הוא החל את קריירת הכדורגל ליד קאנטונה ובשני העשורים הקודמים כיכב לצד שחקנים כמו ג'יי ג'יי אוקוצ'ה, סוני אנדרסון, סילבן וילטורד ואפילו אייל ברקוביץ'. למרות שנחשב לאחד הקשרים הטובים בצרפת, הוא לא זכה להיות אחד מאותם בני מהגרים ששינו את פני נבחרת הטריקולור, אך אין לזלזל במורשת של ילד היום הולדת – עלי בנארביה. האלג'יראי – צרפתי חוגג היום 49
רוב אוהדי הכדורגל יזכרו איך נבחרת אלג'יריה מלאת הכישרון, נהנתה מדחיפה של קהל משולהב, בדרך לשמינית גמר המונדיאל האחרון, שם נעצרה בקושי מול מי שהפכה לאלופת העולם הנוכחית. ההצלחה הפנומנלית הזו של "לוחמי המדבר" הגיעה לאחר תהליך חישוב מסלול מחדש, שהוביל את הנבחרת למיקום שיא בדירוג פיפ"א (15).
דווקא עכשיו, שהאוויר שנדחס בבלון הפך לבלתי ניתן להכלה, לאחר הכישלונות האחרונים של הנבחרת המוכשרת ביותר ביבשת אפריקה, מעניין להסתכל על אחד הבודדים שייצגו את האומה האלג'יראית בתקופות פחות מלאות תקווה, שהצליחו לפתח קריירת כדורגל מרשימה ברמות הגבוהות – עלי בנארביה.
המילה "ייצג" היא קריטית לנושא של בנארביה בפרט ונבחרת אלג'יריה בכלל. כמו רוב הכוכבים הנוכחיים, דוגמת מחרז, בראימי ובנטהאלב , גם הקשר המרכזי הנהדר הזה, שכיכב בליגה הצרפתית בשנות ה-90, ראה בעצמו מאז ומעולם גם כצרפתי. במשך שנים הוא חיכה לזימון לטריקולור המתחדשת. בהחלט אפשר לטעון שהיה לו מקום במהלך אותו עשור, שכלל תחילה רגעי משבר, דוגת אי העפלה למונדיאל בארה"ב, זכר לאותו שער מופלא של ראובן עטר.
אך השיחה מעולם לא הגיעה ובדמדומי הקריירה הפליימיקר התרצה. לאחר כמעט שני עשורים של ניסיונות שכנוע, עלי לבש את המדים הירוקים של נבחרת אלג'יריה. אז כן היו לו רק שבע הופעות לאומיות, בתקופה הכי קשה של הנבחרת האלג'יראית אי פעם. זו גם הייתה הטענה שלו בנוגע לאי רצונו לקחת חלק. המדינה סבלה בישורת האחרונה של המאה הקודמת ממלחמת אזרחים קשה, שחלחלה לכל אספקט כולל הספורט. חוסר המקצוענות והחשש לתנאים שהשחקנים עתידים לקבל, לא מצאו חן בעיני עלי, שהעדיף לחשוב בגדול.
אז אולי זה לא עבד לו והנבחרת שנבנתה על בני מהגרים בדרך למונדיאל ואליפות אירופה, פסחה על הקשר שנולד היום לפני 49 שנים, בעיר אוראן, הצפון-מזרחית לבירה – אלג'יר. זיכרונות רעים או טובים מהמולדת לא היו מנת חלקו של הילד בן השנה, שעבר עם משפחתו למדינה האירופית עמה למולדתו יש קשר דם, על כל המשתמע מכך. משפחת בנארביה התמקמה בדרום צרפת. שם, בהשראת אביו, החל לפתח את כישרונו בענף הכדורגל.
כמו כמעט כל פרולוג של שחקן הכדורגל הממוצע, גם עלי שיחק בכל הזדמנות אפשרית: בביה"ס, ברחובות ובכל מקום וזמן שהתאפשר לו. כשהיה בן 10 הצטרף לקבוצה המקומית של העיר נרבון. כשהיה בן 17, עלי משך את עיניהם של הצוות המקצועי של קבוצת מרטיג, שהחתימה את הקשר המחונן על החוזה הראשון שלו. לאחר קידום מהיר מקבוצת הנוער לבוגרים, עלי הפך לאחד השחקנים החשובים של המועדון שמשחק כיום בליגה הרביעית בצרפת ובזמנו היה חבר כבוד בליגת המשנה.
הרומן הפרודוקטיבי בין הקבוצה לעושה המשחק שלה נמשך עשור, שהפך להיות המוצלח ביותר בהיסטוריה של המועדון הצנוע. עלי גם שיתף פעולה במהלך שנות ה-80 עם כישרון צעיר שהושאל לקבוצה מאוקזר – אריק קאנטונה. אבל חשוב מכך, הוא עזר למרטיג לזכות באליפות ליגת המשנה בסיום עונת 92\91. בפעם הראשונה בתולדותיהם והאחרונה בעתיד הנראה לעין מרטיג הגיעה לליגה של הגדולים.
לאחר שלוש עונות בליגה הבכירה, בסיום האחרונה המועדון שב לתהום ליגת המשנה, אך קרנו של עלי זרחה. לאחר 201 הופעות ו-23 שערים במדי מרטיג, היה ברור שהקשר המחונן יעזוב את המועדון שנתן לו את ההזדמנות האמתית הראשונה. התחנה הבאה הייתה מונאקו. גם בשלוש השנים במועדון מהנסיכות, תחת הדרכתו של ז'אן טיגנה, בנארביה המשיך לעשות חיל.
אלו היו שנים טובות לאוהדי מונאקו, שנהנו מקבוצות נהדרות תחת מאמנים כמו טיגנה עצמו, קלוד פואל וארסן ונגר. בעונת 96-97 עלי יצר שיתוף פעולה נהדר עם החלוץ האדיר – סוני אנדרסון ועזר לקבוצה לזכות בתואר אליפות ראשון מאז עזיבתו של ונגר לאי הבריטי. בעונה העוקבת המועדון כשל לשחזר את ההישג, אך החבורה של טיגנה הגיעה עד חצי גמר ליגת האלופות ועלי היה בשיא כושרו. למרות יכולתו הבלתי ניתנת לערעור, שיחת הטלפון לה פילל לא הגיעה מעולם. אותה שיחה שמעברה השני המילים הבאות ישמעו: "אתה חלק מסגל הנבחרת הצרפתית".
הקדנציה במועדון הייתה קצרה, אך פרודוקטיבית. עלי הצליח להתעלות על עצמו כבעל הבית החדש של בורדו ושוב הוא נהנה מחלוץ איכותי להזין במסירות, בדמות סילבן וילטורד. בסיום אותה עונה עלי זכה באליפות השנייה והאחרונה בקריירה שלו, אך החגיגות אוהדי הקבוצה לא נמשכו זמן רב באותו קיץ. כיוון שעוד לפני סיום העונה, ללא ידיעת אף אחד מלבד הקושרים, נרקמה עסקה שקבעה שעלי יעבור לפריז סן ז'רמן. בתמורה בורדו הכפילה את הסכום שהשקיעה ברכישתו.
במועדון מהבירה שהחזיק בזמנו ברקורד צנוע של שתי אליפויות בלבד, להפתעת הצעירים מבין קוראינו, הריחו דם. לשם כך הונחת עלי בעיר האורות, על מנת לנהל את מרכז השדה. למרות סגל נוצץ שכלל בנוסף את ניקולה אנלקה וג'יי ג'יי אוקוצ'ה הי"ד, הקבוצה כשלה במאבקי האליפות ועלי אכזב ביכולתו. בתום שנתיים בינוניות כשהוא כבר בן 32, עלי עזב לראשונה את הליגה הצרפתית, לאתגר מסקרן ולא פשוט.
לאחר סיום התקופה ב-פ.ס.ז', עלי עבר למועדון נוסף שהפך למעצמה אירופאית בשנים האחרונות- מנצ'סטר סיטי. בזמנו היה מדובר במועדון כמעט ושונה לחלוטין. האצטדיון היה "מיין רואד" הארכאי והאהוב, המנג'ר היה קווין קיגן, אייל ברקוביץ' אייש את עמדת הפליימיקר והקבוצה שיחקה בצ'מפיונשיפ. באווירה הביתית הזו התשוקה של עלי חזרה. עקב פציעה של הישראלי ורבים תהו איך יתפתח השילוב של שני שחקנים שרגילים לשחק על אותה משבצת ומגיעים מנקודות מוצא פוליטיות שעלולות להוביל לעוינות.
אך מהר מאוד הרעשים הפכו לרעשי רקע , בעוד הצמד בלט במרכז המגרש ובסיום אותה עונה הסיטי שבה לפרמייליג. הקצב בליגה של הגדולים לא היה פשוט לקשר הוותיק, שהתקשה להפגין את יכולתו הרגילה בעונות היחידה בליגה האנגלית הבכירה. בעונה הבאה המועדון עבר לאצטדיון "סיטי אוף מנצ'סטר" (שהפך לימים ל-איתיחד). במשחק הראווה שחנך את האצטדיון, מול ברצלונה, עלי ערך את הופעתו האחרונה מול הקהל עמו ניהל את מערכת היחסים החמה ביותר בקריירה שלו.
תחילה הודיע על פרישה, אך הכסף הגדול מהמפרץ קרץ לו. כתוצאה מכך, המשיך לשחק בקטאר עד 2006, בקבוצות אל ריאן וקטאר SC. בשנים האחרונות עלי משמש בעיקר כפרשן כדורגל של ערוץ אל ג'זירה. אז אומנם היו לא מעט פספוסים בקריירה של עלי, שלא הצליח ליצור מורשת במסגרת הבינלאומית למרות אותן 7 הופעות בתחילת המילניום במדי אלג'יריה. אך עדיין מדובר באחד השחקנים הגדולים והמרגשים של הכדורגל האירופאי במהלך שנות ה-90 ובתחילת המילניום. שחקן שנבנה בכוחות עצמו ככוח שאף אחד לא יכול להקל בו ראש, שהוביל קבוצות לתארים ולרגעים מכוננים. עלי בנארביה היום בן 49.
