החטא ועונשו: על טעויות השרשרת של אוקלהומה סיטי ת'אנדר – חלק ב'

לאחר שעשיתי לכם היכרות עם הקבוצה בשנות פריחתה, הגיע הזמן לעבור לחלק הפחות נעים של הקבוצה. השנים בהן הקבוצה נעה מחוסר הגעה לפלייאוף, דרך איבוד יתרון 3:1 מול ג"ס בגמר המערב ועד להדחה מבישה נגד קבוצה ששחקנה המוביל הוא רוקי שנבחר בבחירה ה-13 בדראפט.

מכיוון שהפעם הטור עומד להיות יותר סובייקטיבי מאשר אובייקטיבי, לא אסקר כל עונה ועונה. אלא אציג את האשמים העיקריים לדעתי בפירוק הפאוור 4 הנהדר שהיה לאוק'. ללא הקדמות נוספות, הקהל מתבקש לקום לכבוד כבוד השופט!

נאשם מס' 1 – ג'יימס הארדן:

הנאשם עם האשמה המועטה ביותר לטעמי.

הארדן היה נהדר בשנתו האחרונה באוק', והראה ניצוצות של סופרסטאר למרות היותו השחקן השישי של הקבוצה. למעשה, למעט הנפילה החופשית שהוא עבר נגד מיאמי בגמר (לא משהו רציני, חוסר נסיון והתרגשות מהמעמד) הוא היה אחת הסיבות העיקריות שהקבוצה הצליחה לנצח כל כך הרבה משחקים בפלייאוף. היכולת שלו להרוס את ס"א פעם אחר פעם מהספסל תסכלה את חניכיו של פופ ואיפשרה לת'אנדר לחזור מפיגור 2:0 לניצחון 4:3. ולדעתי דרישתו לחוזה מקסימום לא הייתה מוגזמת בכלל, אלא שהאדם הבא אותו אציג, חשב מעט אחרת.

נאשם מס' 2 – קלייטון בנט:

הבעלים של אוקלהומה סיטי הוא האשם העיקרי השני שאני מציג לכם היום. למה בנט אשם? סיבה אחת – הוא לא הסכים לחדש להארדן את החוזה, מה שגרם לפרסטי "להטריד" אותו ליוסטון. ההחלטה להיפרד מהארדן היא זו שהתחילה את כדור השלג שבסופו אוק' פורקה כמעט לגמרי מנכסיה. ההחלטה של בנט לא להאריך להארדן את החוזה אמנם נראית נכונה כלכלית במבט שטחי. אבל אוק' של דוראסל+הארדן יכלה להשיג המון אליפויות – לא 1, לא 2, לא 3 לא 4… היכולת המדהימה של ריכוז המשחק של הארדן, יחד עם הכוח המתפרץ של ראסל והיכולת הבלתי נסבלת של דוראנט לקלוע בקלות מעל (כמעט) כל שומר העומד מולו, הייתה הופכת את הת'אנדר לבלתי עצירים. ההחלטה של בנט היא זו שגרמה לאוקלהומה להיפרד מנכס משמעותי שיכל להצעיד אותה לגדולות, ולטעמי כל מה שקרה לאחר מכן היה בגלל ההחלטה הזו.

כעת אתן את שמם של ארבעת הנאשמים הגדולים ביותר לדעתי. בגלל שלא יכולתי להחליט מי אשם יותר, ומי פחות, התייחסתי לכולם כחולקים באופן שווה באשמה.

נאשם מס' 3 – סם פרסטי:

ה-GM המוכשר של הקבוצה אמנם הצליח לבנות את הסופר טים של 2012. אבל הקבוצה פורקה במהירות גבוהה פי 4 מהמהירות בה הקבוצה נבנתה, וכאן יש לו חלק גדול באשמה. פרסטי לאורך השנים תמיד השקיע בהרכב הפותח+שחקן שישי, אבל, כשזה הגיע לספסל הקבוצה, שאמור לקחת בערך שליש מדק' המשחק שלה, כאן הוא כמעט ולא השקיע בשחקנים. בין אם אלו הטריידים על ג'קסון ו-ווייטרס, או ההחלטה לא להביא שחקנים איכותיים בפרי אייג'נסי, פרסטי פשוט החליט ששחקנים שמקבלים פחות מ-18 דק' למשחק לא אמורים להיות חלק מרכזי בקבוצה, וכאן הוא עשה טעות. נוסף על כך, פרסטי יכל לנסות לשכנע את בנט להשאיר את הארדן. בכל זאת, אוקלהומה הגיעה לגמר רק כמה חודשים לפני הטרייד, והעתיד נראה היה ורוד מתמיד. אך פרסטי כנראה לא התעקש מספיק (אם התעקש) ולא הציג מספיק טיעונים (שהיו לו) בכדי להשאיר את הארדן. אין לי ספק שפרסטי דמיין את כל מה שיקרה אם הקבוצה שלו לאחר 2012 אחרת, אך הוא לא עשה מספיק, ולא העז מספיק, בכדי שהדמיון יהפוך למציאות.

נאשם מס' 4 – בילי דונובן:

מאיפה נתחיל? אולי באדישות שלו בסדרה נגד הווריירס כשכל השחקנים של אוקלהומה רעדו ונראו חסרי אונים, אולי בחוסר היכולת שלו לחבר בין ראסל ודוראנט לכדי מפלצת דו-ראשית אחת, או אולי בעובדה שהוא פשוט מאמן חסר תעוזה עם נטייה מוגזמת לאדישות בכל רגע שהוא? אני דווקא רוצה להתחיל בסעיף השלישי, דונובן לא הצליח לחבר אף קבוצה שאימן לכדי מקשה אחת בתקופתו באוקלהומה. מעבר לכך, הוא הצליח להוציא את העוקץ משחקנים כמו פול ג'ורג' ו-ויקטור אולדיפו, לסכל שחקנים כמו דיון ווייטרס ורג'י ג'קסון, ובאופן כללי להוכיח מספיק פעמים שהרמה שלו פשוט לא מתאימה למאמן של קבוצה שרוצה להתמודד על אליפות. אם במקום דונובן היה לאוקלהומה מאמן עם יותר תעוזה, מאמן שיכל לאחד את ראסל ודוראנט, כמו סטיב קר לדוגמא, אוקלהומה הייתה נמצאת במקום אחר לגמרי השנה.

נאשם מס' 5 – קווין דוראנט:

על פניו, הנאשם שקל ביותר להאשים אותו במפולת של אוקלהומה. דוראנט עשה את כל מה ששחקן גדול לא עושה – נחנק ברגע האמת, עבר לקבוצה מולה הוא נחנק, ורק כדי לוודא שהוא יהיה השחקן השנוא ביותר על אוהדי אוקלהומה לכלך על חברי קבוצתו לאחר ששכח להחליף משתמש במדיה החברתית. דוראנט הוא בדיוק הדוגמא לאיך לא צריך להתנהל כשעוזבים קבוצה. אבל, אנחנו כאן בכדי לדבר על התנהגותו בתוך הקבוצה, אז נדבר אך ורק על זה החל מ-עכ-שיו. את העונות ללא הארדן העביר דוראנט בין פציעות לגמר המערב שבתווך הוא זוכה ב-MVP של 2014. אבל, פעם אחר פעם ברגע האמת דוראנט הוכיח שהוא לא השחקן שניתן לסמוך עליו. הוא לקח את המושכות אליו וניסה להכריע משחקים לבד לגמרי, ונראה שהוא לא ממש היה מוכן לכל הקטע של להיות הכוכב הראשי. השיא היה בגמר המערב נגד הווריירס, שם דוראנט נחנק לגמרי בשני המשחקים האחרונים תוך שהווריירס מצליחים לבצע קאמבק ענק מ-3:1 ל-4:3. את מה שקרה לאחר מכן כולנו יודעים.

נאשם מס' 6 – ראסל ווסטברוק:

רגע, מה? ראסל ווסטברוק אשם?! ראסל ווסטברוק, שנשאר נאמן לקבוצה כל כך הרבה זמן, ובזמן שההוא שאין לומר את שמו ברח לסן פרנסיסקו אשם במצב הקבוצה עכשיו? אז כן, קוראים יקרים, יכול להיות שאני אחטוף המון ביקורת על הפסקה הבאה, אבל גם לווסטברוק יש חלק לא קטן במצב הקבוצה היום.
אמנם הוא לא נטש את הספינה כמו דוראנט, או לקה בחוסר אומץ כמו דונובן, אבל גם הוא אשם בכך שאוקלהומה לא מתרוממת.
אני יודע שרובכם חושבים עכשיו על שתי העונות האחרונות בהן הוא השיג טריפל דאבל, ובעונה שעברה הוא אפילו זכה ב-MVP. אבל ראסל חייב להפנים שאם הוא לא יעשה שינוי בגישה שלו, ואם הוא לא יפנים שההגדרה שלו למשחק קבוצתי איננה ההגדרה הנכונה, הוא מהר מאוד יהפוך לכוכב שאף כוכב אחר לא רוצה לשחק איתו בקבוצה שלו. בין אם זה אולאדיפו שפרח באינדיאנה, או פול ג'ורג' שלא קיבל מספיק כדורים ממנו לטעמי, ווסטברוק נכון לעכשיו לא יודע לשחק עם אלפא דוג/כוכב משנה לידו. ברגע שהוא יפנים שלא כל מסירה שלו חייבת להיות אסיסט, וכי ניתן לקחת ריבאונדים גם ללא הפקרת השחקן עליו הוא שומר, אוקלהומה תהפוך לקבוצה הרבה יותר שלמה, ואולי אף תוכל סוף סוף להשלים את המסע המפרך לעבר הטבעת הכל כך נחשקת.

אז מי אשם?

מגוון סיבות גרמו לאוקלהומה לא למצות את מלוא הפוטנציאל שלה. בין אם זה דוראנט שעבר לאחר שהקבוצה הייתה מרחק נגיעה מהגמר, ראסל ווסטברוק שלא מתגלה כשחקן מאוד קבוצתי, או דונובן שנראה חסר תעוזה לגמרי. ישנן עוד מגוון סיבות כגון פציעות חוזרות ונשנות של כוכבי הקבוצה, או הטרייד של מלו. אבל לדעתי הסיבות שמניתי למעלה הן הסיבות העיקריות.