לעיתים קרובות למדי, מפגשי ראשון בלילה המוקדמים בעונה מוקדשים לקבוצות שלא יודעות לאן יפנו מכאן, או אפילו לאן שואפות להגיע – ללא קשר לתוצאת אותו מפגש. הבית המזרחי של ה-NFC הוא הפכפך מאין כמוהו, ובניגוד לסופה טרופית, את מסלולן של הקבוצות בו כמעט בלתי אפשרי לחזות.
בפעם המי יודע כמה בסאנדיי נייט, נפגשו הג'איינטס והקאובויס למפגש קלאסי נוסף. שתי קבוצות שמרבית החלקים בהן, כאמור, תעלומה. קווטרבק? לא יודע. קו התקפה? לא ברור. סקנדרי? אולי יש שם פוטנציאל. זאת ועוד נכון לשתי הקבוצות, שחיפשו הלילה תיקון לטעויות שהן עשו בשבוע הראשון.
הביקורת העיקרית כלפי דאלאס במחזור הראשון הופנתה, כנראה בצדק, לכיוון המתאם ההתקפי סקוט לינהאן. ההתקפה של דאלאס לא הייתה מסוכנת, מגוונת, חכמה או יצירתית בשבוע שעבר בקרוליינה, ובמיוחד לא ראינו ניסיונות לתקוף את הגנת הפנתרים לעומק. לינהאן התייחס בדיוק לזה בדרייב הפתיחה שלו.
בצד השמאלי של המערך עלה טייבון אוסטין, בזמנו הבטחה גדולה בראמס של ג'ף פישר. מול קורנר ברמה גבוהה בדמות ג'נוריס ג'נקינס, הוא הראה מעט מהניצוצות אליהם הוא מסוגל – הטעיית גוף ועבודת רגליים נפלאה שלחה את ג'נקינס לאוסטין, טקסס, והפכה את המסירה של פרסקוט להרבה יותר קלה. טאצ'דאון דאלאס, במהלך שנראה כמו סרט שהורץ קדימה.
בשני הדרייבים הראשונים, ההתקפה נראתה כאילו למדה את הלקח. ראינו שימוש נרחב יותר באופשן, ואפילו רוורס מתוחכם למי אם לא טייבון אוסטין – מהלך שכוון במיוחד כדי לנצל את האגרסיביות היתרה של לנדון קולינס. הג'רי וורלד נראה אופטימי – שער שדה קבע 10:0 לדאלאס לאחר כעשר דקות של משחק.
קשה למצוא קבוצות עם יותר כישרון התקפי ממה שיש לג'איינטס. סטרלינג שפארד, אודל בקהאם, אוון אנגרם וסייקוואן בארקלי הם קומבינציה נדירה של סקיל פוזישנס, אבל היכולת שמראה הקווטרבק שלהם אולי מוכיחה שהיה אפשר ועדיף לא להרכיב את הציוות הזה. איליי מאנינג לא זיהה בליצים ברורים ולא ביצע שינויים בהתאם. ומסירות עומק? שכחו מזה. מאנינג נראה כאילו הפסיק להסתכל לעומק המגרש, ורק מסר לסלאנט הקצר או השאיר את הכדור לצ'קדאון שלו. בארקלי סיים את המחצית עם לא פחות מ-8 תפיסות ל-32 יארד, כשכל אחת ואחת מהן הייתה כשמחכים לו ארבעה בוקרים שמוכנים לתקל אותו. זו, גם אם אתה סייקוואן בארקלי, סיטואציה בלתי אפשרית. איליי, מבחינתו, סיים את המחצית עם 80 אחוזי השלמה אבל פחות מחמישה יארד למסירה.
דאלאס, מבחינתה, מעט השתתקה לאחר שני הדרייבים הראשונים והפסיקה לייצר יארדים והתחילה להיראות הרבה יותר כמו דאלאס של שבוע 1.
הג'איינטס של החצי השני המשיכו להיראות כמו הג'איינטס של החצי הראשון. כבר בדרייב הראשון, רוד מארינלי שלח בליץ נוסף שהביא שחקן חופשי למאנינג, ואת הסאק קינח דמיאן ווילסון גם בפאמבל. למזלם של הביג בלו, דאק פרסקוט החטיא רסיבר פנוי באנדזון ודאלאס הסתפקה בשער שדה.
הג'איינטס הצליחו להניע את הכדור קדימה סוף סוף, הרבה בזכות כדור ארוך לקודי לאטימר וכמה מהלכים נפלאים של בארקלי, אך ברדזון נעצרה ההתקפה והג'איינטס נאלצו פשוט להודות לאלילי הפוטבול שהעניקו להם שלוש נקודות במשחק התקפי כל כך חלש.
לאחר שאיליי מאנינג חטף את הסאק השישי שלו במשחק בתחילת הרבע הרביעי, יצאה דאלאס למשימה: לגמור את המשחק הזה, שלא התעלה לרמה גבוהה במיוחד. בדרייב הזה, דאלאס זחלה את דרכה כל הדרך לאנדזון – 14 מהלכים ושמונה וחצי דקות, כולל המרת דאון רביעי בעזרת ק"ב סניק, וריצה מסיימת של זיק אליוט לט"ד השני שלו העונה.
מאנינג מצא את אנגרם לט"ד פנוי לגמרי עם כדקה וחצי לסיום המשחק, ואונסייד קיק שחזר לג'איינטס הפך לשער שדה נוסף, אך זה כמובן היה מעט ומאוחר מדי. התוצאה הסופית, הפרש ט"ד אחד בלבד, לא שיקפה את שהיה במשחק – פאט שרמר והג'איינטס שלו נראו רע מאוד לכל אורך המשחק ובשני צידי הכדור, אם כי במיוחד בהתקפה.
דאלאס, מצד שני, יכולה גם היא לקחת הרבה חומר למחשבה מהמשחק הזה, שהיה חלש מאוד במובן ההתקפי למרות כמה דרייבים טובים. מצד אחד, נראה שיש פוטנציאל להתקפה חזקה בדאלאס. מצד שני, היא נראית מוגבלת מאוד על ידי קבלת ההחלטות הלקויה לעיתים של המתאם והק"ב שלה.
