הסאנדיי נייט פוטבול הראשון של העונה הוא אולי הטוב ביותר בכל העונה כולה. כי אין הרבה דברים טובים יותר מלסיים את יום הפתיחה המטורף של עונת הפוטבול, עם הקלאסיקה המסורתית שמשוחקת בערב ראשון (בארצנו, זה כבר בוקר שני) הראשון של העונה.
השנה, מדובר ביריבות קלאסית ועתיקת יומין. למעשה, העתיקה ביותר. הגרין ביי פאקרס מול השיקאגו ברס.
אם היו עושים על פוטבול הצגה בתיאטרון, התפאורה הייתה לאמבו פילד. האצטדיון האייקוני אירח הלילה את המפגש ה-159 בין שתי הקבוצות, שהגיעו אליו עם אחוז ניצחונות היסטורי שווה. המשחק הזה מסמל את פתיחת העונה ה-100 בתולדות הגרין ביי פאקרס.
בניגוד לשליטה די אבסולוטית שראינו מהצד הירוק של היריבות, העונה הסיפור יכול להיראות אחרת לגמרי. גרין ביי יכולה למוטט כל יריבה כשאהרון רוג'רס בריא, אך מולו עמד הסגל הטוב ביותר שהיה לשיקאגו מזה זמן רב. ההחתמות של ג'ימי גרהאם ומוחמד ווילקרסון היו מצוינות עבור בריאן גוטנקאסט, אך הרכש המעניין מכולם היה כמובן חאליל מאק.
מאק, כמו גם הרוקי רוקוואן סמית', הגיע מאוחר לקבוצה והיה צפוי לקבל תפקיד מצומצם יחסית במשחק הראשון שלו בשיקאגו. בכל זאת, הצליח מאק להשפיע כבר על הדרייב הראשון, ולהפעיל לחץ בשני מהלכים נפרדים שגרמו לשתי אי השלמות ופאנט.
דרייב הבכורה של מאט נאגי כמאמן ומיצ'ל טרוביסקי כפותח עונה היה כל מה שאוהד שיקאגו היה חולם עליו. מערכים שונים ומשונים (כולל צ'ארלס לנו מנותק מהקו בעמדת רסיבר!), משחק ריצה שבאמת, ובכן, רץ – ומשחק פליי אקשן שניצל עד הסוף את העובדה הזו. ההגנה של גרין ביי נראתה מבולבלת מאוד מול דרייב ראשון מהספרים שעוד לא נכתבו. מיצ'ל טרוביסקי היה זה שקיבל את הכבוד, והבקיע את הט"ד הראשון לעונה החדשה ממרחק שני יארד.
רוג'רס התחיל עם 0 מ-3, טרוביסקי עם 4 מ-4 ל-54 יארד וט"ד בריצה. והשמש זרחה לה במערב.
דווקא הרכש ההתקפי הרועש ביותר של שיקאגו, היה שקט בדרייב הראשון. אבל אל דאגה – היה גם דרייב שני. דרייב בו "העמיס" רובינסון 46 יארד על פני שתי תפיסות, כולל אחת ל-33 יארד מעל הידיים של בחירת הסיבוב הראשון, ג'איר אלכסנדר. טרוביסקי, שהמשיך להיראות חד ומדוייק, החטיא מסירת ט"ד לרובינסון בסוף הדרייב, ומאט נאגי נאלץ להסתפק בשער שדה – שהעלה את שיקאגו ליתרון 10 נקודות ראשון בלאמבו מזה 11 שנה.
ההגנה של שיקאגו נראתה נפלא ולא נתנה לרוג'רס מנוח או מקום לזרוק את הכדור. נראה כאילו חץ המומנטום מעט התהפך, או לפחות התחיל את דרכו לשם, כשקני קלארק עצר את ג'ורדן הווארד בדאון שלישי קצר והפסיק דרייב מבטיח.
אך מה שקרה בדרייב הבא עשה בדיוק את ההפך. שוב דאון שלישי ארוך, שוב הפאס ראש עוטף את רוג'רס. הפעם זה היה מפגש אצל הקווטרבק, בין חאליל מאק לרוי רוברטסון-האריס. מהמפגש הזה יצא רוג'רס עם פציעה בברך, ואחריו נכנס לאוהל הטיפולים. הזכרונות מהעונה שעברה החלו לרדוף את לאמבו.
הדרייב הבא של שיקאגו הסתיים בגרסת טרוביסקי לבאט-פאמבל, אך מיד אחריו הגיעה המשכה של התממשות תסריט האימים – רוג'רס עלה על הקלאב-קאר וירד אל חדר ההלבשה.
הדרייב שהתחיל במחצית המגרש, עם דשון קייזר מאחורי הסנטר, נתן תחושה של "אולי המצב לא כל כך גרוע", כשקייזר הראה את החוזקות שלו עם שתי השלמות לקוב ולאדאמס שהכניסו את קבוצתו לתוך קו עשרת היארד.
אבל אז, קייזר הראה את החולשות שלו. תנועת פוקט כמעט חסרת מושג הובילה אותו היישר לידי מאק, שבאופן טיפוסי שלף את הכדור מידיו. סטריפ-סאק למאק, שנראה כמו רכש מוצלח. מי היה מאמין.
המחצית הראשונה החלה בסימן מאט נאגי ומיצ'ל טרוביסקי, והסתיימה בסימן (קריאה!) חאליל מאק. ההתקפה שוב ירדה לאחר שלושה מהלכים בלבד, אבל אולי דשון קייזר העדיף את הזמן מחוץ למגרש.
המשחק הזה כנראה לא ממש יכול היה להרגיש שלם, בלי לפצוע מחדש גם שחקן של הברס. דני טראווית'ן נפצע בצווארו כשנתקל בברייס קלהאן, חברו לקבוצה דווקא. זאת לאחר ששניהם ניסו לתקל את הרץ של גרין ביי, טיי מונטגומרי – מה שלא מנע ממנו להמיר דאון שלישי ו-9.
הסיוט של קייזר המשיך מכאן. שוב הגיע חאליל מאק מצידו הימני – אך בעוד הוא הצליח לחמוק ממנו, העזרה הגיעה מהר. ניחשתם נכון, זה היה הרוקי שהרגע נכנס להחליף את טראווית'ן, רוקוואן סמית'. מהלך בכורה מושלם עבורו.
כעבור שני מהלכים, טעות בקו ההתקפה הביאה את רוי רוברטסון-האריס היישר לרגליו של קייזר, תוך כדי ניסיון מסירה. הכדור איבד את כל כוונתו של קייזר ונחת היישר בידיו של מאק, שהחזיק את החטיפה לט"ד. הברס ירדו להפסקה אחרי מחצית ראשונה חלומית. 17:0, לא פחות.
הברס פתחו את המחצית השנייה עם דרייב יפה של שש דקות שהסתיים בשלוש נקודות. אבל מי שבאמת עניין את יושבי שדה לאמבו הוא האיש שצפה בדרייב הזה עם הקסדה ביד, אהרון רוג'רס. הוא כבר נסע על הרכב לחדר ההלבשה, ובפיגור 20 נקודות, הוא עלה בחזרה למגרש.
זה הלך בערך כמו שניתן היה לדמיין. ההתקפה נכנסה לקצב מהיר יותר ומסירות קצרות יותר, על מנת לנטרל את הפאס ראש. לארץ המובטחת לא הצליח להגיע רוג'רס, אבל נקודות ראשונות עלו על הלוח.
אהרון רוג'רס, גם כשהפציעה ניכרת בתנועתו ומגבילה אותו מאוד, הצליח לנהל דרייב אפקטיבי נוסף. הברס נראו נפלא, אבל רוג'רס היה מוכן להילחם גם בהם וגם בפציעה. הוא סיים את הדרייב עם כדור ארוך ומדוייק לג'רונימו אליסון, שתפס אותו ביד אחת מול קייל פולר באנדזון. גרין ביי שוב בעניינים.
חץ המומנטום כבר הסתובב, 180 מעלות. שוב דאון שלישי ו-1, הפעם זהו קלינטון-דיקס שעצר את הברס. מה עשה רוג'רס?
תוך כשלוש דקות, עוד טאצ'דאון. רוג'רס, במהלך הדרייב, מסר שלוש מסירות לדבאנטה אדאמס, שבעזרת יכולת הריצה שלו לאחר התפיסה הפכו ל-69 יארד וט"ד, ופתאום הברס מובילים, אבל אף אחד באצטדיון כלל לא הרגיש כך.
ובכל זאת, מול רוג'רס וגרין ביי עמדה קבוצה חזקה, שחיפשה להצהיר כוונותיה בסמל כל הסמלים, בסאנדיי נייט בלאמבו פילד. הברס של מאט נאגי לא התכוונו להיות ניצבים בהצגה נוספת של אהרון רוג'רס, הורידו שש וחצי דקות מהשעון. זה קרה הרבה בעזרת ג'ורדן הווארד ומהלך אחד נהדר של טרוביסקי, שמצא את אנתוני מילר בסקראמבל דריל. בסופו של דבר, בדאון שלישי ו-1 בקו 14 היארד של גרין ביי, ניסו הברס להפתיע וללכת לטאצ'דאון שיגמור את המשחק. זה לא צלח, הברס בעטו שער שדה, והשאירו לאהרון רוג'רס שתי דקות וארבעים שניות להשיג ט"ד. הרבה יותר ממה שהוא צריך.
הרבה, הרבה יותר ממה שהוא צריך. מסירה ראשונה, היישר לידיים של קייל פולר, שמשמיט אותה. מסירה שנייה, רחוקה מדי עבור אליסון. מסירה שלישית, קונה קצת זמן, משחרר לאמצע המגרש, רנדל קוב. הוא רץ כל הדרך. אהרון רוג'רס עשה זאת שוב.
הסיפור עדיין לא בדיוק נגמר. לטרוביסקי עדיין נשארו שתי דקות להגיע לטווח שער שדה. למרות שכבר הצליחה גרין ביי לעצור דאון רביעי, דווקא קליי מאתיוז הותיק ביצע עבירה מיותרת על טרוביסקי, והשאיר את הברס בחיים.
אבל שום כוח בעולם, אפילו לא מתוך הפאקרס עצמם, לא יכול היה לעצור את אהרון רוג'רס מניצחון הירואי נוסף לרשימה. שוב דאון רביעי. אך הפעם, ניק פרי הגיע והוציא את הכדור מידי טרוביסקי.
הו, סאנדיי נייט.
נקודות לסיום:
* ממש לפני הט"ד המנצח, אמר כריס קולינסוורת' שרוג'רס מתעסק בהישרדות. ויש אמת באמירה. הוא לא שיחק בנוחות, הוא לא שיחק בסגנון שאהב. הפרוע, הריצות מהפוקט, הסיבובים. הוא לא יכל לשחק איך שרצה. נראה כאילו הוא החזיר את הקבוצה שלו מפיגור 20 נקודות מול הברס החזקים שהוא פגש מאז אלו של אורלאכר בשיאם, מבלי להרגיש בנוח מנטלית. וזה עוד מבלי לדבר על הכאב – האיש צלע כל המשחק. והוא שרד את הברס. הוא שרד את המשחק המשוגע שהיה לחאליל מאק. וביצע את הקאמבק הגדול ביותר שהוא אי פעם נאלץ לבצע נגדם.
* כמו בכל קאמבק שכזה, יש גם צד מפסיד שהשמיט את היתרון. הפעם, זה היה באופן מילולי. בעיית ההשמטות של קייל פולר שוב הראתה את עצמה הלילה. משחק שהוא לא ירצה לזכור, כשגם הט"ד הראשון של רוג'רס היה זה שהוא איפשר.
* אבל, כמו בכל קאמבק שכזה, דברים רבים היו צריכים לקרות כדי שהוא יקרה. לברס היו מספיק הזדמנויות לסגור את המשחק הזה אפילו לפני החזרה של רוג'רס. אין מה לעשות. לפעמים תשאיר נקודות על המגרש. זו קבוצה צעירה שמשחקת משחק ראשון יחד עם מאמן חדש. הם עשו כאן הרבה מעל למצופה, כולל חאליל מאק שנמצא בדיוק שבוע בקבוצה והיה אחד האחראים המרכזיים ליתרון אליו הגיעו מלכתחילה.
* מה שכן, הקריאה בדאון שלישי ו-1 ברד זון של גרין ביי עם שתי דקות לסוף ללא פסקי זמן לגרין ביי הייתה.. תמוהה בעיניי. אם באמת הכוונה הייתה לנסות להבקיע ט"ד, למה? למה שלא תנסה פשוט להמיר לדאון ראשון וחסיים את המשחק ככה? כמובן שאם לא זו הייתה הכוונה, כבר אין לי הרבה מה להגיד ועל בחירת המהלך עצמו לא אתווכח. בסופו של דבר, אם פולר למשל תופס את הכדור ההוא, ההחלטה למסור ולא לרוץ לא מתבררת ככזאת הרסנית.
* יהיה מסקרן לראות את רוג'רס בהמשך העונה, אם ישחק, ואם לא – מתי ישחק. כזכור, רוג'רס הוביל את הליגה בט"ד ב-2016 והיה לו קייס אמיתי ל-MVP, כל זה עם פציעה שהגבילה אותו מאוד לתוך הפוקט.
* ושיקאגו? עם מאק וסמית', וכל שאר הצעירים, מחוברים במאה אחוז לקבוצה ולשיטה, מפחיד לדמיין את הזוועות שהם מסוגלים לעשות לקבוצות. הבית הזה עשוי להיות מרחץ דמים לא נורמלי.
* אם כבר מרחץ דמים, היו מוכנים למחר בלילה, אז הריידרס יארחו את הראמס! שם יהיה מעט יותר חד צדדי.
