כשנבחר על ידי הדנבר ברונקוס בסיבוב ה-7 בדראפט 2008, לא צופה לפייטון היליס עתיד מזהיר ביותר. 4 שנים לאחר מכן, הוא ניצח בקרב פופולאריות את מייקל ויק והפך ל"קאבר-בוי" של "מאדן" 12. סיפורו הביזרי של הנער הצנוע מארקנסו.
בשביל להבין את היקף הסיפור האדיר הזה, צריך קצת רקע. היליס נולד בשנת 1986 בעיירה קטנה בשם קורנוויל שבארקנסו. הוא למד בתיכון "קונווי היי-סקול" וקיבל מלגת פוטבול לאוניברסיטה המקומית. היליס לא היה שחקן מוכר או מלהיב בשום מובן, הוא שיחק כפולבק למשך רוב הקריירה שלו באוניברסיטת ארקנסו, חי בצלם התמידי של כוכבי הקולג': פליקס ג'ונס ודארן מקפאדן, כאשר האחרון היה מועמד מוביל להייזמן. הוא בעיקר שומש כחוסם לרצים שהוזכרו לעיל וכשחקן ב"ספיישל טימס".
היליס נבחר בבחירה ה-20 של הסיבוב ה-7 על ידי הדנבר ברונקוס, לא דובר עליו בכלל כפותח עד שהפולבק הפותח של הברונקוס נפצע ושמו את היליס במקומו. הקריירה של היליס בדנבר הייתה סולידית, הוא אפילו קיבל את תפקיד הרץ הפותח בשל גל פציעות לרצים האחרים ונתן תפוקה טובה עד שגם העונה שלו נגדעה בשל פציעה בברך. למרות הפציעה המוקדמות שלו הוא החל לסובב ראשים ברחבי הליגה ובין שחקני קבוצתו, חברו לקבוצה כריס סימס, בנו של ה-MVP של סופרבול 21 והפרשן הותיק פיל סימס אמר על היליס " הוא בהחלט אחד מהמוטציות הפיזיות הטובות שראיתי בשנותיי ב-NFL, שחקן מצוין ומאוזן". למרות התפוקה המצוינת שלו ביחס לזמן המועט שקיבל אשתקד (הוביל את הקבוצה ביארדים על הקרקע), הוא לא קיבל קרדיט מהמאמן דאז, מייק שאנאהן. עמיתו לעמדה, ג'וש מקדניאלס הועדף עליו כפותח וזה ממש תסכל אותו, ובצדק. הוא נכנס לעימותים רבים עם שניהם ושינה את הגישה שלו לגמרי, הוא הודיע בצורה מפורשת לתקשורת שהוא אינו מרוצה מהמצב שלו בדנבר. בדיעבד, הגישה הרעה שלו כשהמצב נהיה קשה הייתה אחת מהסיבות הגדולות למפלתו. כתוצאה מכל העימותים והוויכוחים הוא הועבר בטרייד לקליבלנד בראונס אחרי שנתיים בעיר "המייל היי".
הציפיות של אוהדי הבראונס מהיליס היו גבוהות, הם היו צמאים לכוכב בקבוצה הכושלת שלהם. גם בקליבלנד הוא היה אמור להיות הפולבק הפותח אך פציעות לג'רום הריסון וג'יימס דייויס הותירו רק שחקן אחד לקחת את המושכות: זהו כמובן מושא הכתבה פייטון היליס. במשחק הראשון שהתחיל כרץ האחורי הראשי של הקליבלנד בראונס, הוא חרך, ריסס והשפיל את ההגנה של הרייבנס שכללה את ריי לואיס, טרל סאגס, אד ריד והלוטי נאטה והסעיר את אוהדי הבראונס בכל מאודם.
הוא צבר 180 יארד בהפסד זעום של 24-17 אך למרות ההפסד, אוהדי הבראונס היו באקסטזה, הם סוף סוף קיבלו את הכוכב שהשתוקקו לו. הוא השיג יארדים במספרים תלת-ספרתיים בשישה מעשרת המשחקים הבאים שלו, הוא סיים את העונה עם 1654 יארדים מסקרימג', מה שנתן לו מקום 6 בכל הליגה, 10 יארד מאחורי חברו הותיק, דארן מקפדן.
לכבוד "מאדן 12" השיקו EA בפעם הראשונה בתולדות המשחק, את הצבעת האוהדים שתחליט מי יהיה על הקאבר, אוהדי הבראונס סייעו להיליס לעשות את "ריצת הסינדרלה" הגדולה בתולדות המשחק הוירטואלי כשבדרך הוא מדיח ענקים כמו ריי רייס, מאט ראיין, ג'מאל צ'ארלס וארון רודג'רס. הוא הגיע לשלב הגמר מול מייקל ויק והביס גם אותו, פייטון קיבל 66% מהקולות! הוא ניצח את אחד הקוורטרבקים הכי מלהיבים של המיליונים בקלות ונבחר לעטיפה של המשחק.
אוהדי הבראונס היו בהיי, הם חשבו שמצאו את הכוכב הבא שלהם שיוביל אותם לעבר הארץ המובטחת לבסוף, הוא היה הבן אדם האהוב ביותר בקליבלנד כאשר לברון ג'יימס עדיין היה שם. הנקודה שבה אוהדי הבראונס מתחילים להעלות לעצמם חיוך על הפנים, זוהי הנקודה שבה כוח עליון מטיל עליהם קללה. הבראונס החליפו מאמן שנתן הרבה ביטחון בהיליס, אריק מאנג'יני בפאט שורמור, שהנחיל התקפה לא מותאמת לארסנל הכישורים שהיה לפייטון להציע ועוד פעם היליס נכנס לסיטואציה לא נעימה. ההנהלה לא הסכימה לתת לו חוזה לטווח ארוך או הראתה שום התעניינות להחזיר אותו לקבוצה בתום החוזה שלו. היליס ממש זעם עכשיו, הוא יצא בהצהרה לכל העולם ואשתו: "זה כל הזמן חזר על עצמו, אותו שיר וריקוד כל פעם: "אנחנו נחתום על עסקה בקרוב, נחתום על עסקה בקרוב וזה לא ימומש אף פעם" " כך אמר פייטון. פייטון החליט לשבת בצד בשבוע 3 של העונה זהו בשל "גרון כואב" לטענתו? בחור מאצ'ו וקשוח מארקנסו כמו פייטון בחיים לא יביש את עצמו ככה. הוא אחר כך הודה שהוא הקשיב לעצתו של הסוכן שלו לזייף מחלה בשביל לקבל קצת תנופה במו"מ עם הקבוצה. פייטון המשיך את העונה בקושי רב, קרע רצועה והושבת לכמה משחקים, ואז קיבל וירוס בטן שהשבית אותו לשבועיים. אוהדי קליבלנד, ההנהלה והתקשורת כבר החלו להפנות לו את הגב, למרות שחזר ונתן הופעה נהדרת מול הרייבנס, הקבוצה שמולה נתן את משחקו הטוב בקריירה, זה היה מעט מידי ומאוחר מידי.
בסיום עונת 2011, ג'ו ת'ומאס התאקל הותיק אמר על פייטון "הוא היה הסחת דעת נוראית והקשה על כולנו כשחקנים, במיוחד כשהיינו צריכים אותו הוא התעסק בדברים שמחוץ למגרש". בראיון לאחר הפרישה פייטון טען כי אחרי עונת הסיוט הזאת שלא הייתה לו יותר אמונה בפוטבול ושנמאס לו מהמשחק. ב-2012 הוא קיבל את החוזה השמן בקריירה שלו מהצ'יפס, הוא שיחק רק בשביל לסיים את החוזה ולקבל את התשלום שלו, הוא הלך לניו יורק ג'איינטס שם בילה 2 עונות כשחקן ספסל בעיקר ואז פרש.
הקריירה של היליס מעלה עוד נקודה, מגוחכת לחלק, אך מוזרה לכולם: האם קללת ה"מאדן" אמיתית? הרי ברור שאין איזה כישוף מאגי שנכנס בכל שחקן על העטיפה של המשחק הפופולארי. אולם, יש כל כך הרבה שחקנים שהושפעו כביכול מהקללה הזו שזה אבסורד. דונטה קולפפר, מרשל פאולק, מייק ויק, ריי לואיס, דונובן מקנאב, ברט פארב וטרוי פאלומאלו הם רק חלק מהדוגמאות! סיפור הזוי בהחלט.
כיום, פייטון גר בחווה בטנסי עם אשתו אמנדה, רחוק מפוטבול ככל שאפשר. זהו סיפורו הביזרי של ה-one year wonder הגדול בתולדות ה-NFL.
