היום לפני ארבעים שנה, מכבי תל-אביב כתבה את הפרק הראשון בהיסטוריה הענפה שלה. הכוונה כמובן, לזכייה הראשונה של הצהובים בגביע אירופה לאלופות. הקבוצה הנפלאה של רלף קליין הדהימה את האימפריות האירופאיות וניצחה בגמר את וארזה האיטלקית בדרך לפתיחת השושלת הצהובה באירופה. ארבעים שנה אחרי אותו אירוע מכונן, הצהובים נמצאים באחת מתקופות השפל בהיסטוריה שלהם, כשאתמול הסתיימה עוד עונה מאכזבת ביורוליג. לא ברור כיצד העונה של הצהובים תסתיים, אך בינתיים אני מזמין אתכם למסע נוסטלגי לעונת 1976/77.
בשנים הללו המבנה של גביע אירופה לאלופות היה שונה ממה שהורגלנו אליו בשנים האחרונות. המפעל כלל 24 קבוצות שחולקו בשלב הראשון לשישה בתים, כך שבכל בית ארבע קבוצות. לאחר שני סיבובים, המקום הראשון בכל בית העפיל לשלב חצי הגמר. בשלב זה, שש הקבוצות שהעפילו משחקות שוב שני סיבובים כששתי הראשונות מעפילות למשחק הגמר, שייערך באולם שנקבע מראש. מכבי ת"א עברה בקלילות יחסית את השלב הראשון ובחצי הגמר נפגשה מול קבוצות שלפחות על הנייר היו טובות יותר ממנה, היו אלה ריאל מדריד, צסק"א מוסקבה, ווארזה. שתי הקבוצות הנוספות בבית היו מכלן הבלגית וברנו הצ'כית. כפי שצפו השלב הזה היה הרבה יותר קשה לצהובים, אך הקבוצה של רלף קליין הצליחה לנצח את ריאל ואת צסק"א, במשחק הנודע שבו תבע טל ברודי את המשפט שהפך לנכס צאן ברזל של השפה העברית בכלל ושל הספורט הישראלי בפרט: "אנחנו על המפה". בעקבות הניצחונות הללו מכבי סיימה במקום השני ונקבע כי תפגוש בגמר את מוביליג'ירג'י וארזה האיטלקית.
הגמר נקבע לתאריך ה-7.4.77 באולם פיוניר בבלגרד. אנו רגילים שבהופעות האחרונות של הצהובים בפיינל-פור האירופי, רחובות העיר המארחת נצבעים בצהוב ושסוכני נסיעות בשיתוף חברות התעופה מצליחים להטיס רבבות אוהדים שיתמכו בקבוצה. אך, בתקופה ההיא, אירופה הייתה מפולגת נוכח המלחמה הקרה וישראל שהייתה בת בריתה של ארצות הברית במזרח התיכון הוחרמה ע"י מרבית הגוש הסובייטי. כמו כן, יוגוסלביה הגדולה שאירחה את משחק הגמר לא הייתה בעלת קשרים דיפלומטיים עם ישראל, וכך טיסת אל-על שהביאה את הצהובים לבלגרד הייתה הראשונה שנחתה בעיר הבירה היוגוסלבית. מיקום הגמר הוביל לכך שאוהדים מעטים טסו עם הצהובים למשחק ההיסטורי.
אם לא די בכך שהאווירה הייתה מתוחה, הרי שהסיכויים של מכבי לזכייה היו נמוכים, בלשון המעטה. הייתה זו הופעה ראשונה של מכבי במעמד גמר הטורניר, ושנייה אי-פעם במעמד גמר אירופי, כשעשור קודם לכן הצהובים הפסידו בגמר גביע ספורטה. כשמולה ניצבה וארזה, הקבוצה האיטלקית המצוינת שהגיע לגמר בפעם השמינית ברציפות, תוך שהיא זוכה בתואר חמש פעמים ומפסידה בגמר רק פעמיים. נוסף על כך, באותה עונה ניצחו האיטלקים פעמיים את הצהובים מתל-אביב.
מכבי תל-אביב עלתה בחמישייה עם מיקי ברקוביץ', מוטי ארואסטי, לו סילבר, ג'ים בוטרייט ואולסי פרי. רלף קליין העדיף להשאיר את כוכב הקבוצה והקפטן טל ברודי על הספסל, לאחר שחזר רק באותו יום מביקור אצל אביו החולה בארצות הברית. למרות העליונות של האיטלקים על הנייר, מכבי פתחה את המשחק בצורה טובה יותר ופגעה בשטף המשחק של וארזה. קליין ידע שכדי לנצח הוא צריך להאט את קצב המשחק ולשמור על סקור נמוך יחסית, וכך המחצית הראשונה הסתיימה ביתרון 30:39 לצהובים. למחצית השנייה עלו האיטלקים בטירוף ובניסיון לכרסם את הפער של מכבי ולעלות ליתרון, אך בכל פעם שוארזה התקרבה, הצהובים בניצוחם של ברקוביץ' וברודי לחצו על הגז ושמרו על פער יציב.
שלוש דקות לסיום המשחק הפער עמד על נקודה ואז הצטרף שחקן נוסף של מכבי לחגיגה, קראו לו ג'ים בוטרייט שבדקות האחרונות היה המוציא לפועל העיקרי של הצהובים ומי שבסופו של דבר דאג לכך שהגביע יגיע לתל-אביב. וארזה בהובלתו של דינו מנגין התקרבה, אך בוטרייט שמר על היתרון הקטן של הצהובים, וכך שהשעון הראה על 42 שניות לסיום המשחק התוצאה הייתה 77:78 למכבי. עד לסיום שחקני וארזה לא הצליחו למצוא את הדרך לסל ומכבי חגגה תואר אירופי ראשון. כוכב המשחק היה ג'ים בוטרייט שקלע 28 נקודות, סייעו לו מיקי ברקוביץ' (17 נק'), אולסי פרי (12 נק'), טל ברודי (9 נק'), לו סילבר (8 נק').
אמנם יש חוקרי ספורט שיטענו שהישגים ספורטיביים גדולים ככל שיהיו יישארו תמיד כאירועי ספורט בלבד, אך אני מאמין שכמעט בכל אירוע ספורטיבי ישנם היבטים נוספים שתורמים לעניין או נגרמים כתוצאה ממנו, זה יכול לבוא לידי ביטוי במובן החברתי, התרבותי, הפוליטי ואפילו הבינלאומי. וכך לדעתי הזכייה של מכבי תל-אביב בגביע אירופה לאלופות לא נותרה בואקום הספורטיבי אלא השפיעה בכמה רבדים ושינתה את עולם הספורט הישראלי כפי שאנו מכירים אותו. ברמת החברה הישראלית, הזכייה הייתה אחד מאירועי השיא של המדינה שטרם מלאו לה 30 שנים. כשהזיכרונות האיומים ממלחמת יום הכיפורים עדיין טריים ותחושת הפילוג והניכור בעם נוכח בחירות 1977 ("המהפך") שנערכו חודש לאחר מכן הספורט היווה גורם מאחד. הזכייה של מכבי ריתקה אזרחים רבים למרקע הטלוויזיה או למקלטי הרדיו וישראלים רבים יצאו לרחובות, לפארק הלאומי ואף לנמל התעופה כדי לקבל את הקבוצה שחזרה מבלגרד. הישראלים חיפשו נחמה והם מצאו אותה אצל הצהובים.
לדעתי, בזכייה הזו ניבטו הניצנים הראשונים שהביאו לכך שמכבי תל-אביב הפכה לקבוצה של המדינה, ולכך ששידורי משחקי היורוליג בימי חמישי הפכו למדורת השבט של צופה הספורט הישראלי. ארבעים שנה חלפו מאז אותו הישג מדהים של קבוצה קטנה שהצליחה להדהים את אריות אירופה ולהניף גביע אירופה היסטורי. בשנים הללו מכבי הפכה לאימפריה אירופית. הצהובים הוסיפו לארונם אינספור תארים מקומיים (אליפויות וגביעים) ועוד חמישה גביעי אירופה, אך כמו בלא מעט תחומים, אין כמו הפעם הראשונה!
