5. פייר אמריק אובמיאנג, 31. (ארסנל)
החלוץ הנהדר של התותחנים לא שיער שכך יתחיל את עונת 20/21. לאחר שסיים את עונת 19/20 בזכיה מרשימה בגביע האנגלי, תוך שהוא כובש ומנצח את מנצ'סטר סיטי וצ'לסי. הוכיח אובמיאנג שיש לאוהדי ארסנל על מי לסמוך. החלוץ שהעלה כמעט לבדו את ארסנל בשנתיים האחרונות לגמר הליגה האירופית ולגמר הגביע האנגלי, תוך שהוא כובש ברגעים הקריטיים, לא הפסיק לכבוש שערים ובעיקר הצליח לכבוש את לבבות האוהדים. העונה התחילה בהודעה חגיגית של המועדון מצפון לונדון על הארכת חוזה לכוכב, ש(תהפוך אותו לאחד מגדולי המשתכרים בממלכה ו)תקבע את מעמדו כמנהיג הקבוצה, אך במגרש אובמיאנג לא מספק את הסחורה. הוא נראה אבוד ומרבה להחמיץ הזדמנויות שבעבר היה עושה מהן מטעמים. עם שני שערי ליגה בלבד מתחילת העונה, אוהדי המועדון שבו קשר את עתידו מצפים ממנו ליותר ,ובצדק.
4. דויד דה חאה, 30. (מנצ'סטר יונייטד)
השוער הספרדי היה ללא ספק השוער הטוב בעולם לפני כמה שנים. יש שמיהרו להכניס אותו לרשימת "הגדולים בכל הזמנים" בעקבות היכולת הפנומנלית שהוא הציג. ההפרש הגדול בין ההצלות שלו לבין הספיגות שלו מעיד עליו. בעונת 17/18 ה-PSxG+/-, המדד שבוחן את ההפרש בין ההצלות המצופות ממנו לבין הגולים שאכן ספג, עמד בליגה האנגלית על +7.9, נתון הזוי למדי, בהתחשב בעובדה שעכשיו הוא עומד על -1.1. לשם השוואה, המדד נתן למנואל נוייר בעונה הקודמת הנהדרת שעבר "רק" +2.4. קשה לשים את האצבע על הדבר שהביא לירידה המטאורית ביכולותיו. יתכן שחילופי הדורות בהגנת השדים האדומים או חידוש החוזה הורידו את הרצון של הספרדי להוכיח, אך אין ספק שדויד דה חאה הוא לא השוער שהיה פעם, בלשון המעטה, ולפרקים אף איבד את מקומו כשוער ראשון לדין הנדרסון, שהוחזר מהשאלה אחרי עונה נהדרת בשפילד.
3. איסקו, 28. (ריאל מדריד)
הקשר הספרדי המוכשר, שפתח בשני משחקי גמר של ליגת האלופות, היה ה"אס" של זידאן במשחקי המפתח ונחשב לאחד הכישרונות הגדולים בתבל, אך ירד מגדולתו דווקא בגיל בו הוא אמור להיות בשיא יכולתו. כמעט כל שחקני אלופת ספרד איבדו מיכולתם בעקבות עזיבתם של כריסטיאנו רונאלדו וזינדין זידאן, אך הספרדי לא הצליחו לשחזר את יכולתו עם חזרתו של זידאן לריאל. הוא עלה במשקל מיד לאחר עזיבתם, ולמרות שחזר למשקל המצופה ממנו, את יכולת המשחק שלו הוא לא החזיר. בעוד חבריו לקבוצה חזרו לכושר וזכו בקושי באליפות ספרד, איסקו הפסיד את מקומו בהרכב הבלאנקוס. המספרים שהוא מספק ירדו משמעותית. הוא ירד ממוצע של 1.9 דריבלים מוצלחים ו-1.6 מסירות מפתח למשחק בעונת 17/18 ל-1.3 דריבלים מוצלחים ו-0.3 מסירות מפתח. לא רק היכולת שלה ירדה, אלא גם הביטחון העצמי שלו ירד. לאחרונה פורסם באתר הספורט OkDiario שאיסקו החליט לקחת את עצמו בידיים ושכר מאמן כושר אישי, על מנת לחזור ליכולת הX-factor שאפיינה אותו כל כך.
2. מרסלו, 32. (ריאל מדריד)
המגן השמאלי במדריד הוא ללא ספק השחקן שהכי נפגע מעזיבתו של רונאלדו. לאחר שנים ששיחקו ביחד באותו אגף, והיו החברים הכי טובים רונאלדו עזב והשאיר את מרסלו לבדו. השניים עדיין שומרים על קשר, ואף על פי שלמרסלו, הידוע כאדם חברותי ביותר, יש המון חברים בסגל, נראה כי חסרונו של הכוכב עדיין משפיע עליו. בעבר הוא לא היה מפסיק לרוץ, בעוד שכיום הוא עומד סטטי על המגרש. השחקן שהיה ידוע בשמחת החיים הברזילאית. ובשליטה בלתי מעורערת בכדור, נראה כבוי ומגושם על המגרש. היו הרבה אוהדים שהאמינו שמרסלו יוכל לשחזר את יכולתו בעקבות התחרות עם פרלאן מנדי, אך הצרפתי הצעיר ניצח בענק, ומרסלו נראה שבע מאוד. אולי הגיל עושה את שלו לאחר 10 עונות אינטנסיביות בקבוצה הלחוצה בעולם, ואולי הושפע מבייל והוא מעדיף להתרגל לנוחות הספסל, אך מרסלו צריך למצוא דרך לחזור לעצמו, לפחות חלקית.
1. אנטואן גריזמן, 29. (ברצלונה)
כך נראה דיכאון. כאשר חלוץ מחטיא את הבעיטה הראשונה במשחק לעבר השער לאחר כחמש דקות, הוא מרים את הראש, מבין שהוא רק מתחיל להתחמם, וחוזר אחורה על מנת לנסות שוב. הרי שכך אינו המצב עם החלוץ הצרפתי. אם הבעיטה הראשונה אינה נכנסת, עניו ננעצות בתסכול בדשא עד גמר המשחק. החלוץ משחק בעמדת החלוץ הפותח בברצלונה, אחד התפקידים הנחשקים בעולם הכדורגל, ואינו עושה מאומה על מנת להצדיק זאת. לאחר עונה מאוד מוצלחת באתלטיקו מדריד וקמפיין ניצחון בגביע העולם אנטואן גריזמן נקנה מאתלטיקו מדריד ב-120 מיליון יורו בקול תרועה רמה. ציפו ממנו להחליף לאט לאט את סוארס השבע והמזדקן, אך הוא לא סיפק את הסחורה, כאשר במקביל האורוגוואי עושה חיל באתלטיקו. ארנסטו ואלוורדה וקיקו סטיין המאמנים הקודמים של ברצלונה הציבו אותו באגף, עמדה שמזמן אינו רגיל לשחק בה, והוא לא התאקלם היטב, בלשון המעטה. כך קרה שלעיתים הועדף אנסו פאטי, בזמנו כשרון אנונימי בן 16 שעדיין לא קרע זוג נעליים והיום אחד הנערים הטובים בעולם, על פני אלוף עולם שנקנה בסכום גלקטי. למרות שלאחרונה הוא הוחזר לשחק בהתקפה במרכז המגרש, הוא לא יותר מצל של עצמו. וממועמד לגיטימי לכדור הזהב הוא הפך לסמל של דיכאון.
