גביע דייוויס הוא טורניר שונה ממה שאנחנו מכירים בעולם הטניס, הוא כמו המונדיאל של הטניס, רק שהוא מתרחש כל שנה. נבחרות בטניס? אבל רגע… טניס זה משחק ליחידים לא? נכון, אז פה כל מדינה מרכיבה "נבחרת", יש קפטן, ומתחרים גם ביחידים וגם בזוגות. אז איך הכל התחיל? איך עובד הטורניר? הגיע הזמן לנסות קצת ולהבין
תחילתו של הטורניר
ראשיתו של הגביע הייתה בהתמודדות בין קבוצות של טניסאים אמריקנים וטניסאים בריטים שהתקיימה בבוסטון, כבר בשנת 1900. הפרס שהוענק לנבחרת המנצחת היה גביע שנתרם על ידי קפטן נבחרת ארצות הברית דווייט דייוויס, ומאז הוא נושא את שמו. הזוכה הראשונה של הטורניר הייתה ארצות הברית עצמה.
בשלושת המהדורות הראשונות של התחרות השתתפו רק נבחרות ארצות הברית והאיים הבריטים. צרפת ובלגיה היו הראשונת להצטרף לטורניר והן עשו זאת בשנת 1904. שנה לאחר מכן גם אוסטרליה הצטרפה למעגל המשחקים. במרוצת השנים גדל מספר המשתתפות וב-1981, כאשר מספר הנבחרות היה למעלה מ-50, הונהג המבנה הנוכחי של בית עולמי ובתים אזוריים המחולקים לכמה דרגות, כאשר ביניהן יש עליות וירידות כמו ב"ליגות" במשחקי כדור קבוצתיים. כיום יש 4 דרגות בבתים האזוריים בנוסף לבית העולמי, ומספר המשתתפות הגיע לשיא של 139 מדינות ב-2001.
מראשיתו של גביע דייוויס ב-1900 עד שנת 1971 נהנתה הנבחרת המנצחת מיתרון גדול על יריבותיה: היא עלתה ישירות לגמר בשנה הבאה ולא הייתה צריכה לשחק בשלבים המוקדמים, וגם קיבלה את הזכות לארח את הגמר. לביתיות יש חשיבות גדולה בגביע דייוויס, מכיוון שהמדינה המארחת זכאית לבחור את סוג המשטח שעליו תתקיים ההתמודדות וגם את סוג הכדורים, ונבחרות נוהגות לנצל את הזכות הזו כדי לשחק על משטח שיקנה להן יתרון על הנבחרת האורחת. לכן אין זה מפתיע שבתקופה זו היו מקרים רבים של מדינות שזכו בגביע מספר שנים ברציפות, כאשר הגדילו לעשות ארצות הברית שזכתה 7 פעמים ברציפות מ-1920 עד 1926, ואחריה צרפת שזכתה 6 פעמים רצופות מ-1927 עד 1932. בתקופה זו רק 4 מדינות – ארצות הברית, בריטניה, אוסטרליה וצרפת – הצליחו לזכות בגביע.
הסדר זה שונה ב-1972 ומאז צריכה הנבחרת המנצחת לשחק בשלבים המוקדמים, והביתיות מתחלפת לסירוגין בין הנבחרות (מי שאירחה בפעם הקודמת תהיה האורחת בפעם הבאה) או נקבעת בהגרלה. בתקופה זו היו רק 7 מקרים שמדינות הצליחו לזכות בגביע שנתיים ברציפות. האחרונה שעשתה זו הייתה צ'כיה בשנת 2013. בתקופה זו של 43 שנים, 13 מדינות זכו בגביע (5 מהן רק פעם אחת), וביחד עם התקופה הקודמת מגיע מספר הזוכות עד כה ל-14 (בריטניה לא הצליחה לזכות בגביע מאז 1936).
מבנה כללי
כל מפגש בין 2 נבחרות בגביע דייוויס (למעט בבתים האזוריים 3 ו-4 שבהם מתמודדות מספר נבחרות בטורניר אחד) מורכב מ-5 משחקים הנערכים במשך 3 ימים (בדרך כלל בימים שישי, שבת וראשון): 2 משחקי יחידים המתקיימים ביום הראשון, משחק זוגות ביום השני ו-2 משחקי יחידים נוספים ביום השלישי. נבחרת שמנצחת ב-3 משחקים זוכה במפגש כולו. המתכונת הזו לא השתנתה מאז המפגש הראשון ב-1900.
בגביע דייוויס משחקים בשיטת הטוב מ-5 מערכות, אלא אם הושגה הכרעה במפגש ואז מותר לקצר את המשחקים "המתים" הנותרים לשיטת הטוב מ-3 מערכות. במערכה החמישית לא משחקים שובר שוויון (לפני 1989 לא שיחקו שובר שוויון גם ביתר המערכות).
כל מדינה רשאית לרשום למפגש 4 שחקנים ולמנות קפטן. במעמד ההגרלה, הנערכת יום לפני תחילת המשחקים, הקפטן צריך להודיע מי הם 2 השחקנים שישתתפו במשחקי היחידים. בהגרלה נקבע למעשה רק סדר המשחקים ביום הראשון, שבו מתמודדים המדורגים 1 נגד המדורגים 2 בנבחרת היריבה.
במשחק הזוגות ביום השני רשאים לשחק כל 4 השחקנים של הנבחרת, וניתן לשנות את ההרכב עד שעה לפני מועד המשחק. למשחק הזוגות יש חשיבות גדולה במפגשי גביע דייוויס, בעיקר במצב שהתוצאה היא 1:1 לאחר היום הראשון.
ביום השלישי, המדורגים 1 של שתי הנבחרות מתמודדים במשחק הראשון, ואחריהם המדורגים 2 משתי הנבחרות, אולם הקפטן רשאי להחליף את השחקנים ששיחקו במשחקי היחידים ביום הראשון ולהציב במקומם שחקנים שלא שיחקו ביחידים. בעבר חילוף כזה היה מותר רק במקרה של פציעה, אף אם המשחק היה "מת" (כלומר משחק שנערך לאחר שאחת הנבחרות השיגה 3 ניצחונות וניצחה במפגש, ולמשחקים הנותרים אין חשיבות), אבל החוקים כיום מאפשרים לקפטן להחליף את 2 השחקנים ביום השלישי ללא צורך באישור רפואי. אישור כזה עדיין נדרש כדי להחליף שחקנים ביום הראשון.
בגביע דייוויס, בניגוד למשחקי טניס רגילים, מותר לקפטן לשבת ליד השחקנים בהפסקות שבין משחקונים ולהדריך אותם.
שיטת המשחקים
הדרג העליון של גביע דייוויס, החל משנת 1981, הוא הבית העולמי הכולל 16 מדינות ללא חלוקה גאוגרפית. רק נבחרות הבית העולמי יכולות לזכות בגביע באותה שנה, וכדי לעשות זאת יש צורך לנצח ב-4 מפגשים.
בלוח השנה של הטניס העולמי נקבעים 3 שבועות המוקדשים למשחקי גביע דייוויס. הראשון הוא בדרך כלל בחודש פברואר, השני באפריל והשלישי בספטמבר, ובהם מתקיימים הסיבוב הראשון, רבע הגמר וחצי הגמר. בשבועות אלה לא מתקיימים טורנירים בסבב ה-ATP. משחק הגמר מתקיים לאחר סיום העונה בסוף נובמבר או תחילת דצמבר.
8 המנצחות בסיבוב הראשון מבטיחות את מקומן בבית העולמי בשנה הבאה. 8 המפסידות צריכות להתמודד במפגשי פלייאוף (שמתקיימים במקביל לשלב חצי הגמר) יחד עם 8 נבחרות שעלו מהדרג ה-1 בבתים האזוריים. המנצחות במפגשים האלה משחקות בשנה הבאה בבית העולמי, והמפסידות משחקות בבית 11.
הנבחרות שלא משחקות בבית העולמי מחולקות לפי מיקומן הגאוגרפי ל-3 אזורים: אזור אירופה-אפריקה, אזור אסיה-אוקיאניה ואזור אמריקה (צפון ודרום). בכל אחד מהאזורים הנ"ל יש כיום חלוקה אנכית ל-4 בתים. בכל שנה, הנבחרות שזכו בבית שלהן מטפסות לבית גבוה יותר בשנה הבאה, והמפסידות נושרות לבית נמוך יותר. בבתים 1 ו-2 מתקיימים המשחקים במתכונת המסורתית של 5 משחקים ב-3 ימים. בבתים 3 ו-4, לעומת זאת, מתקיימים טורנירים בהשתתפות מספר רב של מדינות (מקסימום 8) במקום אחד, וכל מפגש כולל רק 3 משחקים (2 יחידים ו-1 זוגות) בשיטת הטוב מ-3 מערכות ביום אחד.
גביע דיוויס הוא כאמור, "עוף מוזר" בעולם הטניס מבחינת המבנה שלו, אך הוא מחזיק מעמד כבר 117 שנים. הטורניר נותן הזדמנות גם למדינות שהנציגים שלהם כיחידים פחות מביאים גאווה למדינה. בשבוע שעבר הנבחרת שלנו יצאה ממעגל המשחקים כמו שנכנסה אליו, עם הפסד 3-0 לנבחרת של פורטוגל. כנראה שיתרון הביתיות שיחק פה לטובת הנבחרת המארחת גם הפעם. מי יודע? אולי בעתיד נראה את הנבחרת שלנו מפתיעה גם בגביע דיוויס.
