הטורניר המכריע מתחיל רק במרץ. המשחקים החטיבתיים אפילו לא התחילו. אנחנו עדיין בשלב החימום, שלב הטורנירים הקטנים למיניהם. אבל, שזה לא יבלבל אתכם לרגע – ענף הספורט המשוגע ביקום סוף סוף חזר, ואנחנו כאן לספק לכם כמה מהסיפורים ששווה לשים אליהם לב בחמשת החודשים הקרובים.
אלה שאיבדו את כולם
אחד הדברים שמייחדים יותר מכל את ספורט המכללות הוא זה: אין שום דרך להשאיר את השחקנים הטובים שלך. כולם יעזבו, במוקדם או במאוחר. ה-NCAA מאפשרת מעל ארבע שנים של זכאות רק במקרים חריגים ביותר, והרבה מהפרשמנים הטובים באמת עוזבים אל הליגה של הגדולים הרבה לפני שהם הופכים למובילי הקבוצה וכוכבי הענף כולו.
זה די כואב כשהרבה שחקנים עוזבים בבת אחת. אחד מסיים את שנותיו, אחד מחליט לנסות את מזלו בדראפט, ופתאום הקבוצה שלך נראית ככזאת שעברה מקצה לקצה. מהפיינר פול, לקבוצה שלא בטוח כלל שאפילו תעלה לרקוד במרץ.
פיינל פור אמרנו? אז במקרה, כל ארבעת האחרונות מהעונה שעברה מציגות אבידות קשות ומעט מאוד פיצוי. דרום קרוליינה, ההפתעה הענקית של אותו פיינל פור, איבדה את שני המצטיינים שלה – ה-איש, סינדריוס ת'ורנוול, נבחר על ידי הלוס אנג'לס קליפרס, ופי ג'יי דוז'ר, שקיבל את מספר החולצה של קווין דוראנט באוקלהומה ונכון להיום משחק בקבוצת הג'י-ליג שלה.
המפסידה בחצי הגמר השני, אורגון, ספגה מכה קצת קשה יותר – היא איבדה ארבעה מחמשת הפותחים שלה, ושישה משבעת הקלעים המצטיינים שלה. הבולטים מביניהם היו שלושת הג'וניורים, שכולם נבחרו בסיבוב השני בדראפט ה-NBA. לא נשאר דבר מהקבוצה שהאכילה אבק את קנזס המלהיבה באליט אייט – ג'ורדן בל ודילון ברוקס הפכו לשחקני רוטציה לגיטימיים בקבוצות NBA לגיטימיות, והפותח היחיד שנשאר בקבוצה הוא פייטון פריצ'ארד, שצפוי להמשיך להשתפר ולבסס את מעמדו כאחד השחקנים הטובים ביותר בפאק-12. בנוסף, הברווזים הצליחו להשיג מחזור גיוס לא רע בכלל, אותו מוביל הגארד המגוון טרוי בראון, שחקן עם יכולות של רכז, מימדים של שוטינג גארד, (ואף פורוורד במונחי מכללות), ופוטנציאל וואן-אנד-דאן רציני מאוד.
הסגנית גונזאגה, הקבוצה מס' 1 במדינה לפני הטורניר של העונה שעברה, איבדה את הוואן-אנד-דאן הראשון בהיסטוריה שלה, זאק קולינס שנבחר בתוך הלוטרי לפורטלנד. הפולני הענק, ז'מק קארנובסקי, סיים את שנותיו בקבוצה אחרי עונה בה נבחר לסנטר הטוב במדינה, וכמובן המנהיג של הקבוצה, נייג'ל וויליאמס-גוס, הלך לדראפט שנה לפני שסיים את שנות הזכאות שלו, וכעת משחק בפרטיזן בלגרד.
האלופה צפון קרוליינה יכולה להציג לראווה רק שחקן אחד מבלי להתבייש, וזהו ג'ואל ברי. הבעיה? ברי מבלה יותר זמן על מיטת הטיפולים מאשר על המגרש, וזה עשוי להיות בעייתי מאוד. ג'סטין ג'קסון נבחר מס. 15 בדראפט, אייזיאה היקס וקנדי מיקס סיימו את התואר, ומחזור הגיוס של השנה לא מציג אף תחליף ראוי. ומצד שני? בשנה שעברה לא היה לאף אחד מושג איך תסתדר קרוליינה בלי מרכוס פייג' וברייס ג'ונסון ואחרי הפסד שובר לב במשחק הגמר. אז הנה לכם, עוד עונה בה אנחנו תוהים איך, ולא האם, רוי וויליאמס יצליח להביא את הקבוצה שלו לפיינל פור שוב. הכישרון ב-UNC תמיד היה פחות מזה של קבוצות אחרות מהטופ, אך הכימיה הקבוצתית הייתה היתרון שלהם. העונה? הקבוצה מלאה בפנים חדשות, וקשה לראות איך רוי וויליאמס יצליח להשיג את זה.
אלה שעדיין שם
בניגוד לקבוצות שספגו מכות קשות באוף סיזן הזה, נשארו גם כמה קבוצות חזקות שנשארו חזקות גם אחרי עזיבות של שחקנים חשובים. המפתח כאן הוא גיוס ואימון, כידוע. ככלל, תוכניות שמצליחות, כל שנה מחדש, לגייס ולאמן את השחקנים שלהן, מצליחות גם להחליף אותם כשמגיע זמנם לעזוב. ישנן גם כאלה שלא איבדו לחלוטין את כל הכוכבים שלהן. ולרוב, קבוצות שנשארות חזקות עונה אחרי עונה, הן שילוב של השניים.
פרנק מייסון הצטרף לדיאהרון פוקס וג'סטין ג'קסון במחזור הרוקיז של הקינגס, וג'וש ג'קסון עזב להפריח את השממה של אריזונה. ובכך, רשמית וללא כל ספק, המפתחות לקבוצה עברו לידיו של דבונטה גרהאם – שעשה את הפריצה שלו במשחק אליפות הביג-12 לפני שנתיים, כשניצח את המשחק כמעט לבד אחרי העבירה החמישית של פראנק מייסון. מאליק ניומן, שהגיע למכללות ככישרון גדול אך לא מימש את הפוטנציאל, הצטרף בתור טראנספר ממסיסיפי סטייט, וינסה לשחזר את מקומו של מייסון בצמד הגארדים המלהיב של העונה שעברה. סבי מיחאליוק ולג'ארלד ויק חוזרים מהעונה שעברה ויספקו צמד דינמי בכנפיים, ובילי פרסטון הוא פרשמן מוכשר ביותר בצבע. הג'ייהוקס של ביל סלף יישארו חזקים גם העונה.
קבוצה נוספת שאיבדה כישרון אך לא את כולו היא אריזונה, אלופת הפאק-12 שהודחה, שוב, במפתיע בסיבוב מוקדם בטורניר. פתיחת העונה של הוויילדקאטס נראתה גם היא מזעזעת, כאשר הם נפלו בתוך שבועיים ממספר 1 בדירוג AP היישר אל מחוץ לטופ 25. זה כלל התרסקות ב-25 הפרש מול פורדו, שסיימה רצף של שלושה הפסדים בטורניר "הקרב על אטלנטיס". ולמרות זאת, אין ספק שזו עדיין אחת הקבוצות החזקות במדינה. הבחירה של אלונזו טרייר, הכוכב הגדול של הקבוצה, להישאר במכללה לעונה האחרונה, היא מקפצה גדולה לעוצמה של הקבוצה הזאת. נוסיף לזה מחזור גיוס שדורג כשלישי בטיבו במדינה, כולל הסנטר המועמד להיבחר ראשון בדראפט 2018, דיאנדרה אייטון, ונקבל קבוצה שתעשה רעש גם העונה. לפחות עד שתבוא קסבייר כלשהי ותפתיע אותה בסיבוב השני.
הוויילדקאטס האחרים, מהביג איסט, יתמודדו יפה עם העזיבות של ג'וש הארט וקריס ג'נקינס. הגארד המצויין ג'יילן בראנסון מוביל קבוצה ורסטילית וחזקה שמלאה בשחקני הגנה טובים וחכמים, שמסוגלים לשמור על כמה עמדות ולשחק בכמה עמדות בעצמם. מיקאל ברידג'ס הוא אחד משחקני ההגנה הטובים בכל מכללות ארה"ב, והוא מה שנקרא "שחקן דבק" – עושה את כל הדברים הקטנים מעולה, עובד קשה, סותם חורים ומחבר את כל הקבוצה ביחד. התפקיד שלו בקבוצה יהיה גדול יותר מהיום – וכשלצידו שחקנים מצויינים שהם גרסאות טיפה צעירות יותר שלו, אריק פאשול ואומארי ספלמן, ובנוסף אליהם שני סקוררים מעולים מעמדת הגארד בדמות פיל בות' ודונטה דיוינצ'נזו, וילאנובה תתחרה חזק על האליפות פעם נוספת.
ואיך אפשר בלי קואוץ' קיי, והשדים הכחולים של דורהאם. נראה שבכל שנה מחדש, דיוק מציגה את אותו הדבר בדיוק: כוכב מוכשר אחד שלא יצא ל-NBA אבל הוא אחד משחקני המכללות הטובים בארה"ב, ומסביבו חבורה של פרשמנים שצפויים להיבחר בסיבוב הראשון של הדראפט הבא. זו שנה שלישית ברציפות בה לדיוק יש את גרייסון אלן, וכמה וואן-אנד-דאנים פוטנציאלים שהיוו את מחזור הגיוס מס' 1 במדינה. הגארדים טרבון דובאל וגארי טרנט, והפורוורדים וונדל קארטר ומארווין באגלי, מועמד טופ 3 לדראפט הקרוב, הם הכישרונות שמקיפים את גרייסון אלן הפעם. ובכל שנה מחדש נשאלת השאלה: האם החבורה של קואוץ' קיי תצליח הפעם להתחבר, או שמא היא שוב תיפול בשקט בסיבוב מוקדם בטורניר?
אלה שיפרצו לתמונה
גל מקל יכיר את השם הבא טוב – הקולג' בו שיחק, וויצ'יטה סטייט, עשה את המעבר המיוחל לחטיבה חזקה יותר. כך שבמקום לדרוס את חטיבת עמק מיזורי החלשה, וויצ'יטה תצטרף לאמריקן אתלטיק, שכולל כמה קבוצות ששוות טורניר בכל שנה – ביניהן סינסינטי(עוד קצת עליהם), SMU, טמפל, או קונטיקט. השוקרס לא גייסו שחקנים מי יודע מה – למעשה, יכולת הגיוס שלהם היא חלשה ביותר, ובצדק. הסיבות העיקריות לפריצה העתידית שלהם הן לא שינויים גדולים בקבוצה עצמה, אלא בתמונה מסביב. אחת – כל החמישייה, כל שחקני המפתח של הקבוצה, חוזרים מהשנה שעברה, בה נכנעה הקבוצה לקנטאקי של די'אהרון פוקס ומאליק מונק. השיפור שכל שחקן כאינדיבידואל עושה משנה לשנה, מצטרף אל השיפור בכימיה הקבוצתית ויוצר גרעין קשה מאוד לפיצוח. הסיבה השנייה כבר צויינה, למעשה – המעבר לחטיבה חזקה יותר ייתן לקבוצה אתגרים קשים יותר, ובכך יותר הזדמנויות לניצחונות איכותיים, שיעלו את המוניטין של הקבוצה בעיני הועדה שתדרג אותם בטורניר.
הסקורר המעולה מעמדת הגארד, קיין ברום, הצטרף בתור טראנספר מהאוניברסיטה הקטנה בשם סייקרד הארט, וביחד עם הסיניור גארי קלארק, ייצור את קבוצת ההתקפה המוכשרת ביותר שהייתה למאמן מיק קרונין בסינסינטי. אלה חדשות מעולות בשביל קבוצה שתמיד הייתה מסוגלת לנצח כל קבוצה ביום נתון, בזכות היכולת ההגנתית המרשימה שלהם, אך לא הצליחה להיות יציבה בעיקר עקב היכולת ההתקפית המוגבלת, שנשענה על שחקן אחד שתפס יום גדול. לברקאטס יש סיכוי טוב להיות ההפתעה של הטורניר, אם לא ההפתעה של הדירוג.
קבוצה אחת שנחשיב לקבוצת פריצה היא אחת שלמעשה תבצע חזרה לתמונה של הטופ 10, ושל דירוג מס' 1 בחודש מרץ. הספרטנים איבדו את ארבעת השחקנים הטובים ביותר שלהם אחרי עונת 2015-16, אותה סיימו עם הפסד מביש למידל טנסי סטייט בסיבוב הראשון של הטורניר. מחזור הגיוס של 2016 התקשה לכסות את האובדן, למרות היותו מהטובים במדינה, ועונת 2016-17 עברה בשקט במישיגן סטייט. אבל העונה, התמונה משתנה לחלוטין. כל המצטרפים של מחזור 2016 נשארו – כולל השחקן הטוב ביותר במכללות כרגע, מיילס ברידג'ס, שהיה מועמד חזק לבחירת טופ 10 כבר בדראפט 2017 אך החליט להישאר. ביחד איתו נשארו הסנטר ניק וורד, וצמד הגארדים קאשוס ווינסטון וג'וש לאנגפורד, כאשר אליהם הצטרף השנה הפורוורד הנפלא ג'ארן ג'קסון. הספרטנים של טום איזו הפכו לפתע שוב לקבוצה אימתנית, ומועמדת מיידית לאליפות ארה"ב.
ואלה שכבר מסתכלים למעלה
בכל עונת מכללות קיימים גם הפרשמנים המוכשרים האלה, אלה שהפוטנציאל שלהם פשוט גדול מדי מכדי להישאר במכללה שנייה יותר מפרק הזמן שהם חייבים. חלקם שוכרים סוכן כבר בימים הראשונים אחרי ההדחה מהטורניר, אחרי המשחק האחרון שלהם במכללה. כל זה, כמובן בצדק. אפשר לחזור ולסיים תואר בכל גיל. אי אפשר להיכנס ל-NBA בגיל 40.
לאור פציעתו המצערת של מייקל פורטר, שבחר להגיע למיזורי, הפרשמן מספר 1 במדינה הוא כנראה מארווין באגלי השלישי, מאוניברסיטת דיוק. מתנשא לגובה 2.10 מטר, עם יכולות התקפיות מגוונות וכלים הגנתיים מולדים, אין כרגע במדינה פרוספקט יותר מוכן ל-NBA ממנו. סקורר נפלא מתחת לסל, יכולת קליעה טובה מרחוק, שליטה בכדור, ראיית משחק ומסירה, מרכיבים ארסנל יכולות התקפי מגוון, כאשר בנוסף הוא יכול להשתמש באורך והאתלטיות שלו כדי להוריד ריבאונדים ולשנות זריקות או מסירות ביתר קלות.
שחקן נוסף שכבר הוזכר בקצרה הוא דיאנדרה אייטון, הסנטר הנפלא של אריזונה. בעל סט יכולות נדיר לשחקן בגובה שלו(2.13) ועם הכוח הפיזי שלו, אייטון הוא סנטר אתלטי שמשלב את העוצמה, הזריזות והנפיצות שלו עם שליטה בכדור, טאץ' במסירה, זריקה יפה וחלקה מרחוק ופוסט מובס מתקדמים מאוד לגילו. גם הוא שחקן שיתרום מאוד לכל קבוצת NBA אליה יגיע – הוא מסוגל להיות נשק התקפי רציני, מגן טבעת טוב כבר מכניסתו לליגה, ונוכחות מאיימת בצבע בשני צידי המגרש.
סנטר מוכשר נוסף מגיע מהלונגהורנס של טקסס, וזהו מוחמד במבה. אם נשווה אותו לאייטון, מדובר בשחקן שנע מהר יותר, שולט בכדור טוב יותר ומוסר טוב יותר. הוא מסוגל להריץ מתפרצות בעצמו, ולספק מהלכים לא אופייניים לגובהו(גם כן 2.13). הוא לא ריבאונדר או פוסט סקורר מצטיין, עקב חולשתו הפיזית, אבל האורך שלו הופך אותו למגן טבעת נפלא. אם ימשיך לעבוד על הקליעה שלו מרחוק, שנראית מצויין גם כך, יכול להיות שנראה כאן גרסה נוספת של קריסטאפס פורזינגיס.
ממה שראינו עד עכשיו, הגבוהים שולטים בדראפט הקרוב. ויש אמת בדבר – הגבוהים חוזרים לשלוט גם בליגה עצמה, כשהפעם הם שולטים בכדור טוב יותר מאי פעם. אבל הגארד הטוב ביותר כרגע מבין כל הפרשמנים הוא קולין סקסטון של אלבמה. המאפיין הבולט ביותר שלו הוא דווקא בצד המנטלי – תמיד נותן את כל כולו ויותר, בכל דקה בה הוא על המגרש. אתלט טוב, עם צעד ראשון מהיר מאוד, יכולת להשיג נקודות בכל שלושת המרחקים ושליטה מעולה בכדור גם תחת לחץ. יודע גם למצוא את האיש הפנוי, גם אם לפעמים מתעכב בהנעת הכדור ומאלץ את ההתקפה להתחיל מחדש. מה שחסר לו במימדים ובשרירים, סקסטון מחזיר עם המון לב ומאמץ, מה שבא לידי ביטוי במשחק ההגנה שלו.
משהו בקטנה
לפני שנסיים ונאחל לכולם עונה משוגעת נוספת של כדורסל מכללות, נראה לכם משהו קטן שכבר מועמד לאחד המקרים המשוגעים ביותר העונה.
במחצית השנייה של משחק בין מינסוטה לאלבמה של קולין סקסטון, שהתרחש ביום ראשון, התפוצצה קטטה המונית שהסתיימה בהרחקות של שחקן אחד ממינסוטה וכל הספסל של אלבמה(!), כאשר כולם הורחקו מעצם עזיבתם את כיסאות הספסל. שתי דקות אחר כך, דאזון אינגרם, גם כן מאלבמה, מבצע את העבירה החמישית שלו ומסיים גם הוא את המשחק. נכון, כל הספסל שלהם מורחק. אלבמה נשארה עם שחקן פחות.
ניחשתם נכון, זה עוד לא הכל. לא עברה דקה מאז, וג'ון פטי הגארד-פורוורד נפצע בקרסול ולא יכל להמשיך לשחק. עם קצת פחות מ11 דקות לסיום המשחק, בפיגור 10, אלבמה נשארה עם שלושה שחקנים בלבד בקבוצה.
למזלה, אחד מהם היה קולין סקסטון. הוא לא ויתר אף לשנייה אחת, והצליח לקלוע 31 נקודות במחצית השנייה – הוא לקח את שלושת השחקנים שנשארו על המגרש לבד לחלוטין עד לכמעט ניצחון. בשלב מסויים, עם כדקה לסיום המשחק, אלבמה החזיקה בכדור כשהייתה בפיגור 3 בלבד. המשחק הבלתי נשכח הזה, שללא ספק פתח כמה עיניים על סקסטון, בליגה של הגדולים, הסתיים בניצחון 89-84 למינסוטה, אבל ניצחון מנטלי רציני לאלבמה.
ועכשיו אחרי שסיימנו, נשמח לאחל לכם סוף סוף עונת מכללות מפתיעה, משוגעת, מרגשת ומלאה בהפתעות!
