ג'יאנפרנקו זולה נראה יותר כמו אל פצ'ינו מ"פני צלקת" מאשר שחקן כדורגל. האיטלקי הצנום והנמוך נראה כמו הבן אדם האחרון שתשימו בחוד של קבוצה מובילה באירופה. למזלו ולמזלנו, לזולה לא היה אכפת מה כולם חושבים, הוא רוצה לגנוב את ההצגה, גם אם זה לשחקנים כמו דייגו מראדונה, אלכסנדר דל פיירו ורוד חוליט. סיפורו של "קופסת הקסמים" לכבוד יום הולדתו.
גי'אנפרנקו זולה נולד במחוז אוליאנה שבאי סרדיניה השייך לאיטליה. לאחר שנדד בין מועדונים שונים באי הולדתו, האדמיניסטרטור של נאפולי בזמנו, לוסיאנו מוג'י, הבחין בכישרון הצעיר והבין שהוא חייב אותו לקבוצה שלו. הוא לא בזבז זמן ופיזר 2 מיליון יורו על הילד, ומהרגע הראשון זולה הוכיח את שוויו. בזמן המשחק המועט שישחק הוא כבש שני שערים בעונת האליפות של נאפולי ב-1990, לכישרון הצעיר לא היו הרבה הזדמנויות בשל החלוץ שעמד מלפניו ב-11 הפותחים, שחקן ענק שנמוך מזולה בשלושה סנטימיטרים: דייגו ארמנדו מראדונה.
נער הזהב וזולה נהפכו חברים טובים מיד, זולה מפורסם האמירה המאושרת שלו:"סוף סוף מצאו מישהו נמוך ממני!". מראדונה העריך אותו ולאחר שפרש אפילו נתן לו להשתמש במספר חולצתו לשנה אחת עד שהופרש סופית. בשל בעיות כלכליות, נאפולי נאלצו למכור שחקנים רבים ב-1993, כולל את ג'יאנפרנקו. הקבוצה הדרומית הרוויחה 11 מיליון יורו ברווח נקי עליו לאחר מכירתו לפארמה. במועדון הזה זולה נכנס סוף סוף לעורו והשיל את תדמית הנער החביב והפך לחלוץ קליני רוצח. 18+ שערים שלו בשתי העונות הראשונות קרבו אותו מרחק שורש שערה מאליפות, אך בסוף "הסתפק" בגביע אופ"א למועדונים, תואר שזכה בו גם שנתיים לאחר מכן. בשנת 1995, הגיעו האגדה הבולגרית חריסטו סטויצ'קוב למועדון, עוד מישהו שמנסה לגנוב לזולה את אור הזרקורים. המאמן דאז, קרלו אנצ'לוטי, החליט להעביר את זולה לעמדה שלא הרגיש בה בנוח: הכנף השמאלית. הרנן קרספו גנב לו את המקום והוא הרגיש נבגד, בתום העונה הזו הוא החליט לעשות את המעבר החוצה למועדון הלונדוני צ'לסי.
בצ'לסי הוא והמועדון פרחו ביחד. בעונתו הראשונה הכחולים זכו בגביע ההתאחדות לאחר ניצחון גדול בוומבלי, כאשר עד הגמר זולה הבקיע 4 שערים חשובים ביותר. איגוד העיתונאים הכיר בהישגים שלו ונתן לו את פרס שחקן השנה, הפעם הראשונה ששחקן צ'לסי זוכה בתואר הזה. זולה בילה שנים רבות והפכפכות במועדון, בשנת 2000 עזר להוביל את המועדון להופעת הפתיחה שלהם בליגת האלופות ובשנה בעוקבת חווה את השפל הגדול בקריירה שלו. ב-2002 הוא חווה רנסאנס לקריירה שלו ופחות משנתיים לאחר מכן עזב את המועדון בטעם חמוץ-מתוק בשל השתנות בעלים (2003 הייתה השנה בה רומן אברמוביץ קנה את המועדון). לאחר השתעשעות קלה בקאלירי, הוא פרש מכדורגל אקטיבי.
הוא ניסה להיות פרשן במדינת הולדתו אך זה לא הצליח, הוא שיחק בכמה משחקי צדקה אך חיידק הכדורגל לא עזב לו את הקרביים. ב-2008 הוא הלך לאמן יריבה מרה של צ'לסי, כאשר התמנה למאמן הפטישים. הוא קפץ ממועדון למועדון עד השנה שעברה בה אימן בברמינגהם סיטי.
זולה תמיד נראה קצת מצחיק, תמיד נדחק לצדדים, תמיד חי בצל של אגדה אחרת בקריירה שלו. דברים כאלה חישלו את הבן אדם, הגוץ המוזר הזה שנראה כמו טוני מונטנה ירש משהו קטן מהדמות האייקונית: את היכולת לסנן את הסביבה, להתעלם ממה שכולם חושבים ולגנוב את ההצגה.
לסיכום, ארצה לאחל לבחור הנפלא והשחקן האגדי יום הולדת 52 שמח!
