עקבו אחרינו

מכוון גבוה: אלכס אברבוך בראיון מיוחד ל-JSport

הצטרפו לניוזלטר

אין אדם שעוקב אחרי הספורט הישראלי באדיקות בעשרים השנים האחרונות שלא שמע את שמו של אלכס אברבוך. קופץ המוט הנפלא שהגיע לפני 18 שנה מרוסיה אחרי שגדל והתחנך באירקוטסק שבאיזור סיביר במה שדאז עוד היה ברית המועצות היווה חלק בלתי נפרד מהנוף הספורטיבי יהשראלי בתחילת המילניום הנוכחי ועד היום, כבר כמעט כעשור אחרי פרישתו, הוא עוזר ופועל בתחום הספורט למען דור ההמשך. לקראת יום הולדתו שחל היום (א', 1.10) עשינו איתו מסע בציר הזמן ובעיקר התמקדות בהווה ובעתיד, לא שלו, של הענף כולו.

אלכס שלום, קודם כל תודה רבה לך על כך שפינית מזמנך. אתה נחשב לאחד הספורטאים המוערכים ביותר בישראל ואשמח לעשות איתך מסע קטן בציר הזמן מההתחלה ועד היום אז נתחיל בעצם מברית המועצות, איך זה היה לגדול כספורטאי שם?

אם הכוונה שלך היא לגבי התנאים אז הם היו טובים, המתקנים היו ראוים והכי חשוב היה לי מאמן צמוד שהכווין אותי ובנה כספורטאי.

בגיל 24 אברבוך עזב את משפחתו שברוסיה והחליט לעלות לארץ, כיהודי היה לו חשוב להגיע הנה. הוא התקבל מצידם של בכירי הספורט בצורה מהוססת אך מיידית הפגין רמה גבוהה והישגים נהדרים.

איך הייתה ההאתקלמות שלך מבחינה מקצועית וחברתית?

מקצועית היה שינוי אבל הסתגלתי, חברתית ההתאקלמות שלי עוד לא הסתיימה לגמרי תמיד יישארו פרמטרים קטנים ופערים שנסגרים לאט לאט.

ההצלחה שלך הייתה די מיידית, משם הדרך לקראת סידני 2000, האולימפיאדה הראשונה שלך, הייתה סלולה עם המון ציפיות. מה קרה שם?

עליתי לגמר ואז ברגע האמת לא הכל הלך לפי התוכניות שלי והרצון אבל גם עצם העובדה שעליתי לגמר, הישג קשה בפני עצמו, הייתה סוג של סיפוק. כמובן שרציתי מעבר לזה.

ואז בעצם בפרק הזמן בין סידני לאתונה שוב הפגנת יכולת גבוהה, עם שיא ישראלי, הופעות מצויינות בגרנד פרי השונים באירופה ובאליפות אירופה עצמה ואז שוב אולימפיאדה ושוב אין פודיום.

כן, זה די תסכל, הרצון להביא גאווה למדינה בעזרת ההצלחה שלי היה גבוה אבל לא תמיד הכל יילך כפי שאתה רוצה.

האם הרצון הזה היה זה שהניע אותך לבייג'ין-2008?

לא בדיוק, בייג'ין כבר היה בסוף הקריירה שלי, להגיד לך את האמת, יכלתי להמשיך להתחרות עוד מבחינה פיזית. הרגשתי טוב אבל החלטתי לסיים את הקריירה שלי בארץ ולכן לאחר המכביה ב-2009 הודעתי על פרישה, הופעה אחרונה מול הקהל הביתי ודי. לא מתחרט על זה לרגע, זה היה הצעד הנכון.

ואז אחרי הפרישה עברת לניהול מועדון אתלטיקה, התרשמת מממשיכי הדרך שיש כאן?

קודם כל, לא ממש ישר התחלתי לנהל מועדון. זה התחיל עם פרוייקט מצויינות שהקמנו ב-2010 ואז לאחר מכן ב-2012 המועדון שהייתי בו בנתניה התאחד יחד מועדון ירושלמי ואני יחד עם חברי ושותפי מולי מלכה התחלנו לנהל את שני המועדונים במקביל כי צריך שהמועדונים יהיו רשומים תחת אגודה. עם הזמן הגיע גם תורם צרפתי בשם מארק אייזנברג וכיום זהו המועדון מספר 2 בארץ מבחינת הצלחה, בתקווה שניתן את הפוש הנוסף כדי להפוך לטובים ביותר בארץ וניקח את אליפות הארץ באתלטיקה.

האם אתה רואה פוטנציאל אצל דור ההמשך כאן וצופה הצלחה לענף האתלטיקה בעתיד?

קודם כל, פוטנציאל יש, תמיד יש, הבעיה היא שאין את התנאים ההכרחיים ואין מספיק קשר מאמן-חניך. זה בעיקר בגלל שאין תנאים מספקים למאמנים בארץ. משהו שחובה לעבוד עליו כדי לקצור פירות של הצלחה והישגים. הכל עניין של כדור שלג, אם יהיו תנאים למאמנים הם יוכלו למקסם את הפוטנציאל של חניך כזה או אחר. כיום מחנות אימונים של הספורטאים יוצאים מכיסם של ההורים בגלל חוסר תמיכה כלכלית חיצונית באתלטיקה, הכוננה כמובן לעיריות, לטוטו, לתורמים אחרים. כמובן שיש איזושהי הקצבה אך לעומת ענפים אחרים (לדוגמא כדורגל וכדורסל) הסכומים מינוריים ועם זה קשה לבנות בסיס להצלחה עתידית. הנה משהו שמסכם בצורה טובה את המעגל הלא סגור הזה, רוב הפוטנציאל, תאמין לי או לא, נמצא דווקא אצל ילדי השכבות מעוטות היכולת או מעמד הביניים ולא אצל ההורים העשירים יותר שכן יכולים להרשות לעצמם לשלם את הסכומים של מאמנים אישיים ומחנות אימונים אז מה שקורה זה שבגלל היעדר תקצוב ראוי אנחנו מפספסים את מי שבאמת יכל להיות ספורטאי העתיד שלנו ולא המשיך נטו בגלל חוסר יכולת כלכלית. אתה רוצה הצלחה? נתחיל מהבסיס, צוות אימון שיוכל לתת את הידע שלו בצורה מקסימלית לחניכים הצעירים. כיום בשביל לבנות ספורטאי, אתלט, לענף הקפיצה במוט למשל, צריך 7-8 שנים של אימונים ברמה הגבוהה ביותר. אני אתן לך דוגמא למשל, כשאני הייתי בתחרות באירופה כשהתחרתי, היינו בגרמניה, כבר לא ממש זוכר באיזו מסגרת, גרנד פרי כלשהו או גולדן ליג, לא משנה, בכל אופן אז הביאו אותנו לאצטדיון האתלטיקה המרהיב שהיה שם וכבר לא יכלתי לחכות לערוך את החימום שלי לקראת התחרות עצמה שהייתה בעוד מספר ימים. פתאום אומרים לנו שהחימום וההכנות אנחנו נעשה באצטדיון של בית הספר המקומי ולא כאן. באותו רגע עבר לי בראש "בית ספר, איזה בושה" נזכרתי במגרשי בטון של הכדורגל בבתי ספר כאן, בעובדה שבקושי יש מזרן התעמלות קטן באולם הספורט וגם זה לא בכל בית ספר בארץ ואז מביאים אותנו לאצטדיון האתלטיקה של בית הספר המדובר, פשוט וואו! מתקנים ברמה גבוהה, מזרן קפיצה במוט, מסלול ריצה אולימפי! 400 מטר' כראוי, הכל! זה ההבדל. אז או שהעירייה צריכה לתת נתח גדול יותר מתקציב הספורט לאתלטיקה על חשבון ענפים אחרים (מבלי לנקוב בשמם) שמקבלים פי 10-20 יותר או שיגיע ספונסר. בלי זה יהיה קשה לעמוד בתנאים הנחוצים להצלחה. לא יכול להיות שעיר גדולה כמו אשדוד תהיה ללא אצטדיון אתלטיקה! לא יכול להיות שאת אצטדיון האתלטיקה בחיפה שבנוי לזכרם של י"א חללי מינכן לא סיימו לבנות ורבים ביניהם שם מי אחראי על השלמת התקציב. קודם כל, התנאים באצטדיון כרגע לא 100% כי פשוט לא סיימו לבנות, דבר שני, שמתם לב לזכר מי המתקן? של י"א החללים! זה ביזוי זכרם שבמקום להשלים את המתקן ולתת להם את הכבוד הראוי מנהלים מאבקים על צ'ק כזה או אחר.

בתחילת ספטמבר פתחת קמפיין הקורא לקביעת מעמדו של מאמן הישגי בארץ. תרחיב בבקשה על חיוניות המהלך.

כמו שהסברתי לך מאמן הישגי זה משהו שלא מכירים בארץ, לא פועלים למען קביעת המעמד הזה. זה איש שצמוד לספורטאי , יודע את חולשותיו, משפר אותן, קובע לו אימונים בהתאם, נקודות חיזוק לעבוד איתן לא סתם מישהו שיצווה עליו "קפוץ, רוץ, מהר, חזק, קדימה, אחורה, לצד"! כיום ספורטאי עבר לא פונים לקריירות אימון כי לא משתלם להם ובדיעבד זה ישפיע לרעה בעוד 10 שנים, כל הדור הנוכחי יפרוש, הם לא יהפכו למאמנים ומי יחשל את הדור הבא? אף אחד!

אתה מכהן גם במועצת עיריית נתניה, משם אתה מנסה בעצם לקדם את מה שלדעתך חשוב בספורט.

כן אני מתנדב שם במועצת העיר וכן בעזרת הפוליטיקה מנסה לשפר את כל הנושא של ספורט שלא רואה תקצוב ראוי. במקומות בהן הדרג הבכיר הוא אינטרסנטי אני מקווה לתת את הקונטרה כדי לשפר. אני שמח על הדרך שבחרתי גם בעבר וגם כיום ואני מקווה שאצליח לשפר ולקדם את ענף האתלטיקה והקפיצה במוט בפרט.

ספר לנו משהו ככה שלא ידענו עליך

כדי להכיר בנאדם צריך לפגוש אותו לא מעט אישית, אם נשאר בנושא אז אני קיימתי פגישות רבות בשביל שיפור ענף האתלטיקה ובניית תשתיות חדשות ברחבי הארץ, זה אולי ככה משהו שלא כולם ידעו. חשוב לי שהענף יצליח ואני מנסה לקדם אותו בכל דרך. מה שמזכיר לי שאם במקרה אתה יודע על מאמנים שרוצים לבוא ולאמן בירושלים במסגרת האגודה שאני נמצא בה אז אני מקבל אותם בזרועות פתוחות, אמרתי לך, לא קל למצוא פה את מאמני ההמשך.

אוקיי אלכס תודה רבה לך! כמובן כולנו כאן מאחלים לך יום הולדת שמח (חוגג 43 היום) ובהחלט נקווה לעתיד ספורטיבי טוב יותר בארץ.

תודה רבה גם לך ששאלת והתעניינת, מזמין אותך ואת כולם לתחרויות האתלטיקה בארץ, בהחלט כדאי לבוא לראות את הכישרון שיש כאן.

guest
0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
escort