הדמיון שהפך את ליברפול ויונייטד לכל כך שונות, השתיים בקרב על המקום השני

ליברפול ומנצ'סטר יונייטד מאז ומתמיד היו קבוצות חזקות מעוטרות שרצו תמיד על כל התארים בעונה, הן במפעלים המקומיים בממלכה והן במפעלים השונים באירופה.
היריבות בין שני המועדונים היא אחת המרות שידעו באנגליה, לא יריבות כזו של דרבי או אידאולוגיה, אלא יריבות ספורטיבית טהורה בין שניים מהמועדונים הגדולים ביבשת בכלל.

הבעיה העיקרית של שתיהן, ההגנה

במבט קטן על שתי האימפריות ניתן לראות סממנים די דומים בין השתיים, הגנות חלשות, עם בלמים שאפשר לומר, מביישים את שם המועדון שלהם, במועדוני על כאלה היינו מצפים לבלמים הטובים ביותר ביבשת, כמובן מבלי לפגוע ביכולתם וכבודם של ואן דייק או סמולינג, מרקוס רוחו, או לוברן, הם לא בלמים שאפשר לקחת איתם את ליגת האלופות, אלו לא שחקנים בקנה מידה של בלמי העל כמו- סרחיו ראמוס, טיאגו סילבה או ג'רארד פיקה, שאפשר פשוט לסמוך עליהם שברגע הנכון ובמעמדים הגבוהים יעשו את העבודה שלהם על הצד הטוב ביותר.
ההגנה של היונייטד הצליחה לספוג מעט פחות מהמרסיסיידרס, הרבה בזכות הקישור ההגנתי שלה, מה שמוביל אותנו אל הנקודה הבאה, סגנונות המשחק של שתי הקבוצות, שהושפעו לא מעט מהמאמנים שלהם, אותם מאמנים שפשוט לקחו קבוצה דומה של שחקנים ואיכויות והפכו אותם לנשק שלהם בדמותם ובצילם ועל כך אין עוררין, כל קבוצה משחקת בדיוק כפי שהמאמן שלה היה רוצה.
אם נחזור לעניין ההגנות, הרי שהיונייטד כאמור ספגו פחות מחניכיו של קלופ, 22 שערים ב 29 משחקי ליגה, מאזן לא רע ביחס לליגה האנגלית, אלא שאלמלא שחקני הקישור הדפנסיבי של מוריניו, בדמותם של פוגבה ומאטיץ', ספק אם המספר היה נשאר על כנו.
בצד השני, ליברפול ספגה עד כה 32 שערים במשחקי הליגה שלה, נתון מדאיג עבור קלופ, מאזן של יותר משער אחד לחובתה בממוצע למשחק, אין פלא שליברפול נאבקת על המקומות המובילים לליגת האלופות ולא עושה צעד אחד יותר מזה אל עבר התואר.

מוריניו הטקטיקן VS קלופ המלהיב

על הקווים הסיפור שונה לחלוטין, שני מאמנים ולשניהם השקפה שונה, מוריניו הטקטיקן הגדול, מאמן שאוהב משמעת ועמידה נכונה, סגירת המשחק עבור היריבה ופחות בליץ' על שערה, שבשונה ממנו בצד השני יורגן קלופ, פשוט נותן לחניכיו ליהנות וזה גם נראה על הדשא.
יש פתגם שנאמר לא פעם בקרב מאמנים, שפשוט אומר אל תפריעו לשחקנים שיודעים לשחק כדורגל, תנו להם את החופש והם יראו בדיוק מה הם יודעים, קלופ לא מפריע לשחקנים שלו, הוא אחד שאוהב את החופש והריצות קדימה, הרבה פעמים ניתן לראות בלאגן מסוים במשחקיה של ליברפול, אין סדר ופחות משמעת טקטית, אלא יותר חטיפת כדור ויציאה מסיבית קדימה, הרבה פעמים ללא מחשבה, דבר שגם פגע בליברפול שספגה לא מעט שערים בדקות האחרונות והפסידה נקודות במקומות שכבר היו אצלה בכיס.

אצל מוריניו הקישור ההגנתי פועל כראוי, יונייטד היא כיום קבוצה שקשה להכניע אותה, אפילו אם סופגת שער או שניים, היא יכולה לעשות את הקאמבק ועשתה אותו לא פעם העונה, אפילו מ 0:2 ל 2:3, כמו במחזור האחרון אצל קריסטל פאלאס.
בצד אחד של המגרש אפשר לומר שיש לשתיהן "נשקים לא קונבנציונליים" בחלק הקדמי, שחקנים צעירים ומוכשרים, כאלו מהירים, או גולרים מלידה, מוחמד סאלח, רוברטו פירמינו וסדיו מאנה, נחשבים כיום לטריו הטוב ביותר בליגה ואחראים על מירב השערים שכבשה ליברפול, ההתקפה של קלופ עומדת לא רע עם זאת הדורסנית של סיטי ופפ ונחשבת להתקפה השנייה בטיבה בליגה אחריהם.

באולד טרפורד, חיכו הרבה זמן לרגע שבו הגול של קבוצתם האהובה, יוכל להגיע מכל שחקן ומכל מהלך, כיום אפשר לומר שהיונייטד די מתקרבים אל המטרה, שחקנים שיכולים לפצח כל מערך כמו חואן מאטה, אלכסיס סאנצ'ז ורומלו לוקאקו, שחקני ששורפים את הקו ופשוט בלתי ניתנים לעצירה בזכות המהירות האדירה שלהם, כמו מרסיאל ורשפורד הנהדר, כשגם יכולת הסיום של החבורה הצעירה של מוריניו בהחלט ראויה לשבח, 56 שערי זכות שכבשו השדים האדומים, מציבים את הקבוצה כקבוצת ההתקפה השלישית בטיבה בליגה ואין ספק שיונייטד בדרך הנכונה אל קדמת הבמה ואל הבמה המרכזית, בשקט בשקט, גם בליגת האלופות יונייטד נראית בהחלט כקבוצה שיכולה להתמודד עם אריות היבשת מגרמניה ומספרד.

אז ביום שבת השתיים נפגשות, הבאלגן של קלופ, מול הטקטיקה והמשמעת של מוריניו, ההתקפות הקטלניות של השתיים וההגנות שיצטרכו לעבוד ללא הפסקה בכדי לעצור אחת את השנייה, בקרב שבו הראשונה שתמצמץ עלולה למצוא עצמה בבעיה.

שאר משחקי המחזור בליגה האנגלית:
אברטון- ברייטון (שבת, 17:00)
האדרספילד- סוונסי (שבת, 17:00)
ניוקאסל- סאות'המפטון (שבת, 17:00)
ווסט ברומיץ'- לסטר (שבת, 17:00)
ווסט האם- ברנלי (שבת, 17:00)
צ'לסי- קריסטל פאלאס (שבת, 19:30)
ארסנל- ווטפורד (ראשון, 15:30)
בורנמות'- טוטנהאם (ראשון, 18:00)
סטוק סיטי- מנצ'סטר סיטי (שני, 22:00)