לקראת דראפט ה-NFL שקורה בקרוב, אני ואליסף גליס (צוות הפוטבול של האתר) נעשה סיקור ודירוג של שחקני המפתח בכל מיני עמדות ואחרי שבפרק הראשון של סדרת הכתבות כתבתי על הרצים ובפרק השני של הסדרה אליסף כתב על שחקני קו ההגנה, בפרק השלישי אעסוק בעמדה לא פחות מעניינת והיא הסייפטיס.
אז מה זה בעצם אומר דראפט ב-NFL? הקבוצה שסיימה את העונה האחרונה עם המאזן הכי גרוע היא זו שבוחרת ראשונה שחקן מכללות שנרשם לדראפט וכן הלאה. לדוגמה קליבלנד בראונס, סיימה את עונת 2016 עם המאזן הכי גרוע בליגה (15-1) ולכן היא תבחר ראשונה. יש שבעה סיבובי בחירה וכל אחת מהקבוצות תבחר שחקן אחד בכל סיבוב. ישנם מצבים שקבוצות עושות טרייד של שחקנים תמורת בחירות דראפט.
הדראפט הקרוב הוא אחד החזקים של העשור האחרון מבחינת סייפטיס. שלושת הסייפטיס שמדורגים במקומות 1-3 הם ברמה מאוד מאוד גבוה ואין ספק שהם הולכים להיות גורם משמעותי מאוד בהגנה של קבוצות ה-NFL שיקחו אותם ובנוסף לכך יש עוד הרבה סייפטיס חזקים שיבחרו בסיבובים 2-4 שיכולים להיות הברקה.
הסבר קצר על עמדת הסייפטי: הסייפטי הם הקו האחרון של ההגנה ולרוב ממוקמים רחוק מקו ההתחלה במטרה להגן ממסירות עומק. ישנם שני סוגים שונים של סייפטי, סטרונג סייפטי שהוא לרוב הסייפטי החזק בקבוצה, ממוקם מעט קרוב יותר לקו ההתחלה ומלבד הגנת מסירות מספק גם הגנה נגד ריצות. פרי סייפטי שהוא לרוב הסייפטי המהיר בקבוצה, תפקידו העיקרי הוא הגנה מפני מסירות עומק. הפרי סייפטי מכסה אזור הגנה גדול ולעתים עוזר לקורנרים בשמירה על הרסיברים. הסייפטי יכולים לוותר על הגנת המסירות ולנסות בעצמם להפיל את הקוורטרבק.
והנה, הדירוג:
5. בודה בקר, וושינגטון, #32
השם איתו נולד בקר הוא בכלל בישארד אך בגלל שאמו חשבה שהוא דומה לבודה (והוא אכן מאוד דומה) אז כולם קראו לו בודה כבר מימו הראשונים. הוא סייפטי מאוד קטן גופנית (מתנשא לגובה של 1.78 מטר ושוקל כ-87 ק"ג) אך מאוד זריז ומהיר עם פוטנציאל גבוה מאוד. הוא משחק רק בעמדת הפרי סייפטי שדורשת את המהירות שלו ואינו יכול לשחק בכלל כסטרונג סייפטי מפני שאינו מספיק חזק. יש לו יכולת שינוי כיוון טובה מאוד והוא מצליח לכסות שטחים מתים גדולים בעזרת המהירות שלו ובעזרת זה שהוא לא מאבד את מסלול הכדור או את מי שהוא צריך לשמור עליו. מאוד קשה לעבור את בקר על מהירות ולתפוס את הכדור אחריו, היתרון שלו הוא שהוא כמעט תמיד מצליח להישאר השחקן שנמצא הכי רחוק מהקוורטרבק. בעזרת מהירות וטכניקה טובה הוא הרס הרבה מאוד מסירות עומק במהלך הקריירת קולג'ים שלו.היתרון מרכזי נוסף הם האנרגיות שהוא מביא למגרש. בקר נותן את כל כולו בכל משחק ותמיד עושה איזה מהלך שמטריף את חבירו להגנה. עם זה שהוא רזה, בזכות המהירות וה-"אטרף" שאיתם הוא נכנס בשחקני התקפה הוא גם מצליח לעשות מהלכים יפים נגד רצים ותופסים בטווח הקרוב.
החיסרון המרכזי שלו הוא גודלו הקטן וזה שאין בו מספיק עוצמה ובמצבי 1 על 1 מול שחקן התקפה שנושא את הכדור הוא מרבה לפשל בשל החוסר הזה. מאוד לא מועיל למקרים בהם הוא צריך להתמודד עם רץ חזק או טייט אנד במסירות הקצרות. אין לו הרבה ראיית משחק וכדי להצליח ברמה הגבוהה הוא חייב מאמן שידע להשתמש בו.
לסיכום: פרי סייפטי קטן וטיפוסי עם המון להט במשחק שלו. יכולת כיסוי מסירה חזקה אך צריך להתחזק גופנית. קבוצה שרוצה לקחת לעצמה מישהו שידע להטריף את ההגנה ויכניס אנרגיות למשחק שלה לא תתאכזב אם תקח את בודה בקר. עשוי להיבחר בסיבוב השני להערכתי.
4. אובי מיליפונו, קונטיקט, #20
בכל דראפט יש את השחקנים האלה שאף אחד לא מבין איך הם כל כך חזקים וגדולים גופנית ויחד עם זאת גם מאוד מהירים, אחד מהשחקנים האלה בדראפט הקרוב הוא אובי מיליפונו. לאובי שהוא אתלט על יש גודל קלאסי לסייפטי (1.93 מטר ו-100 ק"ג) ובנוסף לכך הוא גם מאוד מהיר. מבחינה גופנית הוא פשוט שחקן מושלם. הוא מצליח לשחק ברמה מצויינת גם כפרי סייפטי בזכות המהירות והטכניקה וגם כסטרונג סייפטי בזכות הגודל, העוצמה והיכולת לקרוא מהלכים נכון. כמעט ולא עושה טעויות כשהכדור באוויר. לאובי יש יכולת גבוה להגביל מאוד את הזמן שבין השמירה של הקורנר על התופס לבין השמירה שלו על התופס דבר שיצר לו כמה חטיפות. הוא סופר סאב שיודע להתעלות ברגעי האמת בכל דבר שצריך. מאוד קר רוח, מרוכז ורגוע. הוא יודע מתי הוא צריך לגבות במסירה ומתי הוא צריך למצוא חור כדי להפיל את הקוורטרבק או את הרץ.
למרות המהירות הגופנית של אובי, חסרונו הבולט הוא שהוא לעיתים רבות מדי קולט מהלכים מאוחר מדי. הוא לעיתים רבות מדי מתאקל את היריב מוקדם מדי והוא פשוט לא רואה את המשחק מספיק מהר. לא מעט פעמים קרה שהצליחו להטעות אותו ולגרום לו לחשוב כאילו התופס יוצא לראוט ארוך אך בעצם נשאר קרוב בלי השמירה של אובי.
לסיכום: אתלט על בעל יכולות גופניות נדירות. מסוגל להתמודד גם עם טייט אנד גדול וחזק וגם עם רסיבר קטן ומהיר בזכות שילוב התכונות שלו. צריך לעבוד בעיקר על הבנת המשחק ועל מתי לפעול והוא יכול להיות מדהים. הוא מאוד קר רוח ויודע להתעלות שצריך. הוא יוצר סביבו הרבה מאוד תשומת לב מקבוצות ה-NFL והוא עשוי להיבחר בסיבוב השני ואולי אפילו בסוף הסיבוב הראשון.
* יש להגיד כי בדירוג זה הפרשי הרמות בין המדורגים 1-3 למדורגים במקומות 4-5 הם די גדולים, שלושת הסייפטיס הטובים יותר של הדראפט הם ברמה מאוד גבוהה והפרשי הרמות בין אחד לשני אצל שלושת הסייפטיס שמדורגים במקומות הראשונים הם קטנים.
3. ג'בריל פפרס, מישיגן, #5
הדראפט הנוכחי מלא בשחקנים רב גוניים. מקארפי הרץ (מקום 3 בדירוג הרצים בפרק הראשון) יכול לשמש גם כרץ גם כתופס וגם כמחזיר בעיטות. רידיק הליינבקר יכול לשחק גם כשחקן קו הגנה. וגם פפרס שיחק בקבוצתו המוצלחת מישגין בעיקר כסטרונג סייפטי אבל גם הרבה מאוד כליינבקר ולא ברור כיצד הקבוצה שתבחר בו תשתמש בו. מעבר לכך הוא גם שחקן ספיישל טים פשוט מדהים, גם בהחזרת בעיטות כשהוא משתמש במהירות האדירה ובזריזות והחמקנות שלו וגם בהגנה מפני החזרת בעיטות. הוא מאוד מהיר וגם מאוד חזק ביחס לזה שהוא די קטן,לפפרס יש מבנה גוף אולטמטיבי ונתונים גופניים מרשימים מאוד. (מתנשא לגובה של 1.80 מטר ושוקל 97 ק"ג). הוא היה גורם מפתח במישגן ושיחק בהרבה מאוד עמדות בהגנה אך בכולן הוא מילא את אותו תפקיד, חיפוי על קו ההגנה כשהוא נכנס בעוצמה כדי להשיג סאק או לעצור את משחק הריצה ווגם שמירה מפני מסירות קצרות. הבעיה העיקרית בהגנת מישגין הייתה שקו ההגנה שלהם איטי מדי ושהיריבה בוחרת לפתח את המשחק דרך צדדי המגרש אז מישגין בבעיה ולכן פפרס שיחק גם כליינבקר כדי שיכול לחפות על קו ההגנה של קבוצתו.פפרס הוא שחקן מאוד קבוצתי והוא הקריב הרבה מההצלחה האישית שלו בשביל הצלחת הקבוצה, בכל פעם שהמאמן נתן לו לשחק בעמדה אחרת הוא עשה את התפקיד כמו שצריך. דרך כלל הוא עומד כמה מטרים מאחורי קו ההגנה ובצדדם של שאר הליינבקרס ואז הוא יכול לבחור או להיכנס פנימה נגד הריצה שהוא מצויין בזה או להצרף ללחץ של קו ההגנה על הקווטרבק או לקחת כמה צעדים אחורה ולעשות כיסוי אזורי במסירה, שהוא נדרש הוא גם יודע מצויין כיצד לעשות כיסוי אישי והוא יעיל מאוד בהגנה מפני מסירות קצרות. בנוסף לכל היכולות ההגנתיות, פפרס גם מצויין שהכדור אצלו בידיים, הוא מחזיר בעיטות מדהים ובמהלך קריירת הקולג'ים שלו הוא גם שיחק לא מעט מהלכים כרנינגבק (רץ).
החיסרון העיקרי של פפרס הוא הגודל הפיזי שלו. כשהוא משחק בעמדת הליינבקר הוא צריך להתמודד הרבה פעמים מול שחקני קו ההתקפה והם פשוט גדולים מדי בשבילו. עם זה שהוא טוב בהגנה מפני מסירות קצרות, ב-NFL הולך להיות לו הרבה יותר קשה להתמודד מול הטיט אנדס בגלל החוזק הפיזי שלהם ולדעתי אם הקבוצה שתבחר בו תשחק איתו כלנייבקר זאת תהיה טעות. הוא צריך להיות מותאם לשמירה על שחקן בעל מבנה גוף כמו שלו כמו סלוט רסיבר.
לסיכום: שחקן מאוד מאוד צבעוני שיכול לשחק בהמון עמדות על המגרש ובהגנה הוא פשוט נשק בלתי ידוע, אפשר להשתמש בו בכל כך הרבה דרכים והיריב לא יכול לצפות את זה. ראיית משחק מעולה, קבלת החלטות מצויינת ונתונים גופניים מרשימים. הרבה מאוד קבוצות יכולות לקחת את פפרס אך אני מקווה שמי שתקח אותו תשתמש בו נכון. הוא הולך להיבחר בסיבוב הראשון אך קשה להגיד מתי.
2. מליק הוקר, אוהיו סטייט, #24
מליק הוקר מגיע מאחת המכללות הכי טובות בכל הליגה והיא אוהיו סטייט שהם אגב היריבה המושבעת של מישגין (המכללה של פפרס). הוא נכנס גבוה מאוד ברשימת השחקנים הכי טובים בדראפט הקרוב וכמובן גם מתמודד רציני ביותר על התואר של הסייפטי החזק ביותר בדראפט הקרוב, מומחים רבים שמים אותו במקום ראשון בעמדה שלו לקראת הדראפט. מליק הוקר שמשחק בעמדת הפריי סייפטי הוא אתלט בעל מהירות אדירה. כיאה לעמדת הפריי סייפטי הוא בעל מבנה גוף קטן במונחי NFL (גובהו כ-1.85 והוא שוקל 93 ק"ג). ההיתרון העצום של הוקר במשחק הוא הטווח שבו הוא משחק, הוקר מכסה שטחים באופן מדהים והוא מרבה גם לחתוך את הראוטים של הרסיברים ובעזרת המהירות שלו להשיג חטיפה. בעיה גדולה של הרבה מאוד קבוצות NFL כיום היא כיצד להגן מפני מסירה על הטווח שבין קו ההגנה (הקו הראשון שמטרתו היא להפעיל לחץ על הקוואטרבק ועל הקו התקפה) לבין הסקנדרי (קו ההגנה האחרון שכול בתוכו את הסייפטיס ואת הקורנרים). בעזרת המהירות שלו ויכולת ההתמצאות המדהימה שלו, הוא יודע גם לכסות את האיזורים האלה מצויין והוא גם יודע להתמודד עם רץ או טייט אנד או סלוט רסיבר שתופסים את הכדור במסירה קצרה, הוקר לא מאפשר להם להשיג הרבה יארדים אחרי התפיסה. כמו שכבר ציינתי, להוקר יש יכולת התמצאות אדירה וזה דבר שמשמש אותו מצויין כחוטף כדורים. הוא סיים את עונת 2016 עם 7 אינטרספשנס (חטיפות) והוא עוזב את אוהיו כהשחקן עם הכי הרבה אינטרספשנס לטאצ'דאון בהיסטוריה של המכללה וזה שהוא משחק כפותח רק שנה אחת. ממש ניתן לראות כיצד ההקוורטרבקים לא זורקים לכיוון שלו במרכז ומנסים ללכת על הקורנרים שבצדדים, גם הקורנרים של אוהיו מעולים וזה שהקווטרבקים מעדיפים לזרוק מסירות לצדדים ולא למרכז שם מחכה הוקר אומר הכל. במשחק חצי הגמר של המכללות שבו קלמסון השפילה את אוהיו סטייט בתוצאה 31-0 היה ניתן לראות כיצד דשון ווטסון (הקווטרבק של קלמסון) שיחק חכם ולא ניסה לבחון את היכולת האדירה של הוקר וזרק את זריקות העומק שלו בעיקר לצידי המגרש.
החיסרון של הוקר הוא בעיקר חוסר הניסיון שלו, הוקר מגיע ממכללה חזקה מאוד והוא קיבל את הקרדיט כסייפטי הפותח רק בעונתו האחרונה בקבוצה כשהוא נקרא להחליף את וון בל שעבר ל-NFL. חיסרון נוסף של הוקר הוא התמודדות עם שחקן שצבר הרבה יארדים לפני שהגיע אליו והוא כבר בתאוצה, בעיקר עם רצים שהצליחו לעשות את כל הדרך אליו בריצה. הוא מרבה לא להעריך נכון את המהירות של השחקן שמגיע ממולו וזה יוצר מצב בו הוא מתקל את השחקן מוקדם מדי או מאוחר מדי ובכך מפספס אותו.
לסיכום: הוקר הוא המכסה המושלם. נמצא בכל מקום על המגרש ומהיר מאוד. חוטף מסוכן ביותר ואין לי ספק שכבר בעונתו הראשונה ב-NFL הוא יעשה כמה חטיפות לטאצ'דאון. הוא צריך לשפר את היכולת התמודדות שלו עם שחקנים ב-1 על 1 אבל אני מאמין שזו מיומנות שהוא ירכוש עם הזמן. להערכתי הוא בטוח יבחר בעשרייה הראשונה של הסיבוב הראשון ולדעתי הוא אפילו הולך להיבחר בבחירה השנייה על ידי הסן פרנסיסקו פורטי ניינרס שחייבים פרי סייפטי.
1. ג'אמל אדאמס, אל.אס.יו, #33
אצטדיונה של מכללת אל.אס.יו שנמצא בלוזיאנה קיבל את הכיוני "עמק המוות". הוא קיבל את כינוי זה מפני שכבר דורות על גבי דורות שזה המקום שבו ההתקפות באות למות. בשנים האחרונות, המלך הבלתי מעורר של "עמק המוות" היה ג'אמל אדאמס, מהרגע הראשון של אדאמס בקבוצה היה אפשר לראות מי שולט בעיניינם, מי נותן את הטון בחדר ההלבשה ובקווים ומי מנהיג את ההגנה המפחידה של אל.אס.יו. ממש ניתן לראות כיצד האנרגיה הבלתי נגמרת של אדאמס פשוט מזינה קבוצה שלמה. מעבר ליכולת האישית המדהימה כל כך של אדאמס, הקבוצה שתבחר בו לא תבחר רק שחקן, היא תבחר תרבות שלמה ואת המנהיג העתידי של ההגנה שלה. אין ספק שאדאמס הגיע לתפקיד ההנהגה בזכות היכולת האישית שלו, ששחקן ברמה כל כך גבוהה נותן לך ביקורות טובות או רעות אז הרבה יותר סביר שתקח את מה שהוא אומר ותיישם אותו מאשר אם זה שחקן בינוני. אדאמס שמשחק כסטרונג סייפטי בעיקר הוא אתלט על והסייפטי בעל יכולת הכיסוי הכי טובה בדראפט הזה, ברגע שהוא נצמד למישהו הוא פשוט לא משחרר. הוא מאוד חזק ויכול לשחק עם לעומק המגרש ולעזור עם מסירות העומק וגם קרוב לקו ההגנה נגד מסירות קצרות. בנוסף, הוא מעולה במצבים בהם הוא מוצא את עצמו לבדו מול שחקן הנושא את הכדור, בלתי ניתן לעבור אותו גם אם מדובר ברץ או בטייט אנד גדול. בעזרת חכמת משחק אדירה הוא גם מתקל מעולה במרחב, במקרה שמי שנושא את הכדור נמצא הרבה לפניו ויש לו מרחב ריצה גדול. אדאמס הוא שחקן ספיישל טים נהדר, בין אם זה בהגנה מפני החזרת בעיטה ובין עם זה הגנה על השחקן שמחזיר את הבעיטה. האקס פקטור של אדאמס, הדבר ששם אותו מבחינת יכולת אישית מעל כולם הם בעצם שני דברים, החוכמה שלו והאינסטינקטים שלו. הוא משחק כל כך חכם וכל כך חסר טעויות, תמיד יודע לעמוד במקום הנכון ולהזיז את עצמו בהתאם לתנועת ההתקפה שזה מדהים. הוא יודע לקרוא מהלכים בצורה מדהימה וזה מרגיש לפעמים שהוא יודע מראש לאן הקוורטרבק יזרוק את הכדור והוא פשוט ממקם את עצמו שם.
החיסרון של אדאמס בא לידי ביטוי כשהוא צריך לכסות רסיסר מאוד מהיר לריצה לעומק, במקרה כזה הוא לא צמוד אליו ויש לו בעיה קטנה עם קליטה של דאבל מובס (שהרביסיבר עושה כאילו הוא מתכוון לרוץ למקום מסויים אבל בעצם רץ לכיוון הנגדי וכך מבלבל את השומר שלו). בעיה נוספת אצל אדאמס היא שלמרות שהוא שקחן מאוד פיזי ואינו פוחד מעימותים, הוא מרבה להתקשות כשחקן התקפה ניצב מולו על מנת לחסום אותו מלהגיע למטרתו.
לסיכום: לדעתי אדאמס הוא השחקן השני הכי טוב בדראפט הקרוב (אחרי מיילס גארט הדיפנסיב אנד). הוא מנהיג עוצמתי שמביא למגרש מעבר ליכולת האישית שלו גם את האנרגיות הבלתי נגמרות ומנהיגות והובלה על כל חבריו להגנה. אתלט על בעל חכמת משחק נדירה. לדעתי אדאמס הולך להיות גורם משמעותי בהגנה של קבוצתו כבר בשנתו הראשונה ויום אחד הוא הולך להיות אחד הסייפטיס הכי טובים ב-NFL. הוא בטוח הולך להיבחר בעשירייה הראשונה ואף אחד לא יתפלא אם הוא יבחר שלישי על ידי שיקאגו ברס שהוא פשוט מתאים להם כמו כפפה ליד.
