הפטריוטס בקושי התאמנו השבוע. הקולטס הגיעו למשחק עם 44 שחקנים פעילים בלבד – וללא הרץ, הטייט אנד, הרסיבר, התאקל הימני, שלושת הקורנרים והליינבאקר הטובים ביותר שלהם.. בעוד בשבוע שעבר ראינו מה שתי קבוצות נפלאות יכולות להוציא משבוע קצר, הלילה הציג לנו את הצד השני והאפל של משחקי יום חמישי, צד שלמדנו להכיר כל כך טוב.
המפגש הראשון בין הקולטס לפטס, שהיה אמור להמשיך יריבות קלאסית לאחר שלוש שנות הפסקה, לא הבטיח פוטבול טוב במיוחד או צמוד במיוחד. טום בריידי ניצח את הקולטס בשבעת המפגשים האחרונים בין הקבוצות, ובעצם שלט לחלוטין ביריבות הזאת בעידן פוסט מאנינג. כמו אז, גם היום, היריבות הזו היא פשוט לא כוחות – וקשה לשכוח מה קרה בפעם האחרונה שהשתיים נפגשו.
אז הפטריוטס קיוו להמשיך במסלול ההרס שלהם אחרי הניצחון הקליל על מיאמי בשבוע שעבר, וחזרתו של ג'וליאן אדלמן ביחד עם החחלמה המהירה של גרונקובסקי, הייתה אמורה לעזור בכך. הקולטס, מצידם, קיוו לסיים כאן את העבודה כמה שיותר מהר ולצאת למנוחה הארוכה שלהם, וחזרתו של ג'וליאן אדלמן ביחד עם ההחלמה המהירה של גרונקובסקי, הייתה אמורה לעזור גם בכך.
הדרייב הראשון אכן סיפר את הסיפור שכולנו כבר הכרנו – הוא היה תחילת הסרט עבור כל מי שכבר קרא את הספר. בריידי השלים 9 מ-9 ל-78 יארד, התופס המוביל היה האיש שחזר כאילו מעולם לא עזב, והדרייב היה כל כך מתודי ופשוט, כמו שהתרגלנו לראות מבריידי והפטס למשך שני עשורים.
דרייב הפתיחה של הקולטס נחרב על ידי בליץ מתוזמן היטב שלאק וקו ההתקפה שלו לא הצליחו לאסוף, והפאנט הוחזר לחצי של הקולטס על ידי האיש שחזר כאילו מעולם לא עזב. אך כשהפטס ניסו לנצל את זה, בדאון שלישי ו-5, הם הצליחו לשחרר את אדלמן לתפיסה קלה בתוך העשרים.. והאיש שחזר השמיט את הכדור, כאילו היה צריך עוד זמן לחזור.
הקולטס של 2018 שונים מאוד, לפחות בתיאוריה, מאלה של 2015. הסגל, כמובן, עבר מהפך. אנדרו לאק הספיק להתמודד מול שרשרת פציעות קשה, ולאחר מכן לחזור. אך למרות הכל, אולי השינוי הגדול ביותר היה על כיסא המאמן. במקום צ'אק פגאנו הגיע מתאם ההתקפה של האלופה, פרנק רייך.
וכך, למרות שהתחילה עמוק בתוך השטח שלה, הצליחה קבוצתו של רייך בהובלת אנדרו לאק לחבר דרייב ארוך משלה, אך הוא נעצר על קו העשרים.
לא פעם בדפורט מתרחשים אירועים, שבזכותם אתה יודע שהיום הזה הוא לא היום שלך. החטאת שער שדה של אדם וינאטיירי, אחרי דרייב מרשים וחשוב, הייתה הרגע הזה, האירוע הזה, עבור הקולטס. הקורה השמיעה את הרעש השנוא על כל בועט, אוהדי הפטס חגגו לאידו של האיש שבחר ללכת דווקא לקולטס, שלמרות הנסיבות לא דמיינו תסריט כה מתסכל. מיותר, כמובן, לציין שהפטס ענו מיד עם ט"ד נוסף – כך ששער השדה מ-54 יארד שהבקיע אחר כך וינאטיירי כבר היה הרבה פחות משמעותי.
המונח "גארבג' טיים אחד גדול" אפילו לא מתקרב כדי להספיק לתאר את שניים וחצי הרבעים האחרונים. בריידי, כמובן, ענה עם עוד צעד בדרך ל-500 שלו, ולמחצית ירדו הפטס ביתרון 24:3 ועם המשחק בכיס.
למרות שני איבודי כדור רצופים של בריידי, הקולטס פשוט לא היו מצויידים כדי להפוך את הרצף הזה לקאמבק – מעט מאוד קבוצות יכולות. אז למרות שהקולטס התקרבו לכדי הפרש פוזשן אחד, תוצאת המשחק מעולם לא הייתה בספק.
עם 9 דקות לסיום הרבע הרביעי, בריידי החזיר את הפטריוטס ליתרון שני ט"ד. זה גם היה ט"ד הבכורה של ג'וש גורדון בתור פטריוט. גורדון הפך לשחקן ה-71 שתפס ט"ד מבריידי, שזה שיא כל הזמנים. וכמובן, הרגע שכולם באצטדיון חיכו לו – בריידי מסר את הטאצ'דאון ה-500 שלו בקריירה.
