יום האישה הבינלאומי נועד כדי לתת לנשים חזקות את הבמה שמגיעה להן, ואין מתאימה יותר לכך משחקנית הטניס הצ'כית פטרה קביטובה – האישה שהתגברה על כל הקשיים וחזרה לקדמת הבמה, ובגדול.
הפילוסוף הגרמני פרדריך ניטשה טען פעם, ובצדק – שמה שלא הורג, מחשל. טענה זו נכונה במיוחד במקרה של פטרה קביטובה, שכבר נלחמה מול המוות, וניצחה. בדצמבר 2016, גנב משוגע פרץ לביתה ותוך כדי מאבק גם דקר אותה בידה. הוא הוכנס לבית משוגעים והיא לחדר הניתוחים, בחשש כבד שהיא עלולה לאבד את ידה. לשמחתנו, הניתוח עבר בהצלחה, על גבול הנס, והרופאים הודיעו לה שהיא תוכל לחזור לטניס לאחר חצי שנה של התאוששות.
למי שלא מכיר, פעמיים זוכת ווימבלדון, מדליסטית אולימפית (ארד, 2016) ואגדת גביע הפדרציה (עם 6 זכיות ב-8 שנים) פטרה קביטובה הייתה בשיאה במקום השני בעולם, ובאופן קבוע שהתה בעשירייה הראשונה. קביטובה היא כוח עוצמתי מול השחקניות הטובות ביותר בסבב, כאשר נגד חלקן היא מחזיקה במאזנים חיוביים, כמו נגד אגניישקה רדוואנסקה (8:5), קרולין ווזניאקי (8:6) ואפילו אנג'ליק קרבר (7:6).
כחובב טניס מושבע ושחקן טניס בדימוס, אינני יכול שלא להנות כאשר אני צופה בה משחקת, למרות חוסר יציבותה המרגיז (כי מי כן יציבה בטניס נשים?). פשוט כשהיא בשיאה, אין הרבה שחקניות בענף שיכולות להתמודד עם חבטותיה העוצמתיות והאגרסיביות הבלתי נגמרת שהיא מספקת בכל פעם מחדש. למעט הגובה שלה (1.82 מטרים) ומבנה גופה החזק, הטכניקה שלה היא בין המדויקות שיש בענף, היא דואגת לפוצץ כל כדור שיריבתה מחזירה לה; תכונה זו זיכתה אותה ב-26 תארי WTA ומקום יחסית קבוע בצמרת העולמית.
עכברי הטניס בוודאי זוכרים לרעה את שנת 1993, בה אוהד פרץ למגרש בו שיחקה אגדת הטניס מוניקה סלש ודקר אותה. היא פרשה מהענף למשך שנתיים, וגם לאחר שחזרה, היא לא הציגה את אותה היכולת כמו פעם. הדקירה ההיא עצרה את התקדמותה, והצלקת הנפשית מהתקיפה מנעה ממנה להיות אולי שיאנית הזכיות בתארי גראנד סלאם אי פעם ולהיות השחקנית הטובה ביותר בהיסטוריית הענף. (עד גיל 19 כבר היו לה 8 תארים כאלה!!)
בניגוד לסלש, קביטובה לא וויתרה. היא הראתה לכולם את אופיה הקשוח וחזרה להתחרות. ב-2017, שנת חזרתה למשחק פעיל, היא נפלה מחוץ לטופ 20 לראשונה מזה ינואר 2011, אך ב-2018 היא זכתה ב-5 תארי WTA, יותר מכל שחקנית אחרת בסבב וחזרה לטופ 5. השנה, 2019, היא כבר הספיקה להגיע עד לגמר אליפות אוסטרליה הפתוחה, שבו לא הייתה רחוקה כלל מניצחון. והזרוע עוד נטויה – אנחנו רק בחודש מרץ.
בנאום ההפסד, קביטובה התקשתה לעצור את הדמעות. עצם החזרה שלה למעמד הזה סימל עבורה את ההתגברות ההרואית שלה על כל החששות והספקולציות שסבבו סביבה. "תודה לכם שהאמנתם בי, למרות שלא ידענו אם אוכל אי פעם לחזור להחזיק מחבט", היא אמרה בבכי. אה, ונאומי אוסאקה, זאת שניצחה אותה, זאת שזכתה בתואר ועלתה למקום הראשון בעולם? היא לא היתה המרכז של אותו ערב היסטורי.
אחד הדברים המאפיינים אותה זה הווינריות שלה. גם לאחר ההפסד, כשנשאלה לגבי הדרך שהיא עברה מהדקירה ועד לגמר והאם היא גאה בעצמה, היא ענתה בחיוך: "כרגע, אני לא גאה בעצמי בכלל". היא אמנם אמרה זאת בצחוק, אבל בכל צחוק יש טיפת אמת, והאמת היא שקביטובה לעולם לא תסתפק בתואר סגנית האלופה; היא לא תסתפק במקום ה-3 בעולם, בו היא נמצאת כיום. נכון, היא לא הכי יציבה אבל היא ווינרית, והיא לא תוותר עד שלא תשיג את המקום הראשון, עד שלא תשיג את התואר הבא בארון הגביעים המפואר שלה.
עד אז, נאחל לה רק בריאות, וההצלחה כבר תבוא לבד. מזל טוב פטרה!
