מחזור הקווטרבקים של 2018 הוא מהמדוברים ביותר בשנים האחרונות, כך שאפילו קליבלנד והג'טס, שתי קבוצות בחיפוש מתמשך אחרי קווטרבק פרנצ'ייז, בחרו לוותר על אחד בשנה שעברה וצפויות לבחור אחד השנה. לכל חמשת הק"בים הבולטים של הקלאס הזה יש סימני שאלה לא קטנים, אבל לכולם יש הכלים והפוטנציאל להפוך לק"ב משנה קבוצה.
1. ג'וש רוזן, UCLA
גובה: 1.93 משקל: 99 ק"ג
זה כבר כמעט בגדר קונצנזוס: רוזן הוא הקווטרבק הטוב ביותר בדראפט הזה, וללא צל של ספק המוכן ביותר למקצוענים. זהו ק"ב שאפשר לשלב מיד בהתקפה של רוב הקבוצות בליגה, והדיוק המרשים שלו בעיקר בטווחים הקצרים והבינוניים הוא הסיבה מס' 1 לכך. רוזן הוא בחור חכם שמבין מצויין את המשחק, מבין התקפות, מבין טיימינג ועבודת רגליים, ומסוגל להניח את הכדור בכל נקודה אפשרית כדי להקל על הרסיבר לתפוס ו\או בנקודה בה רק הרסיבר יכול לתפוס. פעם אחר פעם רוזן הראה שהוא יודע גם להשתמש בעיניים כדי להטעות מגנים באמצע המגרש, ולאפשר לעצמו בדיוק את החלון שהוא צריך להכניס בו את הכדור. החסרונות של רוזן גם הם לא בולטים במיוחד, ואינם מהווים מוגבלויות במשחק שלו אלא רק פעולות שהוא לא מבצע באופן מספיק עקבי. מסירות העומק שלו, בפרט לאמצע המגרש, לא תמיד מגיעות למטרה ולפעמים גם ייפגעו מקריאה לא נכונה כלפי הסייפטי העמוק או הליינבאקר. הייתי רוצה לראות ממנו סקראמבלינג מעט טוב יותר בהתחשב באתלטיות שיש לו, ומדי פעם ביטחון עצמי מעט מוגזם עלול לגרום לו להכריח מהלכים גדולים כשאין בכך צורך. בנוסף, קבוצות רבות הביעו דאגה מהאופי שלו, אבל בתהליך הדראפט כשקבוצות כבר הכירו אותו מעט טוב יותר, השיפוט המהיר הזה בוטל מהר מאוד. אם המתחרה שלו לא היה סאם דארנולד, רוזן היה הבחירה מספר 1 הברורה בסוף החודש. אבל בקלאס הזה, כל אחד מהם יכול ללכת ראשון, ובצדק.
2. סאם דארנולד, USC
גובה: 1.91 משקל: 100 ק"ג
הדעה הרווחת בקרב קבוצות הליגה היא שדארנולד הוא הק"ב עם התקרה הגבוהה ביותר בדראפט, וקשה להאשים אותן. הזרוע שלו חזקה משל רוזן ומאפשרת לו לבצע כל מסירה בספר בהצלחה יתרה. למרות מבנה הגוף היותר חזק שלו, דארנולד מראה ניידות טובה מאוד וכנראה שיכולת האלתור שלו היא הכי טובה בדראפט – הוא לא ראסל ווילסון ולא יכול להתרוצץ למשך 10 שניות, אבל נראה שהוא מצטיין כשדברים לא מסתדרים, בפרוטקשן או בראוטים של הרסיברים – הוא מסוגל לייצר מהלכים א-לה אהרון רוג'רס ואף אחד לא ישים לב להבדל. אין ספק גם שדארנולד יודע לקרוא הגנות ובלא מעט מהלכים ניתן לראות אותו עומד וקורא את כל המגרש כמו שצריך, ומוסר כדורים מדוייקים בטיימינג מושלם גם לקריאה השלישית או הרביעית במהלך. סיבה נוספת שהוא צפוי לעלות על הבמה ראשון היא העובדה שהוא לחלוטין חסר סימני שאלה מחוץ למגרש. אין לו בעיות של אופי ולא בעיות התנהגות מחוץ למגרש. הוא מנהיג, והוא בדיוק מה שקבוצה מתרסקת צריכה בחדר ההלבשה שלה ובהאדל שלה. אבל בעוד מחוץ למגרש הוא נקי, על המגרש יש הרבה על מה לעבוד. המכניקה שלו היא לדעתי הבעיה מס' 1 שלו – עבודת הרגליים בפוקט לא נקייה כלל, וכל תנועת הזריקה שלו בעייתית ודורשת שיפור מיידי. לפעמים הוא יעבוד נכון, ולפעמים הוא יזרוק כדורים בטכניקה איומה ויחטיא את המטרה לחלוטין, מה שלא פעם גרם גם לחטיפות. הוא מסוגל לשחרר מסירה נוראית במהלך אחד ואז מיד במהלך הבא לבצע בקלילות מסירה הרבה יותר קשה. זה מראה גם ואולי בעיקר על אופי, וגורם בעיקר לחשוב איזה שחקן הוא יכול להיות בסביבה הנכונה. גם שמירה על הכדור היא בעייתית מאוד אצל דארנולד. בעיית הפאמבלים שלו היא משהו שהוא יצטרך לשים עליו דגש רציני במקצוענים, שם כולם מחפשים להוציא ממך את הכדור. חשוב לציין שההתקפה של יואססי לא עבדה טוב במשך כל השנה, עם פרוטקשן בעייתי ורסיברים שפשוט לא ידעו מה הם עושים. לדארנולד אולי לא הייתה עונת 2017 טובה כצפוי, אבל בהתחשב בנסיבות מגיע לו המון קרדיט גם על העונה הזאת. אולי אני מעדיף את רוזן עליו, אבל זו ממש לא תהיה טעות לדעתי לבחור אותו מספר 1 בסוף החודש.
3. בייקר מייפילד, אוקלהומה
גובה: 1.83 משקל: 98 ק"ג
לפני קצת יותר מחודש, פרסמתי מאמר קצת יותר מפורט על מייפילד. הנקודה העיקרית שלו, אותה אסביר גם כאן, היא שהביקורות הנפוצות כלפיו לא מבוססות על שום דבר אמיתי ואף תלושות לחלוטין מהמציאות. אנשים מבטלים אותו לחלוטין כפרוספקט מכל הסיבות הלא נכונות. גובה? הרבה פחות חשוב ממה שנדמה. התקפה ידידותית לק"ב? רלוונטי, אבל לא באמת עד כדי כך. אופי? עזבו, פשוט קראו את המאמר.
אני חייב להודות שמייפילד הוא הפרוספקט האהוב עליי השנה. אולי כי הוא מזכיר לי כל כך את ראסל ווילסון. ואולי כי אני לא יכול לחכות לראות אותו מתחיל לשפר את המשחק שלו. השמיים הם הגבול בשבילו, אבל יש לו עוד הרבה יותר על מה לעבוד מאשר דארנולד או רוזן. המכניקה שלו במסירה טעונה שיפור וחייבת להיות חלקה יותר, מהירה יותר והכי חשוב – עקבית יותר. ההתקפה שלו כללה הרבה הטעיות וקריאות בודדות באוקלהומה – כך שאם הוא יכול לקרוא הגנות ולנהל התקפה מקצוענית, אי אפשר לראות את זה מהמכללות פשוט כי הוא לא התבקש לעשות את זה מספיק. הוא יפספס צ'קדאון פנוי פה ושם ויאבד את עצמו לחלוטין בסקראמבל שיסתיים בסאק נוראי. אבל בזמן שסימן השאלה אולי הכי גדול שלו אצל רוב האנשים הוא אופי, אני בטוח שזה מה שיוביל אותו בליגה. יש לו המון פוטבול, זרוע מעולה, אתלטיות וניידות. הוא מצויין באלתור והמסירה שלו תוך כדי ריצה היא הנשק האולטימטיבי שלו. אבל את מה שחסר לו הוא ישלים, אני בטוח בכך. הוא הפך משחקן שכלל לא קיבל מלגה לזוכה הייזמן, ואת זה אי אפשר לעשות בלי עבודה קשה. כך מייפילד השיג את כל מה שיש לו בקריירה. הוא יודע מה זו עבודה קשה, וזה מה שיוביל אותו במקצוענים.
4. למאר ג'קסון, לואיוויל
גובה: 1.91 משקל: 96 ק"ג
ללמאר ג'קסון יש עוד המון עבודה כדי להפוך לק"ב מקצועני אמיתי. אולי אפילו שנתיים של ספסל. אבל אם אני הייתי במקומו, הייתי מאחל יום טוב לכל קבוצה שהייתה מבקשת ממני לעשות תרגילים של רסיבר או רץ. ג'קסון הוא קווטרבק, ובסביבה הנכונה הוא יהיה אחד מעולה. האתלטיות שלו והיכולת לייצר מהלכים עצומים היא הטובה ביותר בדראפט, ולמרות שלא שיחק בהתקפה פרו-סטייל לחלוטין כמו ג'וש אלן, יש לו ניסיון בפיסטול או מאחורי הסנטר ועם דרופים של חמישה או שבעה צעדים. זה לא היה מספיק, זה לא היה עקבי, אבל ג'קסון כבר נתן כמה וכמה מהלכים שכל ק"ב מקצוען היה מתגאה בהם. הטעיית ליינבאקרים עם העיניים והגעה לקריאה שלישית ורביעית הם דברים שהוא הצליח לעשות יפה מאוד לעיתים בלואיוויל. מה שכן, לג'קסון היו המון בעיות של דיוק והוא היה תמיד צעד אחד אחורה בקריאות שלו ולא הצליח לראות קדימה בהרבה מהלכים, מה שגרם לשחרור זריקה מאוחרת אם בכלל. אלה שתיים מהיכולות החשובות ביותר לק"ב וחשוב שהוא יעבוד עליהן באינטנסיביות בזמן שהוא מחכה להזדמנות שלו. קבוצות שבוחרות מאוחר וצריכות לחשוב על להחליף ק"ב לעתיד הרחוק יותר, כמו הסטילרס או הסיינטס, מתאימות לו מאוד. גם הג'איינטס יכולים לשקול אותו אם בטעות ייפול לסיבוב השני. בסביבה שתדע לשים דגש על היתרונות שלו, הוא יכול להיות כוכב.
5. ג'וש אלן, וואיומינג
גובה: 1.96 משקל: 109 ק"ג
אלן, כמו הרבה קווטרבקים עם שילוב של אתלטיות וזרוע כמו שלו, הוא מאלתר מצויין. לא רק בזכות היכולת שלו לחמוק מסאקים ולמסור תוך כדי ריצה, אלא גם כי הוא יכול למסור את הכדור במגוון דרכים ולא רק בתנועה הקונבנציונאלית של הזרוע. יש לו את הזרוע החזקה ביותר בדראפט ואת היכולת לבצע כל זריקה, והוא יכול גם לייצר מהלכים עם הרגליים. נוסיף לזה את העובדה שהוא שיחק בהתקפת פרו סטייל, ונקבל ק"ב סיבוב שני עם הייפ של טופ 5. הדיוק שלו הוא בעייתי וללא קשר לאחוז ההשלמה הנמוך, קריאת המהלכים שלו לא מי יודע מה למרות ששיחק בהתקפת פרו סטייל, וגם עבודת הרגליים שלו לא עקבית ועשויה לגרום למסירות רעות ואף איבודי כדור. לאלן יש הרבה על מה לעבוד במקצוענים, ובעוד שילוב הזרוע והאתלטיות שלו הוא לא משהו שיש להתעלם ממנו, והוא עוד יכול להפוך לשחקן טוב מאוד, לדעתי הוא אוברייטד גם על ידי אנשי הליגה ובעיקר אנשי התקשורת.
שמות מעניינים נוספים:
מייסון רודולף, אוקלהומה סטייט: הריץ התקפה אקספלוסיבית מאוד באוקלהומה סטייט ועשוי להיות אפילו בחירת סיבוב ראשון אם כל המצויינים לעיל ייבחרו מוקדם, אבל הרסיברים הנפלאים שלו עזרו מאוד בהסתרת החסרונות שלו כשחקן.
לוק פולק, וושינגטון סטייט: פולק הוביל את הקוגארס לתקופה המוצלחת ביותר שלהם מזה זמן רב. הוא נראה כמו ק"ב, עם גובה ומימדים, והוכיח שהוא מסוגל לתפקד ביעילות לא משנה מי תופס ממנו כדורים. כל זה עשוי להספיק לבחירה באמצע הדראפט.
מייק וויט, ווסטרן קנטאקי: כישרון זרוע מעולה ובחור גדול וקשוח, שהיה צריך את כל הקשיחות שלו בפרוטקשן הגרוע ממנו סבל במקצוענים. בעל פוטנציאל טוב לשחקן גיבוי ויכול אף להיות פותח, אם לא אחד המגבים הטובים בליגה.
קייל לאולטה, ריצ'מונד: שחקן חכם עם מכניקה סולידית ומדויק מאוד, אבל הזרוע המאוד חלשה שלו בעייתית מאוד לקראת הדראפט. כנראה שלא נראה את שמו על המסך לפני יום שבת של סופ"ש הדראפט.
