הכתבה הקודמת בסדרה הייתה על הנשק החדש בהתקפות המודרניות, שמסמל יותר מכל את העובדה שהתקפות הופכות ליותר ורסטיליות ובעיקר ליותר מהירות. הפעם נתמקד בעמדה שמהווה את הקונטרה הטובה ביותר לטייט אנד ורסטילי ומסוכן. הסייפטים היום צריכים לדעת לעשות הרבה יותר דברים מאשר פעם. כמעט ואין יותר הפרדה בין סטרונג סייפטי לפרי סייפטי. והקלאס הזה מלא בשחקנים שמסוגלים למלא את שתי המשימות ואף יותר מזה לפעמים. הכירו את הסייפטים של דראפט 2018.
1. מינקה פיצפטריק, אלבמה
גובה: 1.85 משקל: 92 ק"ג
את הקריירה שלו אצל ניק סייבן התחיל פיצפטריק בתור סלוט קורנר, ובניגוד לרוב השחקנים שמגיעים לשם מהתיכון, פיצפטריק קיבל זמן משחק באופן מיידי. אחרי פציעתו של אדי ג'קסון ב-2016, פיצפטריק מצא את העמדה בה הוא כנראה הטוב מכולן: סייפטי. המהירות, הזריזות, יכולת הכיסוי ויכולת התפיסה של פיצפטריק הופכות אותו לסייפטי עומק מושלם, כמו סנטר פילדר בבייסבול. זהו אחד התפקידים החשובים ביותר בפוטבול מודרני והוא מאפשר לשאר ההגנה להיות הרבה יותר אגרסיבית. ארל תומאס הוא דוגמה מושלמת לכך בהגנה ההיא של סיאטל, אד ריד עשה אותו דבר בבולטימור, הקולטס מצאו את שלהם בשנה שעברה בדמות מאליק הוקר, וגם היכולת של טיישון גיפסון לכסות את האמצע העמוק איפשרה לראמזי ובויה להיות צמד קורנרים אימתני באמת בג'קסונוויל. פיצפטריק הוא כישרון סקנדרי עילאי ומסוגל לשחק גם סייפטי עמוק, גם בסלוט ואפילו בתור ליינבאקר בניקל. אבל כל שימוש בו חוץ מסייפטי שמפטרל באמצע יהיה בזבוז של הכישרון הכי חשוב שלו.
2. דרווין ג'יימס, פלורידה סטייט
גובה: 1.91 משקל: 96 ק"ג
שחקני הגנה "היברידים", שילובים בין סייפטי לליינבאקר, הם מוצר נחשק לכל הגנה בליגה. למעשה, כבר יש בליגה דוגמאות בולטות לשחקנים שפתחו את הקריירה כסייפטי וכעת משחקים כליינבאקרים – דיאון ביוקאנון מאריזונה ומארק בארון מלוס אנג'לס. כשיש טייט אנדים שמסוגלים לשחק גם כרסיברים, מה שהגנות הליגה צריכות הוא ליינבאקר שיכול לשחק גם כדפנסיב באק – משמע, עם יכולות כיסוי מספקות – ומבלי לאבד יותר מדי מיכולת הגנת הריצה. זה מה שמספק דרווין ג'יימס. אין דבר שהוא לא עשה בקריירה שלו בפלורידה סטייט, ובשנתו הראשונה בהרכב הוא אפילו שיחק מעט כמגן קצה. יכולות הכיסוי שלו, גם באחד על אחד מול טייט אנדים, רצים ואף סלוט רסיברים וגם באזורית, טובות יותר אפילו מרוב הקורנרים בדראפט. הוא לא יברח ממגע ויכול לחבוט חזק מאוד, עד שלא תרצה לתפוס כדור לידו. האתלטיות והאינסטינקטים שלו מאפשרים לו להיות עוצר ריצה נפלא, וגם לכסות את מרכז המגרש בתור ליינבאקר או בוקס סייפטי. אם בשנה שעברה ראינו את ג'מאל אדאמס, שהיה קונצנזוס מוחלט לבחירת טופ 10 אם לא 5 וגם הצדיק זאת בג'טס, דרווין ג'יימס מציג סט יכולות אפילו טוב יותר. הבעיה? ג'יימס לא היה מספיק עקבי במכללות וזה בא לידי ביטוי בעיקר במהלכים בהם כיסה לעומק המגרש, או בתיקולים שלו. בנושא התיקולים אפשר לומר להגנתו שפלורידה סטייט הייתה בעונה אבודה ואפילו המאמן ג'ימבו פישר אמר בפומבי שכדאי לשחקנים הבוגרים יותר להתחיל לחשוב על העתיד, מה שכנראה גרם לג'יימס לשחק יותר בזהירות כדי לא להיפצע. ועדיין, מדובר בסימן שאלה ועל כן ג'יימס הוא רק הסייפטי השני בטיבו בקלאס הזה לדעתי. בכל מקרה, בקבוצה הנכונה ואם ילטש את המשחק שלו יותר, ג'יימס יכול להפוך לאחד הסייפטים הטובים בפוטבול.
3. רוני האריסון, אלבמה
גובה: 1.91 משקל: 97 ק"ג
בשנת 2016 הוא היה הסייפטי לצד אדי ג'קסון הנהדר לפני שנפצע, ולאחר מכן היה שותפו של מינקה פיצפטריק. יכול להיות שהעובדה שהוא שיחק בצילם למשך כל הקריירה פגעה בו, אבל מי שבאמת מסתכל יודע שמדובר בשחקן פוטבול מצויין בפני עצמו, שמסוגל להוסיף הרבה לעמדת הסייפטי בכל קבוצה. יש לו שילוב מצויין של מידות ומהירות, בדיוק כמו שסקאוטים במקצוענים אוהבים. כבר הספיק להרוויח ניסיון גם כסייפטי עמוק וגם כבוקס סייפטי, מה שכבר אמרנו שהוא כמעט חובה בליגה של היום ובטח חובה כדי להיבחר בסיבובים מוקדמים. האריסון לא הולך להיות מנהיג הבקפילד ההגנתי בניגוד לפיצפטריק או ג'יימס שיש להם גם את המנהיגות בחדר ההלבשה וגם את היכולות לכך על המגרש, אבל הוא יודע לעשות את העבודה מצויין גם בכיסוי, גם בהגנת הריצה וגם כשצריך להכות באיזה תופס או רץ יריב ולהוציא ממנו את החשק. הוא לא יהיה המוח של ההגנה ולא המנהיג שלה, אבל לשחק פוטבול הוא יודע, ומספיק מזה כדי להיות פותח מיידי למרות שהוא נחשב שחקן סיבוב שני, סוף סיבוב ראשון לכל היותר.
4. ג'סי בייטס, ווייק פורסט
גובה: 1.85 משקל: 90 ק"ג
אם נמדוד נטו יכולות כיסוי עמוק, טווח, בול סקילס וכל היוצא בזה, כנראה שרק מינקה פיצפטריק טוב יותר מבייטס. הוא לא יפחד לתקוף את הכדור ולפרק לחלוטין מהלכי ריצה או מסירות קצרות כבר על קו ההתנגשות, למרות שהוא מעט קטן יותר משאר חבריו לקלאס הסייפטים. אבל המומחיות של ג'סי בייטס היא עמדת הפרי סייפטי. אינסטינקים מצויינים, טווח, זיהוי מהלכים וראוטים והיכולת לייצר מהלכים על הכדור הופכות אותו לסייפטי מצויין – נוסיף לזה את היכולת שלו להחזיר כל חטיפה, גם מעומק המגרש, ונקבל שחקן שיכול אפילו להיות כוכב אם הכל יסתדר לו. קבוצות שיודעות שלא ישיגו את פיצטפריק ועדיין צריכות פרי סייפטי, דוגמת גרין ביי או הצ'ארג'רס, יכולות לשקול אותו אפילו באמצע הסיבוב הראשון אם יאהבו אותו מאוד. אני לפחות, יכול להבטיח שיש הרבה מה לאהוב.
5. ג'סטין ריד, סטנפורד
גובה: 1.85 משקל: 92 ק"ג
אם שם המשפחה נראה לכם מעט מוכר, זה משום שמדובר באחיו של אריק ריד, בחירת סיבוב ראשון לניינרס בדראפט 2013 ונכון לכתיבת שורות אלה, עדיין ללא קבוצה. סגנון המשחק שלו מזכיר מעט את אחיו: עף מצד לצד, חובט בכל מה שזז, אגרסיבי מאוד ומדי פעם גם מהמר, טועה ועולה לקבוצה במהלכים גדולים. קבוצות אוהבות את הורסטיליות שלו, את המהירות שלו שמאפשרת לו לרדוף אחרי המהלך גם מהצד השני של המגרש, וגם את יכולות הכיסוי שלו, שהן לא אדירות אבל טובות יותר מאחיו, אפשר להשתמש בהן כבר עכשיו בסלוט ויש לאן לפתח אותן בזכות האתלטיות ואורך הזרועות. מדובר בסייפטי שהרבה קבוצות יוכלו להשתמש בו כבר במשחקים הראשונים, בין אם בתור פותח קבוע או במהלכים מסויימים. סט היכולות שלו הופך אותו לשחקן ורסטילי מאוד שניתן להשתמש בו במגוון סיטואציות. כפי שכבר שמתם לב, כל השחקנים בדירוג הזה הם כאלה. עכשיו השאלה היא, ובייחוד כשאתה בוחר נמוך וכבר אין לך את פיצפטריק או ג'יימס, את מי אתה אוהב יותר בתור שחקן, או אפילו בתור אדם.
שמות מעניינים אחרים:
קייזיר ווייט, ווסט וירג'יניה – אחיו של רסיבר שיקאגו, קווין. צפוי לעבוד אף יותר על כוח ולהפוך להייבריד סייפטי ברמת המקצוענים.
ארמאני וואטס, טקסס A&M – מנהיג הסקנדרי של A&M בשנים האחרונות ינסה למצוא בית באנאףאל, בו הוא יקווה לנצל יותר את הכישרון האתלטי שלו עם פיתוח מוסר עבודה ועקביות.
טרל אדמונדס, וירג'יניה טק – טרמיין, אחיו הליינבאקר, הוא זה שהרשים יותר מכל בהגנה של ההוקיז, אבל הסקאוטים במקצוענים אוהבים מאוד את המידות שלו בשילוב עם יכולת הכיסוי שלו, לאור העובדה שהוא קורנר לשעבר.
