אם אתם חובבי אתלטיקה או חובבי ספורט רציניים, אין סיכוי שלא נתקלתם בשמו של הישאם אל גרוז', הרץ המרוקאי נפלא למרחקים חצי-ארוכים.
הקריירה של המרוקאי הייתה רחוקה מלהיות דומה לסטריוטיפ הטיפוסי שממנו הורכבו מיטב הרצים ביבשת אפריקה. אל גרוז' החל לבלוט בגילאי הנוער המאוחרים, באליפות העולם לנוער ב-1992 הוא פרץ לתודעה בפעם הראשונה כאשר השלים פודיום בריצת ה-5000 מטר כאשר מקדימים אותו היילה גברסלסי האגדי ואיסמאל קירוי שאז היה עוד הבטחה גדולה בגילאי הנוער.
משם המרוקאי הנפלא המשיך בבילד-אפ רציני לקריירה שלו, הוא הפך לרץ מס' 2 של נבחרת השליחים הבוגרת ועזר לה לזכות במדליית הזהב ב-1994 באליפות מירוצי הכביש כאשר הוא וחבריו לנבחרת קובעים זמן שיא לאותה התחרות. משם הדרך להיות אחת ההבטחות הגדולות ביותר לקראת אטלאנטה-96 הייתה קצרה. אל גרוז' קבע שיא נוסף ב-94 בריצת ה-1500 ליחידים וב-1995 סיים שני באליפות העולם באותו מרחק.
שברון הלב של הספורטאי הנפלא והנחוש הזה הגיע בארה"ב. אל גרוז' פתח בצורה נפלאה את ריצת ה-1500 התחרות עם הרצים הנוספים הייתה צמודה, בעיקר בטופ-3 ו כ-400 מטר לפני הסיום אל גרוז' פרץ קדימה במטרה להיות בראש הדבוקה. לצערו הוא מעד, נפל, וסיים אחרון את הריצה בה היה אחד הפייבוריטים למדליית זהב. מספר חודשים לאחר מכן, באליפות העולם במילאנו הוא אמנם זכה במדליית הזהב וניצח את נוראדין מורצ'לי, הפסד ראשון מזה 4 שנים לאלג'יראי, אך זה כמובן לא ניחם עד הסוף את המרוקאי שממש רצה זהב אולימפי.
התחרות בין שני הצפון אפריקאים המשיכה כל הדרך לכיוון כיבוש היעד שאל גרוז' הציב לעצמו, אולימפיאדת סידני. המרוקאי שבר כל שיא אפשרי שהיה שייך לאלג'יראי וקטף תארים על ימין ועל שמאל, הוא נתן לכולם לדעת שכשתישמע יריית הפתיחה על המסלול באוסטרליה הוא זה שהולך לשעוט קדימה כל הדרך למדליה.
כפי שאתם יכולים לתאר את הסיפור הטראגי של אל גרוז', חלומות לחוד ומציאות לחוד. נואה נ'גני, רץ צעיר ומוכשר ששימש כמודד קצב של אל גרוז' בתחרויות קודמות (מודד קצב זה רץ שעוזר לך לשמור על חלוקה של קצב הריצה שלך במטרה שתוכל לסחוב ברמה גבוהה את כל מרחק הריצה הנחוץ), פרץ לתודעה בצורה מטאורית ומשום מקום חטף תחת אפו של המרוקאי את התואר בסידני. שוב אל גרוז' הסתפק התארי המשנה אותם כבר השיג. הוא שמר על האליפויות עולם שלו, וכיכב גם בליגת הזהב אך לכולם היה ברור שהמטרה של המרוקאי היא אולימפיאדת אתונה.
ההכנות לאתונה היו הדבר האחרון שאפשר להגיד עליו שהוא חיובי. אל גרוז' סיים רק שמיני בחזרה הגנראלית לפני יוון, באליפות העולם, אך הגיע לאתונה נחוש לשפר את השנה שלו ונרשם גם לריצת ה-1500 וגם ל-5000. 3 שבועות לפני מקצה הגמר של ריצת ה-1500 באתונה, אל גרוז' הפסיד ליריבו העיקרי ברנאר לאגה. באתונה הסיפור היה שונה, אך דרמטי עד הרגע האחרון. בישורת האחרונה אל גרוז' כבר הוביל אך לאגה תפס את ההובלה ממש עשרות מטרים ספורים לפני קו הסיום. שוב כישלון? שוב אכזבה? שוב כמעט? לא הפעם! אל גרוז' נתן את פוש חייו, עקף בחזרה מטרים בודדים לפני קו הסיום ולאחר מספר שניות כבר היה עם מדליית הזהב על הצוואר ופרץ בבכי לאחר שהבין שהוריד קוף רציני מהגב.
ארבעה ימים לאחר מכן, היה זה תורו אל המרוקאי להיות האנדרדוג מול קנניסה בקלה בריצת ה-5000 ולרוץ כל הדרך עד לקריעת סרט הניצחון בדרך לדאבל נפלא של ה-1500 ו-5000, הישג שלפני הצליחו לבצע בפעם האחרונה 80 שנה קודם לכן! הוא גם מנע מבקלה את הדאבל של 5000 ו-10000 שהאתיופי חיפש. במובן מסוים אל גרוז' הפך להיות מנפץ החלומות, בדיוק כפי שניפצו לו עד כה. אל גרוז' היה מרוצה מהשגת המטרה שלו והחל את ההכנות לקראת בייג'ין-08 במטרה לשמור על התארים האולימפיים.
מה שקרה בשנה וחצי הבאות אף אחד לא יכל לצפות אך המרוקאי היה כבד ואיתי יותר. הוא נראה כבוי ושבע ולאחר לא מעט לבטים הוא כינס מסיבת עיתונאים בסוף מאי 2006 והכריז "הגשמתי חלום, השגתי את מה שרציתי, מה שחלמתי עליו כנער, אני מרגיש שהגשמתי את הכל ושמכאן אין לי לאן להתקדם, תודה רבה על השנים שהייתם לצידי, להתראות". המרוקאי הנפלא הכריז על הפרישה המפתיעה ביותר שענף האתלטיקה הכיר באותה תקופה.
כעת האתלט הנפלא הזה מתפקד כחבר הוועד האולימפי ושגריר של ארגוני צדקה מסויימים. אל גרוז' לנצח יהיה חרוט במוחם של מעריציו בתור האיש שעשה הכל בשביל להשיג את המטרה וכשהצליח פינה את הבמה למען הגשמת חלומם של האחרים.
אנחנו רק נאחל לו מזל טוב, הבחור בן 43 היום.
