כשחושבים על הכדורגל האירי, עולה לרוב שם אחד – קין. חלק יחשבו על רובי קין החלוץ הפורה ביותר של הירוקים ואחרים יזכרו דווקא את רוי קין, הקשר האחורי האדיר והקשוח של מנצ'סטר יונייטד. עם זאת, ישנה דמות נוספת שאולי פחות מוכרה בקרב הישראלים, אך ללא ספק הפכה לאגדה חיה ובועטת ברפובליקה של אירלנד. לרגל יום הולדתו ה-51, אכיר לכם אותו, קוראים לו נייל קווין.
בתחילת דרכו היה קווין שחקן פוטבול, אך בשלב מסוים עשה הסבה לכדורגל. הנקודה הראשונה והיחידה שלו ברפובליקה האירית הייתה מנורטאון יונייטד, אך קווין רצה לעסוק בכדורגל באופן מקצועני וללמוד את יסודות המשחק בדרך הטובה ביותר ולכן, חצה את הגבול לעבר הממלכה. התחנה הראשונה שלו הייתה ארסנל, אליה הגיעה ב-1983, עוד בימים שקדמו לארסן ונגר. האירי חסר הניסיון מצא את עצמו בקבוצת המילואים של התותחנים, אך מהר מאוד הוכיח כי מקומו בדרגים גבוהים הרבה יותר. הוא כבש 18 שערים ב-18 משחקים והזימון לקבוצה הבוגרת היה רק עניין של זמן. במשחקו הראשון על הבמה המרכזית הוא הבקיע שער שסייע לתותחנים לנצח את ליברפול ולשפר עמדות בטבלה. בסיום העונה זכה לקבל לראשונה את הזימון לנבחרת הלאומית, שעליה נדבר בהמשך.
שנה לאחר מכן, קווין הפך להיות שחקן הרכב קבוע של התותחנים והוא שיחק ב-35 משחקים, שבהם הבקיע שמונה שערים. הסיבה לשדרוג במעמדו נבעה מהחלפת המאמנים על הקווים בהייבורי, שבמסגרתה מונה דון האו במקומו של ג'ורג גרהאם. אך השמחה של קווין הייתה מוקדמת, כי שנה לאחר מכן הגיע אלן סמית'. שני החלוצים נאבקו על עמדת החלוץ בהרכב, אך מהר מאוד קווין מצא את עצמו על הספסל, מה שגרם לו לעזוב למנצ'סטר סיטי.
קווין הוכיח שוב שהוא טוב בפרמיירה, וגם במשחק הבכורה במדי הסיטיזנס שמו הופיע על לוח התוצאות. הפעם הוא כש את שער השיוויון במשחק מול צ'לסי. אך המשחק הזכור ביותר שלו במדי התכולים היה באפריל 1991. היריבה של הסיטיזנס באותו משחק הייתה דרבי קאונטי. קווין הבקיע את שער היתרון ונראה היה שקבוצתו בדרך הבטוחה לניצחון. אך בדקה ה-90, במצב של 1:2 לתכולים טוני קוטון שוערה של מנצ'סטר הכשיל שחקן יריב ברחבה. השופט שלף כרטיס אדום לקוטון והצביע על הנקודה הלבנה. לתכולים לא נותרו חילופים ומי שנקרא לדגל הוא קווין, שעטה את כפפות השוער וניגש לקו השער. קווין הצליח לעצור את כדור העונשין ושלח אלפי אוהדים לחגוג את הניצחון. בשנים הללו קווין היה באנקר בהרכב, וב-245 משחקים בהם שותף, הבקיע 78 שערים.
לאחר שש עונות במנצ'סטר, עבר קווין לסנדרלנד, המקום שהפך להיות עבורו בית. וודאי לא תופתעו לשמוע שגם במשחק הבכורה שלו במדי החתולים השחורים קווין הבקיע ואפילו פעמיים, כשהפעם היריבה הייתה צנועה יותר מאשר צ'לסי וליברפול, קראו לה נוטניגהאם פורסט. קווין הפך לאחד מעמודי התווך של סנדרלנד והיה שותף בכיר בעלייתה לפרמייר-ליג ולביסוסה. קווין כל כך אהב את סנדרלנד עד כדי כך שבאוטוביוגרפיה שלו הוא כתב "למדתי מה זה כדורגלן בארסנל, הפכתי לכזה במנצ'סטר סיטי, אבל סנדרלנד נכנסה מתחת לעורי, אני אוהב אותה".
האהבה שלו למועדון הקטן מצפון-מזרח אנגליה לא הסתיימה עם פרישתו של קווין ממשחק פעיל. בשנת 2006 רכש את הקבוצה. עם זאת, קווין לא רצה להשפיע רק מהיציע ומינה את עצמו לתפקיד המאמן. אך, פתיחת העונה של סנדרלנד הייתה נוראית עם ארבעה הפסדים רצופים והוא נאלץ להתפטר ולהישאר בתפקיד יו"ר בלבד. במקומו הוא מינה את רוי קין, חברו לנבחרת האירית.
חרף הצלחותיו בשלוש קבוצות פרמייר-ליג, ההצלחה הגדולה שלו הייתה במדים הלאומיים. לקווין היו 92 הופעות במדי ה"בחורים בירוק" והוא כבש 21 שערים. שני רק לרובי קין, אך בפער אדיר (לקין 68 שערים). קווין היה שותף לתור הזהב של הכדורגל האירי. הוא השתתף ביורו 1988, ובמונדיאל 1990 ו-2002. הגול הראשון שלו היה מול נבחרת ישראל בנובמבר 1987, אז הביסו האירים את ישראל 0:5. נבחרת אירלנד וסנדרלנד העריכו מאוד את פועלו של נייל קווין, ולכבוד פרישתו ערכו עבורו משחק פרישה ביניהן. במהלך המשחק שהסתיים בניצחון 0:3 של האירים שיחק קווין בשני הצדדים.
