בעוד הוא שוקד בימים אלו על יצירת הדסימה הפרטית שלו ברולאן גארוס, רפאל נדאל חוגג היום 31 שנים. הטניסאי מספרד שהגיע בגיל צעיר לטופ העולמי והפך במהלך השנים למלך של מגרש החמר, נמצא בעיצומו של קאמבק לאחר תקופה לא פשוטה והדרך מתחילה בצרפת. התכנסנו כאן היום כדי להיזכר באיך נער ממאיורקה הפך לאחד הספורטאים הגדולים בתבל
הילד כבר בן 31, אך אפילו חום גבוה לא יעצור אותו מלעשות הכל כדי להיכנס (שוב) לדפי ההיסטוריה. שלוש שנים לאחר הזכייה העשירית של ריאל מדריד בגביע האלופות, אחד האוהדים המפורסמים של הבלנקוס, מחפש ליצור דסימה משלו. רפאל נדאל שממש היום חוגג יום הולדת, לבטח מציין את האירוע בצניעות, מכיוון שכל צומת הלב של הספרדי מופנת לעבר מטרה אחת-זכייה נוספת ברולאן גרוס, טורניר שהפך בעשור האחרון ל-"ממלכה" של מלך החמר.
במידה והכל ילך כמתוכנן, רפא יזכה לתת חותם נוסף לדומיננטיות שלו, אך מעבר לסימבוליות המספרית וחוש ההישגיות המוטמע בסוג זה של ספורטאי על, אין ל-"מטאדור ממנקור" יותר מה להוכיח. הפריצה הגיעה מוקדם והובילה לאחד מארונות הגביעים העמוסים בהיסטוריה ולאחד מחשבונות הבנק עתירי האפסים בסבב. נדאל שהכניס את הסקס אפיל והתשוקה הספרדית לתוך הענף השמרני, הפך לעיני רבים (אם כי מיעוט) לטניסאי הטוב בהיסטוריה. קונצנזוס בהחלט קיים לגבי איכותו של נדאל, שגם הצליח לצאת מהקמפורט זון שלו ולהפוך מטניסאי דומיננטי אך נישתי, לזוכה במגוון טורנירי הגרנד סלאם ואלוף אולימפי.
לפני שלושה עשורים פלוס שנה, נולד תינוק בעיירה מאנקור, הנמצאת בשטחה המוניציפלי של העיר מאיורקה. רפאל נדאל פררה שמו. הילד שנקרא בפי אוהביו פשוט "רפא", פיתח מגיל קטן אוריינטציה לספורט, לאחר שכבר מגיל 3 החזיק מחבט ביד, בהנחיית דודו טוני, שלימד את אחיינו מה הם יסודות הספורט הלבן. באותן שנים הטניס לא תפס את כל משקל חייו של הילד, מכיוון שבהדרכתו של דוד נוסף- מיגל אנחל נדאל, "החיה" של ברצלונה ומאיורקה ומי שהיה חלק מנבחרת ספרד במונדיאל 2002, רפא החל לשחק כדורגל בקבוצה מקומית.
בשנותיו הראשונות השילוב בין שני הענפים השונים בתכלית, עבד. רפא התפתח כשחקן כדורגל לא רע וטניסאי מרשים. אך כשהיה בן 8 בלבד הכף הוטתה לטובת הספורט היחידני, לאחר ש-רפא זכה בטורניר מחוזי, בו נטלו חלק ילדים שהיו גדולים ממנו בארבע שנים. רפאל עצמו הבין, שעם כל האהבה לכדורגל, המקום עליו הוא יוכל למקסם את הפוטנציאל שלו זה מגרש הטניס-בעדיפות לכזה שרצפתו חומה. סיבה נוספת להתמקדות בטניס הייתה הדרישה של אביו מבנו העילוי, שלא ישכח גם את הלימודים ולכן כשהיה בן 12 אילץ את בנו לבחור באחד מהשניים ורפא בחר בטניס.
רפא המשיך לפרוח בסבב הצעיר המקומי עד שבגיל 15 הצטרף לזה המקצועני. מה שיותר מרשים, זו העובדה שמי שהביא אותו לשם הלכה למעשה זו משפחתו שלו. שנה לפני שהצטרף לסבב, פדרציית הטניס, שלא הייתה אדישה לכשרונו של נדאל הצעיר, ביקשה לתת לנער את הכלים להתפתח. כתוצאה מכך, ביקשו להעביר את רפאל מחיק משפחתו במנקור ולעבור לפנימיית האקדמיה שבברצלונה. לבטים רבים היו בבית משפחת נדאל, לגבי העזיבה של הבן הבכור, האם המהלך יפגע בלימודיו, האם יהיה זה בריא לרפאל המחובר מאוד למשפחתו ?
לאחר הלבטים הוחלט שאימוניו של רפא ימשיכו כפי שהיו, בעיר הולדתו, על ידי דודו טוני. המהלך הוביל להפחתת המימון לו זכה מהפדרציה וכתוצאה מכך אביו-סבסטיאן, עסקן מקומי, מימן את צרכיו המקצועיים של בנו. רפא המשיך לצמוח ובמהרה המשיך לשלב הבא, לאחר שהשתתף בשני טורנירי נוער של ה-ITF ב-2001.
בשנה לאחר מכן רפא החל להראות ניצוצות בטורניר הנוער של ווימבלדון, לאחר שהגיע לחצי הגמר. עוד מוקדם יותר במהלך השנה, רפא היה חלק מהנבחרת הספרדית, שזכתה בטורניר הדיוויס לנוער. שנה חלפה וקרנו של המטאדור המשיכה לזרוח. רפא החל לזכות בתארים ולנסוק בדירוג העולמי, לאחר שאת שנת 2003 סיים עם פרס "הכוכב העולה" של ה-ATP ובין החמישים הראשונים בעולם. בבכורה שלו בטורניר הבוגרים בווימבלדון, הפך לטניסאי הצעיר ביותר שהגיע לסיבוב השלישי, מאז בוריס בקר ב-1984.
בשנת 2005 החלה הפריצה האמתית. שהובילה להפיכתו של רפאל נדאל, לאגדה. נדאל זכה בטורניר השני שלו בסבב המאסטרס, לאחר שגבר על חואן קרלוס פררו בגמר טורניר ברצלונה. אך אותה עונה סימלה מעל הכל, את השליטה האבסולוטית של רפאל נדאל במגרש החמר. נדאל ניצח 24 משחקים רצופים על המשטח החום וזכה בגרנד סלאם הראשון שלו, זה שעולה בזיכרון הקולקטיבי כאלמנט הבולט בקריירה של רפא-הרולאן גארוס.
רפא הפך לכוח שיש להתחשב בו, יכולתו לשחק ביד שמאל, אלמנט שדודו התעקש שיפתח לפני שנים עוד במאיורקה. כמו גם הסטמינה ארוכת הטווח שלו, יכולתו להצליח לייצר נקודות שבירה ברגעים הכי פחות צפויים והתשוקה שהתלוותה לסגנונו, הפכו אותו לאחד הספורטאים הפופולריים בעולם. את עונת 2005 הוא סיים עם 11 תארים מהסבב, הכמות הגבוה ביותר לבן טיפש עשרה אי פעם וחשוב מכך, במקום השני בדירוג העולמי.
השנה הבאה התחילה בצורה שלילית, לאחר שנאלץ לפספס את אליפות אוסטרליה עקב פציעה, אך המשיך לשלוט בטורנירי החמר והשלים זכייה שנייה ברציפות ברולאן גארוס כשבדרך הוא נפצע שנית בכתף, אך מצליח לסיים עונה שנייה ברציפות במקום השני בעולם. רפא השלים זכייה שלישית ורביעית בצרפת ובשנתיים לאחר מכן להצליח לספק תצוגות דומיננטיות גם חוץ לטווח ממלכתו, לאחר שזכה בווימבלדון ב-2008 ובאליפות אוסטרליה ב-2009 ובתחילת העשור השלים "גולדן סלאם", לאחר שזכה בארבעת טורנירי הגראנד סלאם של ה-ATP, כמו גם במדליה אולימפית בבייג'ין.
הזכייה בטורניר האנגלי הייתה המרגשת והמרשימה מכולם, לאחר שהייתה זו שהגיעה לאחר אכזבות חוזרות ונשנות, בכל גראנד סלאם שאינו הרולאן גארוס, שצקצוקים ועקיצות כמובן התלוו אליהן, לגבי היות רפא שחקן מוגבל.
אך מעל הכל הזכייה הזו זכורה בעקבות המשחק הגדול בהיסטוריה של הטניס, בין שני היריבים הגדולים ביותר בענף. רוג'ר פדרר ורפאל נדאל הפכו במהלך השנים למאץ' אפ האולטימטיבי, השניים שתמיד מתחרים אחד בשני, למרות מערכת יחסים די חמימה מחוץ למגרש, נפגשו לקרב ענקים בגמר הטורניר. במשחק הראשון ביניהם רפאל ניצח בהיותו בן 17 בלבד. במשחק השני פדרר ניצח, אך דווקא נדאל, שבראיה היסטורית נחשב פחות גדול במעט מהפנומן השוויצרי, במפגשים ביניהם הספרדי מוביל בבטחה, עם 23 ניצחונות לעומת 14 הפסדים. אותו משחק הפך בזמנו לאחד האירועים הנצפים בעולם והבילד אפ זכה להצדקה, לאחר מותחן ארוך ואינטנסיבי, במהלכו הספרדי פתח חזק, לאחר מכן הגיע הקאמבק של השוויצרי, אך המערכה החמישית והמכרעת הייתה של רפא, שהצליח לשבור לאחר 4 שעות ו-48 דקות. את העונה הזו רפא סיים כמדורג ראשון בעולם.
למרות עלייתו לגדולה של נובאק ג'וקוביץ' במהלך העשור, רפאל זכה ברולאן גארוס התשיעי שלו והחמישי ברציפות כשהוא קובע שיא של 81 ניצחונות רצופים על חמר. לפני כשנתיים חלה נסיגה חמורה בכושרו של המטאדור, לאחר שכשל לעבור את שלב רבע הגמר הרולאן גארוס מול ג'וקוביץ' ובסיבוב השני של ווימבלדון על ידי דאסטין בראון. ב-2010 הוא זכה שנית בווימבלדון. שלוש שנים מאוחר יותר הוא שחזר את ההישג באליפות ארה"ב הפתוחה. גם עם הנבחרת עשה חיל, לאחר שספרד ורפא זכו במהלך השנים 4 פעמים בגביע הדיוויס.
שנת 2016, האירה קצת יותר פנים לרפא, שזכה שוב במדליית זהב אולימפית, הפעם במקצה הזוגות. דווקא העונה, לאחר שנים רדומות מאוד במקצה הגברים של הענף, בשליטה אבסולוטית של המכונה הסרבית, בעוד שני הענקים של העשור הקודם, שזכו ביחד ב-24 מתוך 28 טורנירי המאסטרס מ-2004 עד 2010, נשארו בצלם של נולה ואנדי מארי. אך אז הגיעה אליפות אוסטרליה אליה השניים הגיעו כאילו הם התעוררו בעשור הקודם וכמובן שגם בגמר הם סיפקו הצגה, אך הפעם זה היה זמנו של פדרר שהציג את אחד הקאמבקים המדהימים שנראו בעולם הספורטיבי והוכיח שהוא באמת הגדול מכולם.
אך גם פדרר עצמו יודע, שהוא הגיע לשיאים ומתח גבולות בזכות העובדה שרפא תמיד נשק שם בעורפו. הם הפכו את הענף לפופולרי מתמיד, הם הרוויחו מיליונים ואתגרו אחד את השני כפי שאף אחד לא יכל. מצד אחד היה את נפת הצופים המאופקת משוויץ ומצד שני את הספרדי האמוציונלי, ערבבו זאת בתוך סיר ויצא לנו הסופר קלאסיקו של הספורט הלבן. לאחר אותו גמר מוקדם יותר במהלך השנה, פדרר אמר את הדבר הבא:
"בשבילי זה הכל בשביל הקאמבק, בשביל קרב נוסף נגד רפא. זה תמיד האתגר האולטימטיבי לשחק נגדו. רפא תרם לי רבות לקריירה, הוא עשה אותי טוב יותר"
רפא כבר ותיק, אך הוא עוד בגיל בו אפשר להמשיך לעשות היסטוריה. החזרה לא תהיה פשוטה, כי יש שמות גדולים וחדשים, כמו גם יריבו הנצחי. כתוצאה מכך, רפא החליף את דודו ומאמנו בקרלוס מויה- בן ארצו של רפא שהיה בעבר המדורג ראשון בעולם. עכשיו ניתן רק לראות האם הקאמבק של רפא יקבל אסמכתא, במקום בו הוא זכה לתהילה יותר מכל.
דבר אחד בוטח, אולי הוא לא היה הכי גדול אבל רפאל נדאל בהחלט קרוב לזה ובלעדיו, עולם הטניס היה הרבה פחות מעניין. הבחור היפה שהכניס את הפלפל הספרדי לטניס וזכה להיות פרזנטור של מספר חברות נחשבות, הפך למולטי מיליונר וגם לבעל אחוזים בבעלות קבוצת הכדורגל ממאיורקה. הבית המשיך להיות חלק מהותי מרפא גם שהתחרה ברחבי תבל ותמיד שהייתה פגרה היה חוזר לבית הוריו. "הטורו" כבר הראה שעוד יש לו הרבה מה לתת בטופ של הענף, עכשיו רק ניתן לשבת ולצפות, בזמן שהוא עולה אל המגרש. עכשיו ניתן רק לשבת ולהודות לאלוהי הספורט- שיצר לנו ספורטאי מרגש כמו רפא נדאל.