NFL: סיכום חצי עונתי

זה אמצע העונה ואולי כבר מאוחר, אבל כולנו יודעים ששום דבר עוד לא נגמר. עונת ה-NFL מגיעה למחציתה בסערה וכל כך הרבה פרשיות, ביצועי מופת, ופציעות מאכזבות במחצית כזו מפוצצת – אין שמץ איך זה יימשך בחצי השני של העונה. כעת, ננסה אנחנו, חלק מצוות הפוטבול של JSport, עידו רבינוביץ' ו-אליסף גליס להציג בפניכם את הזוכים שלנו בקטגוריות השונות בחצי הראשון של העונה. אז הנה בחירותינו לשחקנים שעשו לנו את החצי הזה חיובי יותר.

אם וי פי:
אליסף: טום בריידי, קוורטרבק, פטריוטס:
בחצי הראשון של העונה, שחקן הכריכה של מאדן 18 עוד לא כושף על ידי קללת מאדן – אלא להיפך. בגיל 40 הוא עדיין עם הרגל על הגז ובלי שום מניעה מהצלחה. 16 מסירות טאצ׳דאון לעומת 2 חטיפות (כל הסטטיסטיקות לפי סוף שבוע 8), כל זאת ללא ג׳וליאן אדלמן שגמר את העונה כבר במוקדמות, ותקופות בהם דני אמנדולה ורוב גרונקאוסקי לא יכלו לשחק. זה לא באמת משנה אם אין הגנה, אם אין קוורטרבק מחליף, אם אין תופסים, אם אין רצים – העיקר שיש בריידי.

עידו: אלכס סמית', קנזס סיטי צ'יפס:

לאחר שני הפסדים רצופים הצ'יפס חזרו לרצף הניצחונות כאשר הביסו את הברונקוס בפוטבול יום שני, המפתח של ההצלחה שלהם השנה הוא אלכס סמית'. סמית' היה קווארטרבק בינוני עד היום אך השנה הוא חווה עונת פריצה תחת אנדי ריד סטייל מאט ראיין של שנה שעברה. הוא משלים מסירות בכמעט 70%, הוא מודע מאוד לסביבה שלו וקורא הגנות מצוין, הוא לא מאבד את הכדור כמעט בכלל (0 אינטרספשנס השנה ביותר מ-260 מסירות!) והוא מנהיג את הקבוצה שלו מצוין. המועמד השני שהתלבטתי היה קרסון וונץ, אך עם בדיקה יותר מעמיקה, רואים בבירור לסמית יש עונה יותר טובה: 5 אינטרספשנס לעומת ה-0 של סמית', משלים ב-7% פחות בקירוב, יש לו פחות יארדים למסירה ובמאצ'אפ בין וונץ לסמית', סמית' ניצח.

שחקן ההתקפה:
אליסף: אנטוניו בראון, ווייד רסיבר, סטילרס:
כל כך קשה לשים בתור שחקן משמעותי התקפי שחקן שהוא לא קוורטרבק או רנינגבק, שהרי הם אלה שמשיגים את מרבית הנגיעות בכדור. לגבי בראון העניין הוא שונה לחלוטין: בראון באמצע העונה נמצא בהפרש עצום של 208 יארדים מעל הרסיבר השני בקטגוריית יארדי תפיסה (לבראון יש 835 יארדי תפיסה). רנינגבקים אמורים להיות שחקנים שמשיגים הרבה יותר נסיונות מרסיבר ממוצע, בראון מוביל גם מעל הרנינגבק המוביל ביארדי ריצה קארים האנט. הוא ולביון בל מהווים יותר מ50% מהמהלכים ההתקפיים, והוא ללא ספק נראה כמו הרסיבר היחיד בקבוצתו – בעיקר לאחר האכזבה ממארטביס ברייאנט. בקיצור, איך מתקדמים מפה? מנסים לעקוף אלפיים יארדי תפיסה!

עידו: טוד גרלי השני, ל.א ראמס:

השינוי ששון מקביי עשה אצל הראמס הוא פשוט מרהיב, וכולם מרגישים את זה. האפרוריות של ג'ף פישר התנדפה מהמראמס ונכנסה גישה חדשה, צעירה ורעננה שמתאימה בול לקבוצה הזאת. המרוויח הגדול מכל זה הוא טוד גרלי, "קארל'ס ג'וניור" התעלה על עצמו לגמרי והוא הסיבה המובילה, ביחד עם מקביי, שההתקפה הזאת משריצה טרור על כל יריבותיה. לגרלי יש כמעט 90 פר משחק, קשה מאוד לתקל אותו עם שחקן אחד בשדה הפתוח והוא נלחם כל משחק ומשחק.

שחקן ההגנה:
אליסף: רייאן שייזיר, ליינבקר, סטילרס:
מקום שישי בסך כל הטאקלים ומקום ראשון מבין הליינבקרים בהדפת מסירות – רייאן שייזיר סוף סוף מביא עונה בריאה כאשר רואים שהוא שולט בצד ההגנתי של פיטסבורג. חלק טוב מההדפות שלו הובילו לחטיפות, גם הוא חטף פעמיים כבר, והלחץ שהוא מביא לקוורטרבק למסור מביא טעויות רבות מאוד. כך גם לכתו של לורנס טימונס נתנה לו את במת ההגנה כמעט במלואה, והוא מראה כרגע בצורה מושלמת כיצד נראית עונה בריאה שלו.

עידו: קלאיאס קמפבל, ג'קסונוויל ג'אגוארס:

הכוכב בקו ההגנתי של הקבוצה שקיבלה את הכינוי "sack-sonville", הוא כבר הגיע למספר סקים דו ספרתי (שיא קריירה לאחר 7 משחקים, והבחור כבר בן 31), הכריח 2 פאמבלים ותיקל 20 פעם. אך יש דבר שלא רואים בדף הסטטיטיקה: איך קמפבל מושך אליו את כל תשומת הלב, מה שמשחרר את השחקנים בליין שלו לעשות עבודה טובה יותר (ראה את מאליק ג'קסון ויאניק אנגאקווה) וגם לוחץ על הקוורטרבק היריב ועושה את העבודה יותר קלה לסקנדרי שלו (חלק מהסיבה שג'יילן רמזי הוא בשנת קריירה). פשוט מפלצת.

רוקי התקפה:
אליסף: דישון ווטסון, קוורטרבק, טקסנס:
לא לקח זמן רב במהלך העונה בה ביל אוברייאן החליט כי טום סאבאג׳ אינו מתאים לתפקיד הקוורטרבק הפותח. כבר בשבוע השני הגיעה הזדמנותו של דישון ווטסון, זוכה הגביע הלאומי במכללות לשעבר, להפציץ במדי הטקסנס. לא לקח הרבה זמן עד להבנה שהוא משהו מיוחד: 61.8% השלמת מסירות, 19 טאצ׳דאוני מסירה (בתיקו על מקום ראשון בליגה, ו1699 יארדי מסירה. הילד מקבל תשבוחות ממגוון שחקנים ותיקים בליגה כולל ריצ׳ארד שרמן, וממשחק למשחק הוא רק נהיה יותר ויותר טוב. לצערינו הרב, ווטסון קרע את הרצועה הצולבת הקדמית שלו במהלך האימונים ולכן ככל הנראה גמר את העונה, אבל למחצית הראשונה של העונה הוא הפגין התקדמות יפה ואין ספק שהוא יגיע רחוק בליגה.

עידו: לאונרד פורנט, ג'קסונוויל ג'אגוארס:

הפוואר בק שהגיע לג׳אגס מאוניברסיטת LSU הוכיח כולם למה הוא נבחר בבחירה הרביעית.  לכמה מאנשי המקצוע הבחירה בפורנט נראית תמוהה, למרות שראו את הכישרון שנוטף מפורנט, הם פקפקו במהירות שלו ( פורנט גם ככה הוא רץ בסגנון שפחות דורש מהירות, למרות שיש לו הרבה דיזל לשרוף במיכל) וביכולת התפיסה שלו. דברים שהם לא פקפקו שדובר על הרץ האחורי של סטנפורד, כריסטיאן מקקפרי. במשחק הראשון בקריירת ה-NFL שלו הוא התפוצץ ל-100 יארד ריצה והיה מושלם במשחק המסירה (3 מ-3) ומאז הוא לא הוריד את הרגל מהגז, כולל משחק מול הסטילרס שכמעט שבר בו את קו ה-200 יארד במשחק ופשוט חרך את ההגנה של הקבוצה מעיר הפלדה לטאצ׳דאון של 87 יארד. Where are the doubters now?

רוקי הגנה:
אליסף: מארשון לאטימור, קורנרבק, סיינטס:
האכזבה שהייתה לקבוצה בשנה שעברה על הנסיון הכושל להחתים את ג׳וש נורמן, יצא ממש טוב לסיינטס שלאטימור נפל ישירות לידיהם בדראפט. 7 הדפות, שני חטיפות כאשר אחת הוחזרה לטאצ׳דאון, וגם הכרחת איבוד נחמדה אחת. לאטימור דוהר מעל ומעבר המון שחקנים בשנתם הראשונה בעיקר עכשיו כאשר מאליק הוקר גמר את העונה.

עידו: מרשון לאטימור, ניו אורלינס סיינטס:

הקורנרבק הזריז מאוהיו סטייט הוא חלק אינטרגלי מהשיפור האדיר שהתרחש בהגנת הסיינטס. הזריזות שלו בשילוב עם הגובה שלו והמסגרת הפיזית שלו מאפשרת לו להיות גם חלק חשוב בהגנה מול הריצה, דבר מהותי לקורנרים בפוטבול המודרני. המהירות שלו גם מאפשרת לשחק בסלוט אם יש צורך. 2 אינטרספשנס (שאחת הוחזרה לט"ד), הכריח פאמבל אחד, 22 תיקולים ו5 אסיסטים הם נתונים ממש מרשימים ביחס לרוקי. הם נראה גם שהוא קורא התקפות מאוד מהר, ובכללי נראה כמו שחקן עם ניסיון ולא שחקן שנה ראשונה.

מאמן:
אליסף: שון מקדרמוט, בילס:
הדראפט של הבילס מבחינתי היה דבר מאוד מרשים, והבחירות נעשו בעיקר על ידי מקדרמוט בכבודו ובעצמו. הטריידים לפני העונה ואמש היו נועזים ובולטים. אמרנו להתראות לסמי ווטקינס סטפון גילמור ומארסל דאריוס, וברוך הבא לטרדוויוס ווייט מיכה הייד וקלווין בנג׳מין. בשונה מרקס רייאן המאמן הקודם של הבילס, מקדרמוט מוביל כעת את הבילס למאזן 5-2 שכולל גם נצחונות מפתיעים על הפאלקונס והברונקוס, אגב שתי הקבוצות האלה חטפו מהבילס את ההפסד הראשון והתחילו להתפרק. בזכות ההגנה המרשימה שיצר בבאפלו, ההתקפה צריכה מעט ליטושים בכדי להתאים ולעזור: לשון מקוי תופס מומנטום כרגע בתפקיד הרנינגבק, לטיירוד טיילור יש נשק חדש בקלווין בנג׳מין שעשוי לקדם את משחק המסירה משמעותית מאז התחלשותו ולכתו של סמי ווטקינס, וקו ההתקפה עדיין עושה את שלו, טיירוד גם יכול לברוח להזכירכם. כל עוד הפסדים דפוקים מול אנדרדוגים כמו הג׳טס ימעטו, יהיה אפשר לראות את הבילס דוהרים לפלייאוף, אך כעת עלינו לראות במחצית השנייה של העונה האם יש להם את זה מול הפאטס פעמיים. בקיצור, כיף לראות את הבילס משחקים ברמת הפוטנציאל שלהם, והכל בזכות מקדרמוט.

עידו: דאג פיטרסון, פילדלפיה איגלס:

פיטרסון הוא גלגל השיניים שגורם לכל הקבוצה הזאת לנוע קדימה. כפי שידוע לנו, האיגלס מחזיקים במאזן הטוב ביותר בליגה של 7-1, ופיטרסון הוא חלק משמעותי מאוד בהצלחה של הקבוצה הזו. פיטרסון נכנס לקבוצה הזו באותו זמן שקרסון וונץ נכנס ושניהם עזרו אחד לשני לגדול ולהתפתח, קרסון וונץ נראה כמו מישהו שעל הקצה להיות מועמד MVP והוא משפר את כל השחקנים מסביבו. בעצם, מה שפיטרסון ייצר כאן היא תגובת שרשרת, הוא משפר את וונץ שמשפר את כל שאר הקבוצה. (דוגמה בולטת לכך הוא נלסון אגולהר, שנראה כמו באסט לאחר הזמן הראשוני שלו בליגה, הוא נבחר גבוה בדראפט ולא באמת נתן את היעילות ההתקפית שציפו ממנו, השנה הוא אחד מהרסיברים הטובים ביותר של הקבוצה!)

המשתפר של המחצית:
אליסף: אלכס סמית׳, קוורטרבק, צ׳יפס:
שנים על גבי שנים חיכינו לשיפור שכזה, והנה הוא כאן: אלכס סמית' סוף סוף נראה כמו בחירה ראשונה בדראפט, מה שהוא היה אמור להיות מאז שנבחר ראשון בדראפט 2005 על ידי הניינרס. סמית׳ מסר ל16 טאצ׳דאונים ועדיין קשה לי להאמין שזה נלווה ל0 חטיפות, 2181 יארדים ב69.1% השלמת מסירות. המספרים האלה יכולים בקלות להביא אותו לתואר הMVP של המחצית ואולי גם העונה, אבל הביטחון שהוא תפס פתאום ככה וההתאמה לאסטרטגיה של אנדי ריד יעזרו לו לאיים מאוד בפלייאוף השנה.

עידו: ג'וש מק'קאוון, ניו יורק ג'טס:

הג'ורני מן הותיק, ג'וש מקקאוון הגיע לצד הירוק של ניו ללא הרבה ציפיות. ציפו לג'טס עונה נוראית שבה יקבלו בחירה בטופ 3 וינסו לבנות לקראת העתיד שלהם, אך מקקאוון הפך למשתנה בלתי צפוי. הוא מראה מנהיגות בפעם הראשונה מאז אי פעם, משלים מסירות באחוזים מהטובים בליגה ובסך הכל קוורטרבק סולידי מאוד שמוביל את הסילונים למאזן המפתיע של 3 ניצחונות מול 5 הפסדים. חשוב גם לציין שאפשרויות המסירה שלו מאוד מוגבלות, אוסטין ספריאן-ג'נקינס כטייט אנד הוא סביר אך לא יותר והרסיבר הכי טוב שלהם שלא פצוע הוא רובי אנדרסון, מקקאוון פשוט מייצר משהו משום דבר. מפתיע לאחר שרק לפני כמה שנים הוא נאלץ לעבור לליגה הקנדית, הוא עדיין עובד על המשק שלו גם בגיל 37.

הקבוצה המשופרת:
אליסף: פילדלפיה איגלס

הפתעת העונה, מלבד הפסד צמוד מול הצ׳יפס – הקבוצה באה מושלמת. קארסון וונץ נהפך לשחקן בעל ביטחון רב בהתקפה והוא כרגע עומד על מקום ראשון במסירת טאצ׳דאונים בתיקו עם ווטסון. מלבדו סוף סוף קיימת חוליית רסיברים חזקה עם נלסון אגולאר המשופר, זאק ארץ המטרה האהובה על וונץ, ואלשון ג׳פרי שכרגע שקול לכולם אך היה כוכב בעברו בשיקגו. ההגנה ממוקמת ראשונה בעצירת הריצה, ולמרות היותה פחות אפקטיבית מול המסירה, עדיין עושה את העבודה על ידי צוות הכרחת המסירה המצויין של הקבוצה בראשות פלטצ׳ר קוקס. אקנח בג׳ייק אליוט, בועט שהוטס מהבנגלס לאחר כמה שבועות טעוני שיפור ובפילדלפיה מצא את מקומו בצורה ניכרת מאוד. קבוצה למופת בבית צמוד ומרעיש כל עונה מחדש.

עידו: הבאפלו בילס

אוהדי הבילס ציפו לעוד עונה בינונית להחריד, כרגיל. אך החבורה שם בבאפלו עבדה קשה הקיץ והם מראים תוצאות על כר הדשא. בחירת הסיבוב השישי לשעבר, טיירוד טיילור מספק להם קוורטרבק נייד שיכול לעשות מהם מחוץ לפוקט, היחידה ההגנתית באופן כללי משחקת מצויין והם בפסגה בהרבה מהקטגוריות ההגנתיות החשובות. השינוי שמקדורמט עשה שם הוא מרהיב, שילוב של שחקנים צעירים ביחד עם וטרנים והוא לא מפחד להעיף/להעביר כל מי שלא בתוכנית המשחק שלו. 5-2 לאחר 7 משחקים כאשר הם ממש קרובים לפאטס בפסגת ה-AFC מזרח, פשוט עבודה נהדרת.

הקבוצה המאכזבת:

אליסף: טמפה ביי באקנירס

קבוצת ההארד נוקס מקבלת את ההארד נוק שלה, מאזן 2-5 ומרחק שנות אור מהתקדמות לינואר. בעיקרון הקבוצה נפלה על כל הבחירות שהתעלמו מהם בדראפט כגון או ג׳יי הווארד, אבל עדיין חסר תבלין לניצחון. ההגנה מאכזבת מאוד מבחינת מניעת נקודות, והשנה החליפו בין בלבול ענק של בועטים, כך שגם אם ההתקפה התקדמה טוב – הבועט אכזב. זה עוד לא מאוחר מדי להציל את הכבוד, אבל זו עבודה קשה ללא שבוע חופשי אחד.

עידו: הטמפה ביי באקניירס

אוי אוי אוי טמפה, כנראה שקללת ה"הארד נוקס" חיה ובועטת והיא לא פסחה על טמפה ביי המסכנים השנה. כולם ציפו מהקוורטרבק ג'איימס וינסטון לקחת את הקפיצת מדרגה לכיוון של ראסל וילסון, מבחינת משחק, בחינה פיזית ומנטלית. אולם, הצעד הוא לקח השנה הם יותר בכיוון של בלייק בורטלס מאשר של ראסל וילסון. הוא פשוט נראה מאוד "סטריקי" ולא עקבי ביכולת המסירה שלו, וההתקפה הנפיצה שקיוו שטמפה תהפך להיות, נגדעה לדאבונם של אוהדי הבאקס. אי אפשר להאשים את הצרות רק על ההתקפה, גם דירק קוטר המאמן וגם ההגנה לא עושים את השינויים שהבאקס זקוקים וככה הם יישארו תקועים במקום ולא יעשו את הקפיצת מדרגה. 2 ניצחונות ו5 הפסדים "מרוויח" לך את המקום האחרון ב-NFC דרום. פשוט בושה, חבל.

ניחוש הפלייאוף:
אליסף:

AFC:
1. סטילרס
2. פטריוטס
3. צ׳יפס
4. ג׳גוארס
5. טייטנס
6. בילס

NFC:
1. איגלס
2. סיהוקס
3. פאנתרס
4. וייקינגס
5. סינטס
6. ראמס

עידו: 

AFC

1. פאטס

2. סטילרס

3. צ'יפס

4. טקסנס

5. ג'אגוארס

6. בילס

NFC

1. איגלס

2. סיהוקס

3. ויקינגס

4. סיינטס

5. ראמס

6. ליונס