לא הרבה יודעים את זה אבל לאיוון לנדל, שחגג השבוע יום הולדת 59, יש חמש בנות. אחרי שבמשך כמעט עשור שלט בעולם הטניס, לנדל מצא את עצמו מתמודד עם אתגר לא פחות מורכב – לגדל את הבנות יחד עם אשתו בבית נשי במיוחד. כצפוי, כבר מגיל צעיר מאוד דחף לנדל את הבנות למשמעת ולמצוינות. אשתו סמנת'ה מספרת שמרגע שהבנות החלו לזחול הוא היה נוהג לערוך תחרויות ביניהן ולבדוק מי מסוגלת להגיע ראשונה לראש המדרגות בזחילה. רוח התחרותיות שאפיינה את לנדל ליוותה את הבנות גם בבגרותן והוא דחף אותן תחילה לשחק טניס ולאחר מכן לרדוף אחרי קריירה מקצועית בגולף.
מיותר לציין שהתבגרות בבית תחרותי כל כך לא הייתה קלה עבור הבנות, שלא פעם מצאו בלנדל דמות קשוחה. לכן, ככל שהשנים חלפו והבנות התבגרו, ההשפעה של לנדל עליהן הלכה ופחתה והן חיפשו את העצמאות שלהן.
כנראה שללנדל זה היה חסר – דמות אותה יוכל ללמד ולחנוך. לכן, זה לא מפתיע כאשר בשנת 2011 החליט לנדל להתחיל בקריירת אימון. נדמה שלא היה חיבור יותר טבעי מאשר עם אנדי מארי. אחרי שהפסיד בארבע הפעמים הראשונות בהן הגיע לגמר של גראנד סלאם, נדבקה במארי תדמית של לוזר, שחקן מוכשר אשר בגלל בעיות מנטאליות, לא מסוגל לזכות בתואר משמעותי. באותה דבקות שבה גידל את בנותיו, לקח לנדל את מארי תחת חסותו במטרה לעזור לו להתבגר ולהתחזק מנטאלית.
השנה המשותפת שלהם החלה בהפסד כואב לנובאק דג'וקוביץ' בחצי גמר אליפות אוסטרליה הפתוחה. לאחר מכן ולמרות שהיה הבריטי הראשון שהצליח להגיע לגמר של ווימבלדון מאז 1938, הפסיד מארי בגמר לרוג'ר פדרר. בשלב זה, כאשר נדמה היה שאפילו לנדל לא יצליח לשנות את אופיו של מארי, הגיעה האולימפיאדה בלונדון.
רק מערכה אחת הפסיד מארי לאורך כל הטורניר וכאשר ניצח את פדרר בגמר וזכה במדליית הזהב הייתה זו זכייה כפולה – מארי הצליח גם לזכות במדליה אולימפית על אדמת בריטניה וגם נקם בפדרר על ההפסד בגמר ווימבלדון. נקודה זאת הייתה נקודת מפתח בקריירה של מארי. משם הוא המשיך לשנה הטובה בקריירה שלו – היא החלה עם זכייה ראשונה בגראנד סלאם, באליפות ארצות הברית הפתוחה בשנת 2012. לאחר מכן, באליפות אוסטרליה הפתוחה הצליח לראשונה לנצח את פדרר במהלך טורניר גראנד סלאם, ולמרות הפסד בגמר לדג'וקוביץ' הוא סיכם טורניר חיובי עבורו. על הרולאן גארוס באותה שנה החליט מארי לוותר כתוצאה מפציעה ולכן זכה למנוחה ארוכה לקראת ווימבלדון.
כבריטי, ווימבלדון היה הטורניר החשוב ביותר עבור מארי וכאשר גם רפאל נדאל וגם פדרר הודחו מהטורניר, נדמה היה שזאת השנה של מארי. בגמר, למרות שדג'וקוביץ' היה הפייבוריט הברור, הצליח מארי לנצח ולהיות הבריטי הראשון שזוכה בווימבלדון מאז 1936. לאחר העונה הזאת היה ברור לכולם כי בטניס שולטים לא שלושה, אלא ארבעה שחקנים. לנדל לקח את מארי והפך אותו משחקן בעייתי לאחד מ-"ארבעת הגדולים", יחד עם נדאל דג'וקוביץ' ופדרר.
את השינוי שעשה לנדל במארי היטיבה לתאר אמו של הבריטי, ג'ודי: "לנדל לא בא ללמד את מארי איך לשחק טניס, את זה הוא כבר ידע. הוא היה צריך מישהו שידע להכין אותו לאירועים הגדולים, לשלבים המאוחרים של הגראנד סלאמס".
בסיום אותה עונה החליט מארי לעבור ניתוח על מנת להשתקם מפציעת הגב, שהפריעה לו לאורך העונה. לכן, כאשר התחילה עונת 2014 והתוצאות לא היו מספיק טובות, הפרידה הייתה הגיונית. לנדל הוא לא האדם המתאים לתמוך במסע שיקום מפציעה.
לאחר שנים לא פשוטות, של שיקום ובנייה מחדש מארי רצה להחזיר לעצמו את הקילר אינסטינקט ולכן ב-2016 התאחד מחדש עם לנדל והתוצאות לא איחרו לבוא. מיד לאחר המינוי, הצליח מארי לזכות שוב בווימבלדון, תואר הגראנד סלאם הראשון שלו מאז אותה הזכייה. הוא גם שחזר את ההישג משנת 2012 וזכה בפעם השניה ברציפות במדליית הזהב באולימפידה (הראשון בהיסטוריה לעשות זאת). באותה שנה הצליח מארי לראשונה להגיע למקום הראשון בעולם ולהיות הבריטי הראשון שעושה זאת מאז ששיטת הדירוג הונהגה ב-1973. למרבה הצער וכמו בקדנציה הראשונה של לנדל, מארי סבל מפציעות שהובילו בסופו של דבר לפרידה נוספת של השניים.
אחרי מארי חיפש לנדל אתגר חדש ומצא אותו בדמות סשה זברב. נדמה שזברב נמצא בסיטואציה דומה מאוד לזו בה היה מארי בתחילת הדרך שלו עם לנדל – שחקן מאוד מוכשר, אבל גם כזה שלא מצליח לממש את היכולות שלו בטורנירים הגדולים. בשונה ממארי שחיפש מי יכול להפוך אותו לשחקן גדול, לעיתים נראה שזברב מרגיש שהוא כבר כזה, ולכן לא משקיע באותה מידה כמו שחקנים אחרים בסבב. כנראה שעל מנת להצליח יצטרך לנדל לחנך את זברב, לדחוף אותו למשמעת ומצוינות, ממש כמו שעשה כשגידל את בנותיו.
