"נתתי היום את הכול כמו תמיד, זה משהו שתמיד עשיתי לאורך כל הקריירה שלי. רוד לייבר ארינה היה בית שני בשבילי. לשחק באוסטרליה תמיד הייתה הגאווה הגדולה שלי. כשבחרו בי לשחק בגביע דייויס זה היה אחד מהרגעים הגדולים בחיי" לפני קצת יותר משנה פרש אחד מגדולי הטניסאים האוסטרלים, לייטון יואיט
היריבויות של יואיט עם טניסאים כמו פיט סמפראס, רוג'ר פדרר, אנדי רודיק ואחרים הזינו את אוהדי הטניס העולמי במשך שנים ארוכות, שכללו גם כמה שערויות ויחסי אהבה – שנאה עם חלק גדול מחובבי הטניס במולדתו.
יואיט זכה ב-30 תארים, מהם שניים בטורנירי גרנד סלאם (ארה"ב 2001, ווימבלדון 2002). בשיאו, אי שם ב-2001-2002, דורג במקום הראשון בעולם. לגמר במלבורן הוא הגיע רק פעם אחת, ב-2005, אבל הפסיד למראט סאפין הרוסי בארבע מערכות. זו הייתה ההופעה האחרונה שלו בגמר גרנד סלאם. בשנים 1999 ו-2003 היה שותף לזכיות של אוסטרליה בגביע דייויס.
יואיט פרץ לתודעה בעם הופעה בסיבוב הראשון באליפות אוסטרליה ב-1997, כחודש לפני שחגג את יום הולדתו ה-16. בטורניר אדלייד בינואר 1998. האוסטרלי האנרגטי ניצח את אנדרה אגאסי בחצי הגמר, גבר על ג'ייסון סטולטנברג במשחק על התואר ולפני שמלאו לו 17 שנות חיים, הפך לאחד מהזוכים הצעירים ביותר בטורניר ATP. פחות משבועיים לאחר מכן הדיח מטורניר סידני את המדורג 4 בעולם, יונאס ביורקמן.
בינואר 2014, 16 שנים אחרי התואר הראשון באדלייד, יואיט ניצח את רוג'ר פדרר בגמר טורניר בריסביין וסגר מעגל. חצי שנה לאחר מכן גבר על איבו קרלוביץ' בטורניר ניופורט והניף תואר אחרון.
ב-21 לינואר, האוסטרלי הפסיד 6:2, 6:4, 6:4 לדויד פרר באליפות אוסטרליה, תלה את המחבט ונפרד לכל תשואות הקהל הביתי.
אפשר להעלות לדיון את התזמון בו נסק לגדולה, בתפר שבין דעיכתו של סמפראס לעלייתו של פדרר. אפשר לשלוף את הסטטיסטיקות והמספרים, לספר על השחקן הצעיר ביותר שהעפיל למקום הראשון בעולם ולדבר על שני הגראנד סלאמים בהם זכה. יואיט, 1.78 מטר ביום טוב, עשה את כל זה בתחילת העשור הקודם, בגיל 20, אז נתפש כצעיר יהיר. אבל יש דברים שספרי ההיסטוריה יבליטו קצת פחות – למשל, את יואיט בפאזה המאוחרת יותר, שדווקא היא נחקקת בזיכרון.
הוא הרי היה יכול לוותר עליו אחרי שורה של ניתוחים בתחילת העשור הנוכחי, שהגיעה לשיאה עם ניתוח בבוהן – הגרסה הבריאותית שלו ל-"All In" בפוקר. שני ברגים ופיסת מתכת אחת אחר כך – ההגדרה הקולעת של מנהלו היתה "צילום רנטגן שנראה כמו משהו מקטלוג של הום דיפו" – יואיט האריך את הקריירה בשלב בו אחרים היו מסיימים אותה.
היא כבר לא התקרבה לגבהים בהם ביקרה בצעירותו. למעשה, מאז שהעפיל לרבע הגמר בווימבלדון ב-2009 לא עבר את שלב שמינית הגמר בגראנד סלאמים. ועדיין, הוא המשיך להיות שם, עם המבט המטורף אחרי נקודות גדולות וה"קאם-און!" המיתולוגי. לפעמים ניצח, תמיד נלחם. פלדה מהבוהן עד קצה הכובע ההפוך הפכה אותו בשנים האחרונות מטניסאי פעיל למורשת קרב מהלכת על שתיים, מאדם פרטי ללקח לחיים עבור הכלל: לא כל אחד מתברך בכישרון של פדרר, נדאל או ג'וקוביץ', אבל כל אחד צריך לשאוף לעבוד קשה ולרצות כמו יואיט. "הוא הדוגמה שאני משתמש בה כשאני מדבר עם טניסאים צעירים", אמר פעם אנדי רודיק, "רוח הלחימה, העבודה הקשה, העקשנות, הלב. הוא הביא את כל אלו ויותר".
הוא גם הציג את כל אלו בגביע דייויס, במסגרתו לקח תחת חסותו נשמות סוררות כברנרד טומיק וניק קיריוס. "אמרתי לו גם בפניו שהוא לא צריך לפרוש", אמר האחרון, "הוא עדיין הטניסאי האוסטרלי הטוב ביותר". קיריוס לא יספיק להתגעגע, מאחר שיואיט מחליק היישר לתפקיד קפטן נבחרת הדייויס האוסטרלית – אולי המקום הטוב ביותר בו יוכל ללמד את הדור הבא מה שכמעט שכח.
הימים האחרונים בקריירת המשחק היו סבב פרידה ראוי, חותמת אחרונה למהפך שעבר "מפרחח שנוי במחלוקת לאייקון אוסטרלי", כהגדרתו של פיטר בודו מ-Tennis.com. "אני אוהב כל דקה מזה", אמר יואיט, "ניסיתי לספוג הכל וליהנות כמה שניתן". נדמה שהוא תמיד נהנה מטניס, בטח כשהוא משוחק בבית. כילד בן 15 הוא קיבל כרטיס חופשי למוקדמות אליפות אוסטרליה 1997, שם ניצח שלושה משחקים ברציפות – הופך לשחקן הצעיר בהיסטוריה של הטורניר שמגיע להגרלה הראשית. "הייתי צריך לצבוט את עצמי", אמר יואיט לאתר ה-ATP על הפסדו בסיבוב הראשון לסרגיי ברוגרה, "כמות הטופ – ספין שהוא השתמש בה הייתה משהו שלא נתקלתי בו קודם לכן. זו היתה חוויה מדהימה".
"הרגשתי שזה המקום המושלם לסיים בו", אמר יואיט לאוהדים, "תמיד עשיתם לי כאן עור ברווז". כשעזב את איצטדיון רוד לייבר עם שלושת ילדיו והקהל חלק לו כבוד אחרון, עור ברווז כבר הפך לנחלת הרוב.
