בשנת 2009 זכה חואן מרטין דל פוטרו בפרס ספורטאי השנה בארגנטינה. באותה השנה מסי זכה בטרבל ראשון עם ברצלונה והוכתר לכדורגלן השנה בעולם, אך כל זה לא הצליח לקחת לדל פוטרו את הפרס. בגיל 20 דל פוטרו היה הארגנטינאי הראשון מאז ג'ילרמו וילאס ב-1977 שזוכה בטורניר גראנד סלאם, שם כולל ל-4 טורנירי הטניס הגדולים בעולם, לאחר זכייתו באליפות ארצות הברית הפתוחה. המניה שלו הייתה בנסיקה והוא נחשב למועמד הטבעי לאיים על פסגת הטניס העולמי בשנים הקרובות.
ביום שישי שעבר, 8 שנים לאחר אותו השיג שיא, חזר סוף סוף דל פוטרו לחצי הגמר של אליפות ארה"ב הפתוחה, במאזן שלו היה רק את אותה הזכייה הבודדת מ-2009, כשחוץ מחצי גמר ווימבלדון ב- 2013 הוא אפילו לא הצליח להתקרב שוב לתואר, אבל בשבילו חצי הגמר הזה היה שווה הכל, אם תשאלו אותו, אולי אפילו יותר מאותה הזכייה ב- 2009.
ג'ורג' בונאנו, פסיכולוג קליני באוניברסיטת קולומביה הוא אחד מיני רבים שחוקר כבר במשך 25 שנה את התופעה שנקראת כושר התאוששות (resilience). כושר התאוששות משמעותו היכולת של אדם להתגבר על חוויה קשה ולפעמים טראומתית בצורה טובה, מטרת המחקרים היא להבין כיצד בני אדם מסוימים מסוגלים להתגבר על קשיים בצורה טובה יותר ואיך ניתן לפתח ולטפח את התכונה.
ברבות השנים, מהתעמקות בתופעה ומעבודה עם אנשים שעברו אתגרים לא פשוטים, בין השאר מוות של בן משפחה קרוב, למד בונאנו כי גם כושר התאוששות הוא שריר. כמו כל כישור גם עליו ניתן לעבוד וגם אותו ניתן לשפר. במחקריו למד על כוחה של פרספקטיבה ועל יכולתה לסייע בהתגברות על קשיים, לדבריו, קשיים יכולים להיקרות בדרכו של כל אדם אך הגישה שלו היא שתשפיע האם מדובר בטראומה או כדבר ממנו הוא יוכל ללמוד. לטענתו, ניכר כי אנשים שהצליחו להחיל משמעות לאירוע שקרה להם, התגברו על הקושי וראו בו כשיעור וכמשהו עם תועלת עתידית.
בחזרה לארגנטינאי, הפריצה של דל פוטרו לא נעצרה סתם כך, מאז שיאו המקצועי ב- 2009 נאבק הטניסאי בפציעות חוזרות ונשנות במפרק כף היד שמנעו ממנו להגיע למקום אליו יועד. הוא הבליח מידי פעם, הגיע לרבעי גמר, הגיע לחצי גמר ווימבלדון ב-2013, אבל הפציעות תמיד היו שם, משפיעות על המשחק שלו. בשנים 2014-2015 הצליח דל פוטרו להשתתף רק ב- 14 משחקים סך הכל, הוא עבר עוד ניתוחים במפרקי כף היד שלו ונאלץ לבלות הרבה יותר מידי זמן בהתאוששות ובהחלמה. בשפל הגיע עד למקום ה- 1024 בעולם כשבכלל לא בטוח לו האם יחזור לשחק. מרוב קושי ותסכול הוא אפילו התקשה לראות משחקי טניס בטלוויזיה, זה קרע אותו. אך כשנאלץ להכריע האם יעבור ניתוח אחרון במפרק ביד שמאל, הוא בחר ללכת על זה, הוא לא היה יכול לוותר על החלום שלו. הניתוח הגביל אותו מלחבוט חבטות גב יד, כך שחודשים הוא נאלץ לחבוט רק פורהאנדים וסלייסים, חבטות שמצריכות רק את יד ימין אך בסופו של דבר הוא התאושש. בתחילת שנת 2016 החלו הלחשושים על החזרה של דל פוטרו לסבב הטניס העולמי, ההתחלה הייתה בטורנירים הקטנים ביותר ולא תמיד הכי חלקה, אך בהדרגה דל פוטרו הצליח לאט לאט להזכיר נשכחות. התהליך היה קשה וארוך, אך גרף ההתקדמות שלו היה בשיפור מתמיד והשיא הגיע לפני שבוע בניו יורק. דל פוטרו מול רפאל נדאל, חצי גמר אליפות ארצות הברית הפתוחה, בדיוק כמו לפני 8 שנים, אותו המקום ואותו היריב. ההתחלה והמערכה הראשונה היו מבטיחות, אך בהמשך נדאל התעשת והשתלט על המשחק. לכאורה סיפור גבורה שנקטע, אך לומר דבר כזה תהיה התעלמות גמורה מהשותף של דל פוטרו לאותו הטנגו.
אין הרבה אנשים שמבינים את התסכול ואת הקושי של דל פוטרו כמו רפאל נדאל, הספרדי שכבר הגיע ל- 14 זכיות בגראנד סלאמים בשנת 2014 הרגיש את הקרבה לשיא הזכיות בגראנד סלאמים, כשהוא היה רחוק רק 2 זכיות מפדרר ומתואר הטניסאי הגדול בכל הזמנים, ואז הפציעות ניצחו.
אין הרבה אנשים שיותר מפתיע לראות אותם שבריריים מרפאל נדאל, הספרדי שמשתייך לזן המוטציות הגנטיות מהסוג של כריסטיאנו רונאלדו ולברון ג'יימס היה הלוחם האולטימטיבי, מגיע לכל כדור ובלתי שביר מנטלית. ואז נדמה שהבלתי יאמן קרה. עד 2014 נדאל עוד הצליח להילחם בפציעות ולכל הפחות לשמור על מבצרו הביתי ולזכות כל שנה ברולאן גרוס הצרפתי, אך לאחר זכייתו באותה השנה משהו השתנה. הספרדי החל להעדר מטורנירים, הודח בסיבובים ראשונים ונכנע שנתיים ברציפות בצרפת. בשנת 2016 הוא לא עבר שמינית גמר בשום גראנד סלאם, ההרגשה הייתה שמשהו נשבר. ואז הוא הזכיר לנו שהוא עדיין כאן.
הספרדי חזר משום מקום והגיע עד לגמר אוסטרליה הפתוחה בתחילת השנה, כשרק פדרר מפריד בינו לבין תואר מדהים. עם הזמן התברר שזה רק היה שלב בדרך חזרה, נדאל חזר לזכות ברולאן גארוס והשבוע זכה בצורה מרשימה ביותר באליפות ארצות הברית הפתוחה, מזכיר לכולם שיש ספורטאים שלא ניתן להספיד.
לאחר נצחונו השבוע בגמר נדרש נדאל להסביר את סוד הצלחתו וענה "אני אחד שתמיד מקבל כל אתגר שהקריירה מציבה בפניי. קיבלתי במהלך השנים חדשות רעות וחדשות טובות, ולכולן התייחסתי באותה הצורה, הכל היה נראה לי טבעי. אני בן אדם כזה, אין לי הרבה עליות ומורדות. כשאני ברגע שלילי, אני לא שוקע. כשאני ברגע חיובי, אני לא מאמין שאני עד כדי כך טוב".
החלק הכי חשוב בכושר התאוששות, פרספקטיבה.
ספורטאים מתמודדים עם אתגרים, נפילות וקשיים עצומים, קל להיזכר בכל כך הרבה שהתקשו ואף לא הצליחו להתגבר עליהם. לכן, לראות חצי גמר בין שני דוברי ספרדית בניו יורק עם גישה חיובית לחיים, זה הכי כיף שיש. לחיי השני של דל פוטרו.
