בשנת 2010 במהלך פאנל פרשנים שדן בבחירות לטקס כדור הזהב ברשת "סקיי ספורט" הבריטית, סיפק הפרשן ושחקן העבר אנדי גריי את אחד הציטוטים הזכורים ביותר של הכדורגל האנגלי בעשור האחרון. גריי, שידוע בהיותו טיפוס מפוקפק צידד בכריסטיאנו רונאלדו בקרב על הפרס הנכסף וטען כי למרות שליאונל מסי כבש אי אלו שערים בלה-ליגה, יהיה לו הרבה יותר קשה להעלות את קבוצתו על לוח התוצאות ביום גשום בסטוק מול ההגנה הקשוחה של הקבוצה המקומית בראשותו של הבלם הפיזי-ספק-אלים ראיין שואוקרוס, ועל כן יש לבחור ברונאלדו אקס מנצ'סטר יונייטד בתור זה שיזכה בתואר. על אף שבמרוצת השנים הקבוצות הספרדיות השתיקו לא אחת את גריי ואת שאר אוהדי הכדורגל האנגלי היהירים, כך או כך מי שכן הגיע עונה אחר עונה למזג האוויר הבעייתי בסטוק און טרנט, השוכנת במרכז האי הבריטי כשחקן ווסטהאם, ליברפול, צ'לסי, ארסנל או ק.פ.ר הוא כמובן לא אחר מאשר יוסי בניון. כשיוסי שלנו, קפטן נבחרת ישראל ישב על ספסל האורחת או ביציע בקור המקפיא של בריטניה לא שמענו ממנו ציוץ. אז מדוע כשמדובר סתם בעוד יום חורף מזרח-תיכוני באשדוד, דווקא כשהוא בוגר הרבה יותר ונמצא בשלהי הקריירה המופלאה שלו אנו רואים פתאום את בניון בן ה-38 מבקש מאלישע לוי לא לקחת חלק במשחק? אולי הסיבה לכך היא שליוסי בניון פשוט נמאס מכדורגל?
רבים הגנו על יוסי בניון בעזרת תירוצים כאלו ואחרים לאחר אותו אירוע בזיוני שנתפס בעדשת המצלמה בו רואים את הכוכב "עושה פרצופים" למאמנו בעקבות כך ששוב לא שיבץ אותו בהרכב הפותח, ובצדק- יוסי הוא אחד מגדולי הכדורגלנים בישראל מאז ומעולם, שהגיע לארץ אחרי קריירה מרשימה בספרד ובאנגליה כדי להספיק לנשום עוד קצת מהליגה בה פרח לראשונה, הוא סמל סטטוס להצלחה, מוסר עבודה ותשוקה לכדור ולכן לא נעים לאף אחד לראות את בניון מבלה את שארית הקריירה שלו על הספסל. למכבי פתח תקווה הוא לא הגיע בעקבות זיקה כזו או אחרת למועדון הכחול (או למשפחת לוזון), אלא כדי לשמש עוגן בחדר ההלבשה ולהעביר ערך מוסף לשחקנים הצעירים שהיו אמורים לראות ביוסי כמודל לחיקוי. במקום זה, העדיף יוסי בניון "לתת מרפקים" לאלישע וללוזונים, להיעלב מכל חילוף או ספסול ובקיצור לעשות את ההפך הגמור ממה שמצופה משחקן שכמוהו לעשות. התשוקה של יוסי בניון למשחק, תמיד הייתה ידועה כחלק בלתי נפרד מהחבילה של השחקן הנהדר הזה- כל שער היה מלווה בשאגה, כל הפסד, פרידה או הדחה היו מלווים בדמעות. אך הפעם, לא מדובר באמוציות מתפרצות או באכזבה ממניעים קבוצתיים או אישיים אלא פשוט בהתנהלות מביכה של כוכב עבר שלא מרפה ונאחז בשארית כוחותיו בקרנות המזבח של הקריירה שלו. כוכב עבר שלא מודע לעצמו ולכושרו הנוכחי וחושב שעליו להיות בהרכב הפותח בכל משחק, כל המשחק.
מהרגע שיוסי בניון הגיע לישראל, נראה היה שהוא מנסה לטרוף כמה שיותר מהכדורגל הישראלי עד שגופו לא יוכל עוד. הוא הגיע תחילה למכבי חיפה, נטש בדמעות ליריבה מתל אביב ומשם מיהר לבית"ר ירושלים. אחרי שעזב גם את בית"ר אחרי מקסימום כותרות במינימום תוצאות מצא את מקומו במכבי פתח תקווה, מה שהיה יכול להפוך לסיפור מהאגדות על העברת השרביט למנור סולומון הצעיר המבטיח, הפך במהרה למלחמה קטנונית עם מאמנו על כל דקת משחק. בניון שוב לא היה מרוצה במקום בו הוא נמצא עוד לפני שלב הפלייאוף, הוא טען שמכבי פתח תקווה לא עומדת בהסכם שנחתם עימו ונפרד מהקבוצה השבוע, שוב אחרי תקופה קצרה מדי. כרגע בניון נוטה לחתום בהפועל רעננה או בהפועל תל אביב שעשויות לעבור שינויים רציניים בינואר. כמו כן, רצות שמועות כי בניון שוקל חזרה לבית"ר ירושלים או למכבי חיפה, שם יש מספיק בעיות כרגע גם בלעדיו.
ביום רביעי האחרון, עם עזיבתו את מתחם האימון של מכבי פתח תקווה בפעם האחרונה, אמר יוסי בניון לכלי התקשורת כי הוא לא מתכוון להשתנות בגיל 38. אמרה זו גובלת בפאתטיות מבישה ובחוסר מודעות עצמית- מאז שכף רגלו של בניון דרכה בליגת העל, השחקן שאנו רואים שונה לחלוטין מהכוכב שכל אוהד כדורגל בישראל נשא את עיניו אליו בהערצה- יוסי בניון הפך לפרובלמטי, שחקן שאוהב את הראיונות מחוץ למגרש הרבה יותר מאת הכדור שבתוכו, שלא מצליח להכות שורש בשום קבוצה אליה הוא מגיע, כזה שלא נותן כבוד לאף מאמן או קולגה ורואה בנטישת הקבוצה כאקט נורמטיבי לחלוטין ברגע שמשהו לא עובד בדיוק כמו שהוא רוצה. אם היה בתחילת הקריירה שלו כרגע, יוסי בניון של ימינו לא היה שורד חצי עונה בליגת העל, אך מבחינתו הוא אותו נער הפלא מדימונה שצפינו בו כאן לפני שני עשורים והאופי שלו כשחקן לא השתנה במילימטר. אף אחד לא יודע מה יוסי בניון רוצה, אפילו לא בניון עצמו, ולכן שוב נשאלת השאלה- אם מלבד להעכיר את "שירת הברבור" של הקריירה המופלאה שלו, יוסי בניון לא תורם שום דבר לעצמו או לקבוצה בה הוא משחק, לא הגיע הזמן לומר שלום?
