DEPLO IS BACK
דוד בלאייב 19 באוגוסט 2016
ענפים נוספים
1 דק׳ קריאה
לאחר קריירה עמוסה בשיאים, הישגים, ופציעות, הגיע אחד השחקנים האהובים ביותר בטניס העולמי, לאולימפיאדת ריו, וחזר משם, עם התוצאה הכי לא צפויה, עם מדליה. כן, אני מתכוון ליריב של אנדי מארי לגמר, חואן מרטין דל פוטרו. הזכייה במדליית הכסף, היא רק חלק קטן, מההצלחה המדהימה של "דלפו" בברזיל. בניגוד למארי, הדרך של דל פוטרו לגמר האולימפי, הייתה מאוד קשה. הוא ניצח בסיבוב הראשון את נובאק דג'וקוביץ', ובחצי הגמר, את רפאל נדאל. לצערו של הארגנטינאי המוכשר, מארי גבר עליו, בגמר שנמשך 4 מערכות, אך הסיפור שלו, הוא החשוב. מיהו "דלפו", ולמה הוא אחד השחקנים האהובים עליי, ועל כל עולם הטניס?
הסיפור של הארגנטינאי מתחיל אי שם, בשנת 2002, כאשר הוא החל להשתתף בתחרויות בינלאומיות. בגיל 17, הוא נחשב כשחקן הצעיר ביותר שהגיע ל-200 הראשונים בעולם, ובגיל 18, הוא נחשב כבר כשחקן הצעיר ביותר שהגיע ל-100 הראשונים. כבר אז הוא היה כאחד מהכישרונות הנהדרים, שדרכו על מגרש הטניס. אז מה מנע ממנו להגיע למקום הראשון? בשנת 2008, בסיבוב השני של הגראנד סלאם באוסטרליה, דל פוטרו נפצע ונאלץ לפרוש נגד דויד פרר. מכת הפציעות המשיכה, כאשר בהמשך השנה, הוא נאלץ לפרוש מטורניר המאסטרס ברומא, נגד יריבו בגמר האולימפי, אנדי מארי.
בשל הפציעות, בחר "דלפו" לשחק רק במגרשי החימר, מה שבהמשך התקבל כדבר מדהים. הוא החל להשתתף לראשונה בטורנירי ה-ATP Tour, וזכה ב-4 טורנירים ברציפות, מה שאף אחד לא עשה מלפניו. אז, הוא הגיע לגראנד סלאם באמריקה, שם הוא הפסיד בסיבוב השלישי. הפסד זה, קטע רצף של 23 ניצחונות, רצף הניצחונות הארוך ביותר של שחקן מחוץ לעשירייה הראשונה, מזה 20 שנה. בהמשך השנה, הוא נפצע פעם נוספת, במשחק בגמר גביע הדיוויס, נגד ספרד. למרות כל הפציעות, הוא סיים את השנה ב-10 הראשונים, כאשר הוא הצעיר ביותר שעושה זאת.
את שנת 2009 הוא פתח בעוצמה, כאשר הוא זוכה בתואר החמישי בקריירה שלו. לאחר מכן, הוא הפסיד בפעם הרביעית ברציפות, לרוג'ר פדרר, הפעם, ברבע הגמר של אליפות אוסטרליה הפתוחה. לאחר שהגיע לחצי הגמר של טורניר המאסטרס במדריד, הוא הפסיד פעם נוספת, לרוג'ר פדרר. הוא רשם הופעת שיא בגראנד סלאם, כאשר באליפות צרפת הפתוחה, הוא הגיע לחצי הגמר, ושם הוא הפסיד, איך לא, לרוג'ר פדרר, שזכה בטורניר. השנה הנהדרת נמשכה, כאשר הוא הגיע לראשונה לגמר טורניר מאסטרס, בו הוא הפסיד פעם נוספת, לאנדי מארי. השנה הסתיימה בתואר הגראנד סלאם הראשון והיחיד שלו, באליפות ארה"ב הפתוחה, לאחר שניצח בחצי הגמר את רפאל נדאל, ואת פדרר בגמר. עם הזכייה בתואר המדהים, הוא נהיה השחקן הגבוה ביותר שזוכה בגראנד סלאם, שיא שאותו הוא חולק כיום עם מארין צ'יליץ', שגם הוא זכה ב-US Open. הוא זוכה הגראנד סלאם הראשון, שמנצח את פדרר ונדאל בדרך, ופעם נוספת, הוא סיים את השנה כשחקן הצעיר ביותר בעשירייה הראשונה, וכארגנטינאי והדרום אמריקאי הטוב ביותר. שנה לאחר מכן הוא דורג בדירוג השיא שלו, מקום 4, אבל אז, תקופת הפציעות הקשה חזרה, ואף החמירה. הוא נאלץ לעבור ניתוח בכף היד, שבה נפצע רבות לפני כן, ולכן הוא הושבת ל-9 חודשים מלאים.
2012 היא שנה יותר רלוונטית לאולימפיאדת ריו, כי גם אז נערכה אולימפיאדה, הפעם בלונדון. גם שם, הוא פגש את רפאל נדאל, רק שאז, זה לא היה בשלב חצי הגמר, אלא בקרב על מדליית הארד. גם שם, חואן מרטין דל פוטרו התעלה על הספרדי, ולקח את מדליית הארד. ב-2014, הוא נפצע פעם נוספת, ולכן עבר את הניתוח השני שלו בכף היד, לכן פספס כמעט את כל התחרויות. לאחר שהצליח איכשהו לאזור מספיק כוח מנטלי, הוא חזר בפעם השנייה למגרש הטניס. למרות ששיחק מספר טורנירים ב-2015, החזרה הגדולה שלו, התאפיינה בניצחון בסיבוב השני של הווימבלדון, כאשר ניצח את וורינקה.
לפני כשבוע ימים, הוא לקח מדלייה אולימפית, ובכך הוא סגר מעגל. מעגל שהתחיל ב-2008, עם כל הפציעות. הוא הצליח להתאושש לאחר 2 ניתוחים, הוא לקח טורניר גראנד סלאם, ו-2 מדליות אולימפיות. אולי הוא לא מעוטר כמו פדרר, אבל יש לו את הקלאסה, שכל כך לא מאפיינת את העם הדרום אמריקאי. יש לו עוצמה, גובה. הוא שחקן טניס טהור, שכיף לראות אותו משחק. ועכשיו הוא כאן, DELPO IS BACK.
