התרבות שמנחילים מיקי אריסון, אריק ספולסטרה אך בעיקר פאט ריילי היא תרבות מדהימה שלא רבים שמים לב אליה. התרבות הזאת הצליחה להוציא את המיטב משחקנים שנראו גמורים בליגה כמו שיין בטייה, ג'יימס ג'ונסון ודיון וייטרס.
"בשנייה שאתה נכנס לארגון, אתה מרגיש שהוא שונה, שעלו פה על משהו, איזה נוסחה מיוחדת שאין באף ארגון אחר" אמר סוכן של שחקן מיאמי נוכחי שביקש להישאר בעילום שם, וזה אכן כך. הדבר הראשון ששמים לב כשנכנסים לארגון, הוא הרמה הפיזית והבריאותית המצוינת של כל שחקן ושחקן. שחקנים שנחשבו ל"כבדי-משקל" במשך שנים כמו אדי קארי שהרזה יותר מ-100 פאונד בשהותו בדרום פלורידה, דיון ויייטרס שחשש להוריד חולצה בשביל הבדיקה הפיזיולגית וכיום מסתובב ללא חולצה באימונים באופן רגיל ועוד רבים אחרים. כל השינוי הדרסטי הזה של השחקנים מתחיל במשפט הזה "עד סוף השנה, אתם תחצו את קצה גבול היכולת שלכם" משפט שבא מהמנג'ר, פאט ריילי. ומה שריילי מבטיח, ריילי מקיים.
"אחרי שבוע אחד, הרגשתי כאילו ירו בי" אומר דיון וייטרס, בהתייחסותו לאימונים המפרכים שאריק ספולסטרה מעביר את שחקניו כל הזמן. אחד מהגורמים הקריטיים לחזרה הגדולה של ההיט ממאזן של 11-30 ומאבק על בחירת דראפט טובה כביכול, לסיום במאזן 41-41 ופספוס הפלייאוף בחוט השערה, היה המצב הגופני האקסראורדינרי שהיה לכל שחקן ושחקן במערכת. אולם, התרבות לא רק מתבטאת בפן הגופני, אלא גם בפן המנטלי.
החבורה של אריק ספולסטרה ירוצו בשבילו דרך קיר לבנים, אך לא רק בשבילו, אלא גם לכל חבר וחבר לקבוצה שלהם. יש מין אחוות לוחמים בחדר ההלבשה של המיאמי היט, וזה בקרדיט גדול לצוות האימון ולמנג'רים. כל האווירה הזו מתרגמת למגרש, כל שחקן מזנק על כדורים אבודים במגרש כפי שהיו מזנקים על תינוק שטובע, נלחמים על כל ריבאונד וריבאונד כאילו חייהם תלויים בזאת. הקבוצה עצמה לא מדהימה בשום צורה, אין סטאר דומיננטי שמוביל בגאון את הקבוצה לאליפות אבל חלקי הפאזל פשוט מתאימים.
לפני שדיון וייטרס בא למיאמי, הוא היה נחשב על ידי רבים כ"באסט", שחקן שלא מימש את הפוטנציאל של הבחירה הגבוהה שבה נבחר בדראפט. אך כאשר מצוותים אותו לשחקן כמו גוראן דראגיץ', שיודע לוותר על הכדור כשצריך, הוא משחק באופן פנומינלי ומסוגל להשפיע על המשחק בצורה אדירה. כמותו, גם ג'יימס ג'ונסון היה שחקן ממוצע ביותר בליגה עד שבא למיאמי החמימה, הוא מקבל את הכדור בידיים שלו יותר והיצירתיות שלו מובעת בצורה פנטסטית. ההתקפה שש ריבוי ה"פיק & רול" ותנועה מתמדת מיטיבה עם הפרסונל שיש בקבוצה. זה חלק מהשיטה של ההיט, להביא שחקנים שיתאימו לשיטה, לא להתאים שיטה לשחקנים. השיטה ההגנתית גם בנויה על שמירה אזורית רבה ביחס לכדורסל של היום, והנחישות והתנועה המהירה של השחקנים, מאפשרת לחנוק התקפות שבאות מולם.
אז, למרות שהקבוצה לא כוללת שמות נוצצים והם התחילו את השנה רעוע קצת, תסמכו על זה השחקנים ישתפרו והקבוצה ככל תשתפר לאורך העונה. תסמכו על זה ששחקנים רבים רואים את השיטה הזאת מבחוץ וירצו מתישהו בעתיד להיכנס למערכת כזאת ולארגון כזה. אבל הדבר שהכי אפשר להיות בטוחים בו, זה שפאט ריילי יושב במשרד הענק שלו, מעשן סיגר קובני יקר מפז ורק מחכה להזדמנות הבאה שלו להחתים איזה כוכב ענק, וידוע שפאט ריילי רוצה משהו, קשה מאוד לעצור אותו. רק שיתאים למערכת…
