ספורטאים רבים מקווים שבתום הקריירה שלהם, שמם יוזכר ככינוי לפעולה ספורטיבית יוצאת דופן. גם לו גריג קיווה שכך יהיה, אך שמו נקשר דווקא למחלת ה-ALS שגדעה את חייו בטרם עת. לרגל 78 שנים לכניסתו של גריג להיכל התהילה של הבייסבול האמריקאי, קבלו את סיפורו הטראגי של אחד הספורטאים האמריקאיים האהובים ביותר במאה שעברה.
לו גריג נולד ב-1903 במנהטן למשפחת מהגרים גרמנית עם השם הלא קליט: לודוויג היינריך גריג. הוא היחיד מבין ארבעת ילדי המשפחה ששרד עד הגיעו לגיל בגרות: שתי אחיותיו נפטרו ממחלות ואח נוסף נפטר כבר בתקופת הינקות. האסונות שפקדו את משפחתו לא ריפו את ידיו, וכמתקבל בארה"ב, הוא פנה להשכלה גבוהה כשהגיע לגיל 18. התחנה הראשונה של גריג הייתה אוניברסיטת קולומביה, שבה התקבל ללימודי הנדסה, על בסיס מלגת ספורט לאור הצטיינותו בפוטבול. משלב זה החל פינג-פונג בין הפוטבול לבייסבול בקריירה של גריג, אך עד מהרה בחר בכדור הבסיס.
בסופו של דבר, מגלה כישרונות של קבוצת הניו-יורק יאנקיז זיהה את הפוטנציאל הטמון ביכולת החבטה של גריג והביא להחתמתו המיידית בקבוצה. עוד בטרם סיים את לימודיו, נאלץ לעזוב את האוניברסיטה והחל בקריירה מקצועית על מגרשי הבייסבול בעיר הגדולה. בשתי העונות הראשונות גריג לא היה בורג מרכזי ביאנקיז. הוא שיחק בעיקר בקבוצת הבת בליגת המשנה, ואם שותף במסגרת הליגה הבכירה היה זה כמחליף בלבד.
בעונת 1925 החל לקבל קרדיט ממאמנו והפך להיות חבר קבוע בהרכב הפותח של הקבוצה. ספק אם מי מאנשים שהיו במגרש באותו יום שער כי הוא צופה במו עיניו בתחילתו של שיא שיימשך כעשור וחצי, אך כך קרה. ב-2 ביוני גריג החל רצף מטורף של 2,130 משחקים, שנמשך על פני 15 עונות, בהן פתח בהרכב. בזכות השיא כונה גריג "סוס הברזל".
כשהיה במרכז הדרך להשלמת השיא, נשאל גריג בראיון מדוע אינו לוקח יום מנוחה?. בתגובה ענה גריג "זה פשוט אני, תמיד הייתי כך. בילדותי חליתי פעם, אמי יצאה לעבודה ואמרה לי להישאר במיטה, אבל לא יכולתי. מעולם לא החמצתי יום לימודים והרגשתי שעלי להיות שם. אז קמתי, התלבשתי והלכתי לבית הספר. כשאמי חזרה הביתה וגילתה שאיני שם היא דאגה ומיהרה לכיתה. כשהיא והמורה שאלו מדוע עשיתי זאת, עניתי לכאן אני שייך". אגדה אחרת על אותו שיא מספרת שהיאנקיז דרשו באחד המקרים לדחות משחק בטענה שקרית לגשם, בגלל שגריג היה פצוע, ואם המשחק אכן היה מתקיים ספירת השיא הייתה נפסקת.
אך, מי שחשב שגריג הצטיין רק בנוכחות מתמדת על המגרש יגלה שטעות בידיו. בעונתו השנייה בקבוצה הראשית הוא השיג ממוצע של 313 חבטות והוביל את האמריקן ליג בקטגוריה זאת. גריג אמנם היה בצילו של בייב רות', הכוכב הבלתי נדלה של הקבוצה. אך הוא הציג יכולת מדהימה בכל הקשור לרצף חבטות והשגת הום-ראן, ונחשב לאחד מגדולי החובטים בהיסטוריה של ליגת הבייסבול האמריקאית. 184 הנקודות שהשיג ב-1931 היוו שיא עונתי שנשבר רק לפני שנתיים ע"י אלכס רודריגז. לזכותו של גריג 12 עונות מלאות רצופות בהן חבט בממוצע של מעל 300. הוא השיג במהלך הקריירה שלו 1995 נקודות, הישג שמיקם אותו רביעי בכל הזמנים בליגת הבייסבול. גריג זכה עם היאנקיז בשש אליפויות ושבע פעמים נבחר למשחק האולסטאר. פעמיים במהלך הקריירה שלו נבחר ל-MVP של הליגה.
בעונת 1938 החלו ביצועיו של גריג לדעוך, ממוצע החבטות שלו ירד לראשונה לאחר 12 עונות מתחת ל-300. גריג ציין כי הוא מרגיש עייפות וחולשה, אותם ייחסו הרופאים לבעיה בתפקוד כיס המרה והכניסו אותו למשטר דיאטה שרק החליש אותו יותר. גריג המשיך למשחק, אך בתחילת עונת 1939 הקושי גבר על הרצון והוא הבין כי הגיעה העת לפרוש ממשחק פעיל, ובכך קטע את רצף המשחקים חסר התקדים שלו. לאחר שפרש אובחן גריג כחולה במחלה שנקראת כיום ALS ונקראה באותה תקופה על שמו "מחלת לו גריג". מחלה זו פוגעת בתפקוד תאי העצב בגוף וגורמת לניוון שרירים. זו מחלה חשוכת מרפא, אך עבור גריג שגופו האיתן היה לו לנכס במהלך הקריירה היה זה גזר דין מוות גם במובן הפיזי וגם במובן הנפשי.
ב-4 ביולי 1939, יום העצמאות האמריקאי, הכריזה קבוצתו, הניו-יורק יאנקיז על יום לכבודו של לו גריג. במהלך ההפסקה במשחק, נערך טקס ובו הוצאה חולצתו מס' 4 מהמחזור, כך שאף שחקן של היאנקיז לא ילבש מספר זה שוב. במהלך הטקס גריג נאם וכינה את עצמו "האדם בר המזל ביותר על פני כדור הארץ", במה שהפך לאחד מרגעי השיא בספורט האמריקאי בכל הזמנים. שנתיים לאחר מכן הלך גריג לעולמו בגיל 38 והותיר אמריקאים רבים שהרגישו שדווקא הם ברי המזל שזכו לראות בחייהם את האגדה.
לו גריג הצליח להחזיק בשיאו במשך יותר משישה עשורים עד אשר הגיע קאל ריפקן, שחקנה של בולטימור אוריולס שהופיע ב-2,632 משחקים רצופים. בערב בו רשם את הופעתו ה-2,131 וניפץ את שיאו של גריג, אמר ריפקן: "הערב אני ניצב כאן, המום, שעה ששמי נקשר ללו גריג הגדול והאמיץ".
