מכירים את זה שלא משנה כמה גדול תהיה, העובדה שנולדת באותו דור עם מישהו שמוכשר באותה רמה/יותר פשוט תשים אותך קצת יותר בצד הרחק מאור הזרקורים הראשי. זה קרה לפרנצ'סקו טולדו בנבחרת איטליה, זה קרה לויקטור ואלדס בספרד ואפילו אצלנו בארץ דודו אוואט וניר דוידוביץ' די בלמו אחד את השני. בענף המירוצים היו אלה ולנטינו רוסי ומקס ביאג'י והדוגמאות הנוספות הן אינספור. כזו היא של אסאפה פאוול שנעלם מעט תחת צילו של יוסיין בולט.
פאוול גדול מבולט בשלוש שנים וזה אולי מה שהציל אותו מאלמוניות טוטאלית שכן הוא עוד הספיק להשאיר חותם לפני שהמפלצת הג'מייקנית השניה נכנסה לפעולה בענף. כמו כל אתלט ג'מייקני, הוא פרח כבר בגיל צעיר ונתן ייצוג נפלא לענף הריצה בתחרויות בינלאומיות. למרות גודלו, הוא בעל תאוצה נהדרת מרגע הזינוק (ההניפך מבולט שפותח חלש ואז מאיץ כמו השד הטזמני מלוני טונס) ובזכות המאפיינים האלה פאוול החל למלא מהר מאוד את ארון התארים שלו וגרף לא מעט פרסים בגיל נוער. דווקא קריירת הבוגרים שלו נפתחה ברגל שמאל כאשר הוא נפסל בריצת הגמר של משחקי חבר העמים אחרי זינוק מוקדם כאשר רגלו זזה 0.086 שניות לפני יריית הפתיחה. בשנה שלאחר מכן במקצה השליחים, הוא היה רשום בתור הרץ הרביעי ולא זכה לשרוף את המסולול מכיוון שבזמן העברת המקל בין הרץ השני לשלישי הג'מייקנים הפילו אותו ונפסלו.
את 2004 פאוול פתח נפלא וככל שהתקדם לעבר אולימפיאדת אתונה הוא הפך לפייבוריט למדליה, בעיקר אחרי שקבע 9.91 באליפות ג'מייקה אחרי ריצה "בהילוך ראשון". דווקא במעמד עצמו פאוול כשל וסיים חמישי בגמר מפוצץ כוכבים עם תוצאה של 9.94 וגם פרש מריצת ה-200 מטר. בשליחים הוא גם לא התמודד על מדליה לאחר שג'מייקה הודחה בחצי הגמר באופן סנסציוני. ב-2005 פאוול קיבל מעט גאולה כאשר חזר לאתונה במהלך אליפות העולם ושרף את המסלול עם 9.77, שיא עולמי חדש. 2006 הייתה ה-שנה של אסאפה פאוול מדלייה במשחקי חבר העמים ביחידים ועוד אחת במקצה הקבוצתי יחד עם השוואת השיא העולמי שלו מאשתקד וזכייה בפרס "אתלט השנה של הקריבים" בהחלט סגרו שנה מוצלחת עבורו.
דווקא אחרי שנה כל כך מוצלחת הגיעה נפילה. 2007 לוותה בפציעות ותוצאות בינוניות שלו אבל הוא הרגיע את כולם ואמר שיחזור חד יותר לקראת סוף השנה ואז יפתח את 2008 בשיא היכולת לקראת אולימפיאדת בייג'ין. בספטמבר 2007 באליפות העולם באיטליה הוא עמד במילים שלו כאשר שוב שרף את המסלול ועם 9.74 לקח זהב וקבע שיא עולם חדש. טקס חילופי הדורות החל לקרום עור וגידים לקראת אפריל 2008. פאוול, בהכנות אינטנסיביות לקראת אולימפיאדת בייג'ין, נפצע בחדר כושר וקרע שריר בחזה, מה שאילץ אותו לעבור ניתוח. בדיוק בזמן הזה, ג'מייקני אחר שרף את המסלול עם 9.72 (שיא עולם חדש). שמו של אותו רץ היה יוסיין בולט. פאוול שראה את בן ארצו מצטיין, חזר לרוץ מוקדם מהצפוי ונפצע שוב, החלטה בהחלט פזיזה שנבעה מהרצון להחזיר לעצמו את תואר ה-"איש מספר אחד" של ריצת ה-100 מטר.
בבייג'ין עצמה פאוול שחזר את "ההישג" מאתונה ושוב סיים חמישי בגמר בזמן שבולט עצר את השעון על 9.69, קיזז עוד יותר את שיא העולם ולקח את הזהב, המהפך הושלם סופית ועידן יוסיין בולט בתור ה-Top Dog של ריצת ה-100 מטר החל.
היריבות בין פאוול לבולט הייתה אפית, בולט לקח את הכל בצורה די נינוחה. "אני ארוץ את הריצה שלי, וזהו. אתם כבר יודעים שכשאני בשיא אני מס' 1, זאת המציאות החדשה" אמר האלוף האולימפי. "צריך לזכור שאני עדיין לא אמרתי את המילה האחרונה וכל עוד אני על המסלול, שכולם יהיו מוכנים לתת 200% כדי להשאיר אותי מאחור" ענה פאוול.
אבל מילותיו של פאוול היו סרק, בולט היה הדבר החם ביותר בשוק, הוא היה בשיאו בזמן שפאוול התמודד עם פציעות נוספות ומצא את עצמו אוסף מדליות בתחרויות זניחות יותר, כאלו שבולט לפעמים אפילו לא היה נרשם אליהן ואם כן, לא היה נותן 100% כדי לא להעמיס את עצמו לקראת התחרות הרצינית המתקרבת. בלונדון-2012 הוא וטייסון גיי, יריבו הנצחי, סיימו בצוותה במקום הרביעי כאשר זהות המנצח כמובן לא הפתיעה אף אחד, זה היה יוסיין בולט. בכך שניהם למעשה ויתרו סופית על סיכוי כלשהו להדיח את המלך החדש מהתואר. ב-2013 פאוול חווה שפל נוסף כאשר נתפס על חומרים אסורים והושעה לחצי שנה בעסקת טיעון בה הצליח להוכיח שנטל אותם שלא בידיעתו בעקבות תרופה שקיבל על ידי רופא המשפחה שלא שם לב להימצאות החומר האסור במינון נמוך מאוד בתוך הכדורים שרשם לפאוול. אסאפה פאוול חזר באופן סנסציוני לריו-2016 ועזר לג'מייקה להשיג את מדליית הזהב בשליחים. מאמנו הרעיף עליו הר של מחמאות על האופן המקצועי בו הצנהל לאורך כל התחרות בידיעה שהוא "שחקן משנה" כעת. למרות שבעולם הספורט ניסו לצייר זאת כיריבות די מרה, האמת היא שפאוול ובולט הם חברים טובים, כל המילים העוקצניות ביניהם היו חלק מלוחמה פסיכולוגית מקובלת ובפועל, הם מבלים המון זמן ביחד. כעת כשגם בולט החליט "לכבות את האור בחדר ולצאת", שניהם יחסרו מאוד בנוף האתלטיקה העולמי.
