לא פשוטים הם החיים בפאבלות של ברזיל, במיוחד לא אם אתה גדל שם מגיל ינקות. ברוב הפעמים תצטרך לנשור מהלימודים בגיל מאוד מוקדם בכדי לעזור למשפחתך לשרוד, ולעיתים אף לא תוכל להתחיל ללמוד, משום שאין להורים כסף בכדי לממן את לימודיך. אחד מאותם ילדים אשר גדלו בצל העוני היה ריבאלדו, שתמיד מצא בכדורגל מפלט. גם כשיחק עם ברך עקומה ובלי כמה שיניים עקב תת התזונה בה היה נמצא.
הסיפור שלנו מתחיל ב-19 באפריל 1972, בבית החולים אשר נמצא בפאוליסטה, ברזיל. מרלוציה בורבה, אשתו של רומילדו פריירה, מובהלת אל חדר היולדות. שם היא ילדה את ריבאלדו ויטור בורבה פריירה, אשר יהיה ידוע בעיקר בשם ריבאלדו.
כפי שכבר נכתב למעלה, ילדותו של ריבאלדו לא הייתה קלה בלשון המעטה. אבל, בכדורגל זה היה אחרת. ריבאלדו היה אחד מהחלוצים הטובים ביותר בשכונה בילדותו, כשהוא השתמש בטכניקה העילאית שלו ובמהירות המסחררת שלו בכדי לבצע שלל תרגילים בשלל מקומות. הכישרון של ריבאלדו היה יוצא דופן עד כדי כך שהקבוצה המקומית של עירו החתימה אותו כבר בגיל 16, מה שהיה החוזה המקצועני הראשון שלו.
בגיל 19 עבר ריבאלדו שינוי מהותי בחייו. אביו נפטר, קבוצתו החתימה אותו על החוזה המקצועני השני שלו, והוא עבר אל סנטה קרוז. שם הוא שיחק רק 14 משחקים, בהם הבקיע 6 שערים. לאחר הזמן הקצר שהעביר בסנטה קרוז, עבר ריבאלדו אל מוגי מירים, והושאל לקורנית'יאנס עוד לפני שהספיק לשחק שם משחק אחד. וכאן הסיפור שלנו מתחיל לקבל תפנית בעלילה.
הפריצה:
במוגי מירים הבקיע ריבאלדו 10 שערים ב-30 משחקים, הספק לא מרשים אמנם, אך הופעותיו הותירו רושם בקרב האוהדים, וגם בקרב קבוצות גדולות בברזיל. לאחר שהושאל לקורנית'יאנס, הבקיע ריבאלדו 11 שערים ב-30 משחקים, תוך שהוא מציג מהירות, טכניקה נהדרת ורעב להצלחה. כל מה שרוצים לראות משחקן התקפה צעיר. בסיום אותה עונה עבר ריבאלדו אל פלמיירס, שם השיג 21 שערים ב-45 הופעות, וזכה גם בפרס החלוץ הטוב בברזיל.
לאחר התקופה בברזיל, ריבאלדו קיבל מס' הצעות מעבר לים. ומעט לפני אולימפיאדת אטלנטה, הכריזה פארמה האיטלקית על צירופו של ריבאלדו. לאחר האולימפיאדה, בה ברזיל לקחה את מדלית הארד, עוד ועוד קבוצות החלו לפנות אל ריבאלדו. מה שגרם ללא מעט חשש מצד פארמה, וכתוצאה מכך החל מן "ויכוח" על ריבאלדו. בסופו של דבר, החשש של פארמה התברר כמוצדק, וריבאלדו חתם בדפורטיבו לה קורוניה.
תקופת השיא באירופה:
בלה קורוניה המשיך ריבאלדו בכושרו המצוין, והשיג 21 שערים ב-41 משחקים, והוביל את קבוצתו אל המקום השלישי בספרד. העונה הזאת לא נעלמה מעיניהם של הסקאוטים השונים באריות אירופה, ובתום אותה העונה חתם ריבאלדו בברצלונה.
בברצלונה חווה ריבאלדו את תקופתו הטובה ביותר בקריירה ככל הנראה. הוא השתמש בכוח המתפרץ האדיר שהיה לו, וברגל השמאלית הקטלנית שלו בכדי לכבוש, ובצרורות. בחמש עונות בברצלונה הוא שיחק 157 משחקים, בהם הבקיע 86 שערים, וזכה בארבעה תארים. שתי אליפויות, הסופר קאפ האירופאי ובגביע המלך.
כמו כן, במהלך תקופתו בברצלונה זכה ריבאלדו בשלל פרסים אישיים בהם הבאלון דור היוקרתי, השחקן הזר הטוב בלה-ליגה ועוד.
את תקופתו בברצלונה סיים ריבאלדו לאחר הגעתו של ואן חאל. איתו ריבאלדו היה מסוכסך מעט עקב תקריות חוזרות ונשנות שקרו בקדנציה הראשונה של המאמן ההולנדי בקבוצה. ריבאלדו שוחרר מהחוזה שלו, וחתם במילאן.
הנפילה החופשית, וסיום הקריירה:
במילאן ריבאלדו כבר לא מצא את עצמו, בשתי עונות הוא שותף רק ב-22 משחקים, בהם הבקיע חמישה שערים בלבד. מבחינה קבוצתית, זכתה הקבוצה בגביע האיטלקי ובליגת האלופות.
לאחר תקופתו במילאן ריבאלדו החל לשחק בקבוצות בליגות ברמות נמוכות יותר מאילו שהיה רגיל אליהן. הוא עדיין צבר המון שערים, והרעב למשחק מעולם לא נעלם אצלו. אך הגיל החל לתת את אותותיו על השחקן הברזילאי המרהיב. סה"כ, ב-223 המשחקים האחרונים שלו הבקיע ריבאלדו 96 שערים. כשאת הקריירה הוא מסיים במוגי מירים, אחת מקבוצותיו המקצועיות הראשונות, תוך שהוא משחק יחד עם בנו.
ריבאלדו פרש בסוף עונת 2014-15, בין רגעיו הבולטים ניתן למצוא את המספרת המרהיבה שלו במדי ברצלונה, הזכייה בקופה אמריקה ב-1999 עם ברזיל, והזכייה במונדיאל 2002.
ריבאלדו אולי לא היה הכוכב הגדול ביותר בקבוצותיו בשיא הקריירה שלו, ואולי הוא לא היה השחקן הזוהר ביותר בנבחרת ברזיל. אך הוא כן היה אחד מהשחקנים המשפיעים ביותר כשהוא היה על המגרש, בין אם זה בלחץ על היריבה, בין אם אלו הגולים שהבקיע, ובין אם זו תנועתו הנהדרת ללא הכדור. ההשפעה שלו על המגרש ומחוצה לו, וההשראה שהוא נתן לילדים בברזיל, היא הדבר הטוב ביותר שריבאלדו עשה בעיניי, והוא ללא ספק אחד מהשחקנים המיוחדים ביותר שיצא לי לראות, גם אם לא בשידור חי.
