איזה כיף! אירוע הספורט הגדול ביותר של העם היהודי הגיע סוף סוף חזרה לארץ! אחרי 4 שנים שחיכינו וקיווינו סוף כל סוף הגיע ה-4 ליולי ואיתו נפתחו משחקי המכביה ה-20!
זהו פחות או יותר הניסוח שעבר בראשו של כל חובב ספורט בתחילת החודש אך כאשר הגיע טקס הסיום ב-17.7, לא מעט הרהורים של "מה לעזאזל הלך כאן" עברו בראשם של כל אלו שדאגו לעקוב באדיקות אחרי התחרות.
זהב:
נציגים מלא פחות מ-80 מדינות נהרו למדינת ישראל בתחילת יולי לפתיחת ה-"אולימפיאדה של היהודים". ספורטאים ממדינות עתירות מסורת כמו ארה"ב, אוסטרליה ובריטניה יחד עם נציגים מעטים ממדינות כמו אלבניה, אזרבייג'אן (4 נציגים), ברבדוס (2), איי קיימן (4), קזחסטאן (2), וסינגפור (3) ונציגים בודדים הגיעו מהרפובליקה הדומיניקנית (יוליאנה ליטמן), דוד גרינפלד (וייטנאם), דוד נטף (תאילנד), ברק גורן (ג'מייקה), ג'ונתן בארון (טאיוואן), יגאל קופינסקי (סורינם), דניס פטראשוב (קירגיזסטאן), פייר כהן אקנין (דרום קוריאה), נואל סדאניו (פורטו ריקו) והנציג היחיד ממדינות ערב, אלאן טאנג'י ממרוקו. בני הזוג הארולד ודבורה שיף התחרו תחת דגל קוראסאו ולמרות כל המתיחות, נציגים רשמיים מהממשלה שלחו את ברכתם למשלחת הטורקית (הלא קטנה יש להגיד) שהגיעה. הכל היה נראה טוב ויפה בטקס הפתיחה אבל מה שהתרחש מאחורי הקלעים היה מעט עגום יותר. לא מעט ספורטאים הגיעו לכאן במימון אישי נטו בשביל לייצג את העם היהודי, עיניהם בוהקות למראה ארץ הקודש. לא מעט כספים נשפכו על התחרות הזאת ולא מעט תרומות נאספו על ידי הארגונים השונים בכדי להוציא את הכל לפועל, אז לאן אותם כספים הלכו? שאלה טובה.
כסף:
אם כבר מדברים על כסף אז מעניין לדעת מה בדיוק הולך מאחורי הקלעים. מצד אחד אפשר לטעון לחוסר בתקציב מכיוון שהכניסה למשחקים הייתה חופשית, זהו כמובן הנתון הבולט ביותר עבור האוהדים שבאו. הם יודעים שלא שילמו על כרטיס וזהו אחלה תירוץ ל-"אין כסף בקופה לכן האירוע יצא כפי שיצא, אנחנו בהפסדים בכלל". אבל "That's not the case חביבי" (כפי שאמר לי נהג מונית בזמן שאני הייתי בדרכי לגמר טורניר הכדורגל גברים), 26 מ' שקל העבירה ממשלת ישראל לארגון מכבי העולמי בכדי לתפעל את האירוע, 23% יותר ממה שהיה התקציב בשנת 2013, וזהו רק הכסף שהגיע מהממשלה. התורמים הנדיבים בוודאות הוסיפו לא מעט אפסים אחרי הספרה הראשונה שרשמו על גבי הצ'קים לכיוון מארגני התחרות כדי לתת את תמיכתם בספורט היהודי. התחרויות התקיימו במגרשים קיימים, במתקנים שכבר עמדו ואפילו בבתי מלון (כי בריג', שחמט ואפילו כדורעף חופים אפשר לשחק במתחם מלונות "דן" ירושלים ו-"לאונרדו" חיפה, אם אפשר לשלב את המגורים לזירת התחרות, למה לא). פעם אחרונה שבדקתי, לא צריך לשלם לעיריית טבריה כסף להשכרת הכינרת לתחרויות טריאתלון (אם כי בכל זאת יש הוצאות על צוותים רפואיים, סדרנים, מאבטחים וילדים חמודים שמחזיקים את סרט קו הסיום-או שבעצם לא? כי היו לא מעט מתנדבים באירועים).
עם 26 מ' שקלים ובלי ההכרח לבנות מתקנים חדשים (תודה רבה על היציע הזמני שסידרתם לי בגבעת-רם בגמר הכדורגל, בהחלט זול יותר מללכת לסופרלנד אבל אותו אפקט של רכבת הרים), היה אפשר בהחלט לצמצם את דמי ההשתתפות העצמית לחלק מהספורטאים שכמובן העדיפו להישאר בעילום שם כשפנו אליהם במטרה לחשוף כמה בדיוק הוציאו על תענוג ההשתתפות בתחרות. "עזוב נו, זה בשביל הפאן, בשביל הספורט ולהגיד לך את האמת, בשביל ההכנה שלי לקראת ההתמקצעות שלי בענף". אה אוקיי, החבר'ה פה לא ממש מקצוענים, טוב נו, שמחתי לדעת שבמכביה ה-20 עיקר הספורטאים היו פה "בשביל הפאן". לצורך השוואה רק אזכיר שבמכביה השביעית היו פה מארק ספיץ האגדי וטל ברודי, VIP בפני עצמו. ספיץ היה פה גם 4 שנים מאוחר יותר, ונדי ויינברג (מדליית ארד באולימפיאדת מונטריאל) הייתה כאן ב-77', מיץ' גיילורד בא ב-81' ועשה "חזרה גנרלית" לפני הזהב בלוס אנג'לס-84'. בתחילת שנות ה-2000 קיבלנו את לני קרייזלברג (אלוף סידני-2000), אלופת העולם בג'ודו, דניאלה קרקובר הארגנטינאית באה ב-2005 ו4 שנים אחרי ג'ייסון ליזאק כיכב פה. באותה מכבייה אגב הכרנו את אנדי מורז שכיכבה עם לא פחות מ-9 מדליות, עלתה לארץ וכעת חלק מנבחרת השחייה של ישראל (ואף ייצגה אותנו באולימפיאדת ריו אשתקד) והשנה? האטרקציה המרכזית הייתה הכרוז שדיווח על "red ticket" באחד ממשחקי המוקדמות בכדורגל גברים שהתקיים במגרש האלמותי "בית וגן 2" שאם בגיל 15 אתה שחקן קבוצת נערים ב' של בית"ר ירושלים אתה זוכה להכיר כל בור ומהמורה שיש לו להציע.
ואם כבר כסף, מעניין כמה שילם אבא רונאלדו כדי שהבן שלו יגיע להתחרות בטורניר הכדורגל של הנוער כחלק מהמשלחת של ברזיל. אם זכרוני אינו מטעה אז רונאלדו הברזילאי אינו יהודי וכנ"ל אם בנו של הילד החמוד, אז אולי העובדה שהילד משחק בקבוצה של הקאנטרי קלאב היהודי שם בברזיל יחד עם כמה "תוספים" מצד האבא לקחה את ג'וניור לחגוג בר מצווה מאוחרת בכותל יחד עם יתר משתתפי המכביה שלא זכו לכך בעבר, ולכל המצקצקים לגבי שיתופה של הכדורגלנית מריאן עוואד שגם אינה יהודיה, מצד אחד-כן צודקים. מצד שני אם המשלחת הישראלית שולחת למשחקים את נבחרת ישראל ומריאן חלק ממנה-אז זה כבר סיפור שונה מעט לא? אין לי בעיה לעמוד לצד המצקצקים ולהגיד שגם השתתפותה לא תקינה אבל שיהיה, העיקר שזכינו לראות אותה מניפה גביע ואת רונאלדו ג'וניור מלהטט במגרשים בחיפה לא ככה?
ארד:
מי שארגן את התחרות הזו הוא ארגון מכבי העולמי. המשפט הזה נועד כדי שיהיה לכם מצב לראות את המילה "ארגון" מופיעה בטקסט בלי המילה "חוסר" לפניה.
אז כן, חוסר ארגון כזה רציני לא זכור לי המון זמן. בין חלק מהאירועים שבלטו: היעדר יציעי הפרדה בין התקשורת לקהל (ואם כבר הייתה הפרדה אז "זרקו" את העיתונאים לפינה שממנה לא רואים כלום מהמתרחש), היעדר הכוונה בסיסית לספורטאים כיצד בכלל להגיע לתחרויות (רגע? הם אמורים להגיע לבד??) שכללה "פרדון סניור, וור איז אל אסטאדיו דה גבעת רם" לעבר אחד מעמיתיי לעבודה והיעדר עדכון באתר של המכביה שלמשל משחק כזה או אחר נדחה, הועבר, לא ישחוק מה שגרם לגבר מבוגר בן 70 שהגיע לתמוך בנבחרת כדורגל הנשים של גרמניה להתבשל בחום ב-5 בצהריים בצד אחד של ירושלים בזמן שהבנות ליהטטו ב-3 בצד השני של העיר, טוב נו לא ממש ליהטטו, בכל זאת-חם.
מזווית העיתונאי, המענה היחיד שעמד בסטנדרטים היא מצד האיש שקיבל את המשימה לטפל בנו, העיתונאים, הלא הוא אחראי התקשורת של האיוונט המהולל, ארד ירושלמי. לזכותו יאמר שהבחור עשה כל דבר אשר יכל לסייע להקלה במציאת החלקים החסרים לפאזל הלא מאורגן שנקרא מכביה-2017 אבל הוא בנאדם בודד אחד במערכת ולא באמת יכול להספיק לעשות הכל. בשורה התחתונה, יש לכל המוחות הגדולים שאחראי על הפרוייקט הזה קצת פחות מ-4 שנים לעשות חוויה מתקנת, אחרת במכביה 2025 יהיה פה דרבי בין ישראל 1 לישראל 2 בכל התחרויות. לפחות ככה נהיה בראש טבלת המדליות-גם הישג. אבל העיקר שלימדנו את הברזילאים את המילים לשיר של סטטיק ובן-אל "טודו בום", מזל שהם גם עלו על הטעות ההגייתית של "הכל בסדר" בפורטוגזית-ככה עושים בדיקת עירנות ב-2017 בע"י, המילים אחרות, כמו שאמר הכרוז החביב מהכדורגל: "red ticket".
