האירופית, עם שתי ניצחונות מדהימים מול אינטר ועליית שלב עד ההדחה מול בשיקטאש.
השאלה שנשאלת כעת היא מה נותר לחבורה של ברק בכר. מהו ההישג היחיד שהיא עוד לא ביצעה, והרעב עדיין נותר בדרך לשם? להוציא את הרצון לזכות בגביע המדינה, אין ספק שהמטרה העיקרית של הבאר שבעים היא העפלה היסטורית לליגת האלופות. ולאחר שברון לב של שנתיים רצופות, השנה יהיה למועדון עוד צ'אנס. והמסע הזה התחיל בסיבוב הראשון של מוקדמות הליגה, עם ניצחון 2:7 בסיכום שני המשחקים מול פלורה טאלין, עם ארבעה שערי חוץ ו-1:3 ביתי. טיול של ממש עברה האלופה.
ובכל זאת, יש להפועל באר שבע בעיה רצינית לקראת הסיבוב השני של המוקדמות. קודם כל, היריבה. באר שבע לא זכתה, בדומה לשנים קודמות, להגרלה קלה או נוחה על הנייר (להוציא את מקרה פלורה טאלין). והפעם, היא פוגשת במועדון הקרואטי המעוטר ביותר והאלופה הקרואטית בשנה החולפת, דינמו זאגרב. את הניצחונות של זאגרב מול מועדונים גדולים (ראו ערך ארסנל) כולנו עדיין זוכרים, ואין ספק שמדובר בהגרלה קשה מאוד עבור הבאר שבעים.
בעיה מרכזית נוספת היא ההגנה. הדרומיים ספגו שני שערים שאמנם התגלו כחסרי חשיבות מול פלורה טאלין, אך היא עדיין לא יכולה להרשות לעצמה לספוג שערים כאלה. ללא מיגל ויטור המוקפא ועם החלודה שעדיין משפיעה על שיר צדק, נדמה כי שובר השיוויון של באר שבע בחלק ההגנתי הוא לואי טאהא, שעבר שיפור משמעותי בשנתיים האחרונות. אך עדיין, ללא הרמה הגבוהה של שיר צדק, ללא מיגל ויטור, ועם התרומה ההגנתית הדלה של בן ואורן ביטון (לעומת התרומה ההתקפית שלהם), יהיה לא קל. אפילו קשה מאוד, ובאר שבע תאלץ להקיא דם מול הקרואטים.
בנוגע לקישור, אין ספק שהקרואטים מגיעים עם יתרון משמעותי, שכן נחשף לנו במונדיאל האחרון כי הקישור הקרואטי הוא החלק החזק ביותר. שחקנים כמו דני אולמו הספרדי, ניקולה מורו הקרואטי, ועוד ועוד שמות שיש לזאגרב בסגל שעלולים להכריע את ההתמודדות לרעתה של באר שבע. ברק בכר יצטרך לסמוך על יכולת שיא של ג'ון אוגו במרכז הקישור על מנת לבלום את הקישור המתפרץ של דינמו זאגרב.
לבאר שבע יש את היתרונות שלה לעומת הקרואטים. קודם כל, מאור מליקסון. הכושר שלו מול פלורה טאלין היה פשוט פנטסטי, השחקן האהוב ביותר בדרום זכה לכינוי "מסי-קסון" והראה בצמד המפגשים האחרונים למה הוא נקרא כך, עם מפגן מהלכים מרשים ומסירה עם הגב שהצחיקה את כל היושבים באיצטדיון טרנר. אין ספק שאם הפועל באר שבע רוצה להכריע את ההתמודדות בקרואטיה, היא תצטרך את מאור מליקסון באותו הכושר הנהדר שהפגין השבוע.
ואיך אפשר שלא לדבר על שני השחקנים הכי מדוברים במועדון כרגע – חן עזרא וטוני וואקמה. האחד משחק, השני לא, האחד פורע את השטרות אך באותה המידה הוא עדיין טרי בזיכרון של האוהדים, השני נחשב לזר הטוב ביותר בליגה אך מאוכזב מהחוזה שלו. חן עזרא כבש פעמיים מול היריבה מהסיבוב הראשון, והפגין שיתוף פעולה מבטיח עם מאור מליקסון. אם באר שבע תוכל לזכות בחן עזרא גם מול זאגרב, הדברים ילכו לה יותר בקלות. ועדיין נותרה התקווה שוואקמה יתאושש, יפתור את המשבר הקטן שנוצר מול הנהלת המועדון ויחזור למשחק החשוב בדיוק בזמן.
בסופו של דבר, הסטטיסטיקה, הנתונים על הנייר והיכולת ההגנתית פונים לרעתה של הפועל באר שבע. כפי שנאמר כאן, יש יתרונות משמעותיים לזאגרב על המועדון הדרומי, אך יש לבאר שבע את החלק ההתקפי הפורה שלה, את חנן ממן שעדיין רעב לעוד, חן עזרא הטרי והמוכשר, מאור מליקסון שאף פעם לא מפסיק ללהטט, ואם היא תוכל לשפר את משחק ההגנה שלה בתקווה שטוני וואקמה גם יוכל לשחק באותו צמד מפגשים גורלי, באר שבע יכולה שוב לכתוב מחדש את ההיסטוריה שלה.
יופי של כתבה