בשנים האחרונות, אנו עדים להתגברות התופעה שכדורגלנים מייצגים ומשחקים בנבחרת שהיא לא מהמדינה שבה הם נולדו. התופעה הגיעה גם לביצה שלנו לאחרונה, כאשר קני סייף, שגדל ברמת השרון וכיום משחק בגנט הבלגית, החליט שלא לחכות לזימון מאלישע לוי וכעת הוא שחקנה של נבחרת ארה"ב. בכתבה זו נבין מה הן הסיבות להחלטה לייצג ממדינה אחרת, מה הם התנאים בשביל לעשות זאת וכמובן נביא מספר דוגמאות מהשנים האחרונות ואף מהעבר.
אחד המקרים הראשונים בהם כדורגלן החליט לייצג נבחרת אחרת היה בשנות החמישים המוקדמות, אז אלפרדו די סטפנו האגדי החליט לייצג את קולומביה אחרי ארבעה משחקים בלבד במדי נבחרת ארגנטינה, המדינה בה נולד. אלפרדו, שהלך לעולמו לפני כשלוש שנים בגיל 88, הוא גם ככל הנראה הכדורגלן היחידי ששיחק בשלוש נבחרות שונות, מפני שאחרי ארבעה משחקים בנבחרת הקולומביאנית הוא החל לשחק בנבחרת ספרד ובמדיה שיחק 31 משחקים וכבש 23 שערים. למעשה התקופה ב-"לה רוחה" הייתה המוצלחת ביותר. פיפ"א לא ראתה בעין יפה את המעברים האלו מנבחרת לנבחרת ולראשונה התייחסה לסוגיה הזו. היא חוקקה חוק שאוסר על כדורגלנים לעבור למדינה אחרת.
בשנות ה-60, מספר שחקנים ארגנטינאים החלו לייצג את נבחרת איטליה בגלל שורשיהם האיטלקיים. עקב כך, פיפ"א שינתה את תוכן החוק שחוקקה לאחר מקרה די סטפנו, והודיעה ששחק אשר רוצה לייצג מדינה אחרת מחוייב להוכיח קשר אמיתי לאותה מדינה אותה הוא רוצה לייצג. נחזור לסיפור של אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה של ריאל מדריד. אחד התנאים של פיפ"א למעבר של שחקן מנבחרת אחת לאחרת, הוא שאותו שחקן לא יערוך משחק רשמי לפני שהוא עובר לייצג את המדינה השנייה. אלפרדו די סטפנו קיל דרכון ואזרחות ספרדית ושיחק במדי נבחרת ספרד על אף שכבר ערך הופעות רשמיות בנבחרות ארגנטינה וקולומביה. מכך ניתן להבין דבר אחד בלבד – החוק לא נאכף אז ולמעשה לא מנע משחקנים באותה תקופה לשחק עבור מספר נבחרות, אחת אחרי השנייה.
אם נעיף מבט על השחקנים ששיחקו עבור שתי נבחרות ומעלה, נראה שרובם נולדו בברזיל, צרפת או בארצות הבלקן, שם התרחשו מספר מלחמות קשות שגרמו לתופעת הגירה גדולה. דקו ופפה, אחד שחקן עבר במדי ברצלונה והשני בלם וותיק בריאל מדריד, נולדו והתחנכו בברזיל, אך בשלב מסוים החליטו לייצג את נבחרת פורטוגל. דקו ופפה הם ממש לא היחידים שנטשו את ה-"סלסאו", כמוהם יש עוד רבים. לקראת מונדיאל 2006, קטאר צירפה לסגל שלה שני ברזילאים – אאילטון מורדר ברמן ודדה, מגנה השמאלי של בורוסיה דורטמונד דאז. המהלך הזה הוביל לשנאה אדירה כלפי ההתאחדות הקטארית ואף כלפי שני השחקנים שהוגדרו כ-"רודפי בצע".
רגע לפני שנדבר על סוגיית דייגו קוסטה, שחקן נוסף עשה את המעבר מברזיל לספרד, הרבה זמן לפניו. מי שעשה זאת היה מרקוס סנה, קשרה בעבר של ויאריאל שהחליט לשחק עבור נבחרת ספרד ולא עבוד ברזיל שם הוא נולד. גם טיאגו מוטה (לאיטליה) וקקאו (לגרמניה) הם דוגמאות של כדורגלנים שהעדיפו שלא לייצג את הסלסאו.
אין ספק שיחד עם לוקאס פודולסקי ומירוסלב קלוזה פולין יכלה להגיע למקומות הרבה יותר גבוהים בטורנירים בהם השתתפה. קלוזה, מלך השערים של המונדיאל בכל הזמנים, ופודולסקי, ווינגר מצוין עם עבר בפרמיירליג, נולדו בשטחה של פולין ועשו את המעבר לגרמניה בגיל צעיר מאוד. קלוזה עזב יחד עם משפחתו את פולין לטובת שכנתה בגיל 8. בשנת 2001 קלוזה החל לככב בבונדסליגה ותפס את עיניו של ירז'י אנגל שאימן את נבחרת פולין באותה תקופה. אנגל הציע לחלוץ שבעתיד הפך לאחד הטובים בהיסטוריה, לשחק בנבחרת פולין. קלוזה דחה את ההצעה במפתיע, בטענה שהוא תמיד חלם לשחק עבור המאנשאפט. מאוחר יותר באותה שנה קלוזה כבר ערך בכורה בנבחרת גרמניה ושיחק במדיה ממונדיאל 2002 עד מונדיאל 2014. לאחר אליפות העולם בברזיל קלוזה הפך לכובש הטוב ביותר במסגרת זו עם 16 שערים, אחד יותר מרונאלדו נזאריו האגדי.
הוריו של פודולסקי עשו את המעבר יחד עם ילדיהם כאשר לוקאס היה בן שנתיים. לכל המשפחה הייתה הזכות לקבל דרכון גרמני, מפני שהסבים והסבתות שלו חיו בגרמניה. כמו עם קלוזה, גם אצל פודולסקי המאמן של נבחרת פולין פנה אליו בכדי זמנו לנבחרת הפולנית אחרי הופעות מרשימות בליגה הגרמנית הבכירה קלן. אם היה רוצה, פודולסקי היה יכול לייצג את נבחרת פולין מפני ששיחק רק בנבחרות הצעירות של גרמניה. שנה לאחר מכן הפוטנציאל של פודולסקי התממש והוא זומן לסגל נבחרת גרמניה הבוגרת ורשם הופעת בכורה גיל 19 בשנת 2004. פודולסקי התראיין אחרי המשחק הראשון במדים של גרמניה ואמר: "ההתאחדות הפולנית לא ספרה אותי עד שהתחלתי לשחק בנבחרת הצעירה של גרמניה". קלוזה ופודולסקי רשמו תקופה יפה בנבחרת גרמניה עם זכייה אחת במונדיאל. קלוזה כבש 71 שערים במאה שלושים ושבע הופעות, פודולסקי שיחק שבעה משחקים פחות מקלוזה וכבש 49 שערים.
כמו שכבר נאמר, לא מעט שחקנים נולדו בצרפת והחליטו לייצג מדינות אחרות, רובן ביבשת אפריקה. ריאד מאחרז (אלג'יריה), אנדרה אייו (גאנה), פייר אימריק-אובאמיאנג (גבון) וגונזאלו היגוואין (ארגנטינה) הם רק חלק מהשחקנים שהחליטו לייצג מדינה אחרת, בעיקר כי הם האמינו שהם לא ימצאו מקום בנבחרת צרפת הגדולה ובגלל העובדה שהקולוניות של צרפת באפריקה גרמו לכך שמספר שחקנים הורשו לבחור בין צרפת לבין מדינה אחרת.
פירוקה של יוגוסלביה ומלחמת קוסובו גרמה לתופעת הגירה גדולה שהשפיעה גם על הילדים שהפכו לכדורגלנים ונאלצו לבחור באיזו נבחרת הם ישחקו. ג'יאני דה ביאסי החל ב-2011 פרויקט גדול כאשר היה מאמן נבחרת אלבניה. דה ביאסי חיפש כדורגלנים עם שורשים אלבנים בכדי לגייס אותם ולחזק את נבחרת אלבניה. השם הגדול ביותר שבחר לשחק באלבניה הוא טאולנט שאקה, שפגש במשחק הראשון ביורו 2016 את אחיו גרניט שבחר לשחק בנבחרת שווייץ דווקא. התאחדות קוסובו לכדורגל קיבלה הכרה מפיפ"א בחודש מאי של שנת 2016, ומיד החלו לחקור ולהבין אילו שחקנים היו יכולים לשחק בנבחרת קוסובו. כמובן שכל הבדיקות היו לחינם מפני שהשחקנים שיכלו לשחק בקוסובו כבר שיחקו במשחקים רשמיים בנבחרות אחרות. ג'רדאן שאקירי, גרניט שאקה, טאולנט שאקה, ואלון ברהמי, אדמיר מחמדי, בלרים דז'מאיילי, שאני טראשאיי, עדנאן יאנוזאי באופן תאורטי יכלו לשחק בנבחרת קוסובו אך מפני שכבר שיחקו בנבחרות אחרות, רובם בשווייץ, לא יכלו לייצג את הקוסוברים.
אחד המעברים המתוקשרים ביותר של כדורגלן ממדינה א' למדינה ב' היה של דייגו קוסטה. חלוצה של צ'לסי נולד בברזיל וחי בה עד גיל 18. קצת פחות משנה לפני שנשרקה שריקת הפתיחה של מונדיאל 2014 בברזיל, ההתאחדות הספרדית פנתה לפיפ"א בבקשה להכריז על דייגו קוסטה ככדורגלן ספרדי כדי לזמן אותו לסגל הנבחרת. המעבר לנבחרת וקבלת האזרחות הספרדית התאפשרו משתי סיבות. הראשונה היא שקוסטה אמנם שיחק פעמיים במדי הסלסאו, אך שני המשחקים היו משחקי ידידות בלבד ולא רשמיים, לכן יכל לעבור לנבחרת ספרד. בנוסף, הוא קיבל אזרחות ספרדית מפני שעד 2013 הוא חי במשך חמש שנים בספרד, דבר שהקל על אישור מעברו מנבחרת ברזיל לנבחרת ספרד. האוהדים הברזילאים לא ממש אהבו את ההחלטה של דייגו, אך אוהדי כדורגל ניטרליים יכולים להבין את הבחירה שלו. דייגו הסביר שהכדורגל בספרד הביא לו את הניסיון והיה לו לבית במשך לא מעט שנים, ולכן בחר לשחק בנבחרת ספרד. מה שדייגו לא אמר מול התקשורת זה שברזיל מעולם לא האמינה בו ולכן לא רצה להמשיך לחכות לזימון למשחק רשמי.
יורו 2016 שנערך בצרפת עמד בסימן המתאזרחים. לא פחות מ-83 כדורגלנים, מספר חסר תקדים, שיחקו עבור מדינה שהם לא נולדו בה. למעשה, רק לארבע נבחרות בלבד היה סגל שהיה מורכב אך ורק משחקנים שנולדו באותה מדינה, אחת מהן היא צ'כיה. בנבחרת אלבניה של דה ביאסי שיחקו 12 שחקנים שלא נולדו בגבולות המדינה, גילרמה השוער של לוקומוטיב מוסקבה נולד בברזיל ושיחק עבור נבחרת רוסיה, תשעה שחקנים מהסגל של אלופת אירופה, פרטוגל, ליורו בכלל לא נולדו בפורטוגל ושמונה שחקנים ששיחקו עבור טורקיה גם כן לא נולדו בשטחה שלה.
רק לפני פחות מחודש התופעה הגיעה גם לישראל. קני סייף נולד בפלורידה, ארצות הברית וחזר לישראל יחד עם הוריו כשהיה בן 4. עד עונת 2013/14, קני לא ממש מצא את המקום שלו והחליף שלוש קבוצות תוך שלוש שנים. אחרי חוסר היציבות, קני סייף סיפק עונה נהדרת מבחינתו במדי הפועל רמת השרון. תשעה שערים שהוא כבש במהלך העונה לא ממש עזרו לקבוצה מהשרון שירדה לליגה הלאומית אחרי אותה עונה. היכולת המרשימה בקבוצה הקטנה הרשימה את גנט מבלגיה שהנחיתה אותו במועדון לשלוש שנים. סייף הפך לבורג חשוב בהרכב של גנט ונחשב לאחד הליגיונרים המצליחים יותר כיום. סייף קיבל זימון בכורה לנבחרת ישראל הבוגרת במרץ 2016 ושבוע לאחר הזימון ערך הופעה ראשונה במדים הלאומיים במשחק הכנה נגד קרואטיה, שהסתיים בהפסד 2:0 של הישראלים. כאמור, תופעת המעבר מייצוג מדינה אחת לייצוג מדינה שנייה הגיעה גם לישראל כאשר קני סייף החליט שהוא לא ממשיך לחכות לזימון למשחק רשמי של נבחרת ישראל, וכעת הוא חלק מהסגל הרשמי של נבחרת ארצות הברית לגולד קאפ שייערך בקיץ. אין ספק שנבחרת ישראל פספסה שחקן נהדר.
שתי הסיבות העיקריות שמובילות כדורגלנים להחלטה לייצג מדינה שבה הם לא נולדו הן קודם כל שההמתנה שלהם לזימון לנבחרת שלהם היא כה ארוכה ופשוט לא שווה את התסכול. הסיבה השנייה היא שחקנים שמרגישים מחוברים למדינה אחרת אחרי ששיחקו מספר שנים באותה מדינה והרגישו שנכון להם לשחק עבור אותה מדינה.
