למשך אותן שתי שניות ארוכות, אנטה רביץ' היה האיש הרגוע ביותר על פני הפלנטה. מולו עמד האיש שהעדיף, באותם רגעים, לא להיות על הפלנטה. ואולי זה, יותר מכל, מצביע על האופי של אנטה רביץ' הכדורגלן. בשגרה, הוא חסר פחד וחסר מעצורים. מהיר, עוצמתי, בעל סיבולת יוצאת דופן וטכניקה ברמה גבוהה, הוא לא יפסיק לרוץ, יכסה כל פיסת דשא ויוציא את החשק לחיות מכל שחקן יריב שיפגוש אותו – בין אם ינסה לתקוף מולו או לשמור עליו.
אבל כשזה הזמן לסיים את העבודה, אין קר רוח ממנו. רוגע מוחלט, סינון של כל גורם המפריע למחשבה ולנפש. הוא יחכה כמה שצריך לחכות, ואז ישחרר וולה מרשים לרשת ויגרום לזה להיראות קלי קלות. כאילו זה בכלל לא סיפור.
אלה איכויות של קילר. לא פחות. אנטה רביץ' הוא רוצח על המגרש. מוציא את הנשמה מהיריב, גם פיזית וגם נפשית. מוציא את הנשמה מהמשחק, עם מהלכים ושערים מכריעים. גורם לך להתחרט על הרגע בו נולדת.
אבל כמו כל רוצח (אל תסמכו עליי בזה), גם רביץ' היה צריך למצוא בית. גם הוא היה צריך מישהו שיאמין בו עד הסוף, ושיוציא ממנו את שיא הכישרון שלו. כי אנטה רביץ', כמו כל ילד בקרואטיה כפי שזה נראה, התחיל בסך הכל ככישרון גדול בן עשרה שקבוצות גדולות באירופה עמדו בתור כדי לשלוף אותו מספליט, עיר ילדותו. סוואנזי וטוטנהאם היו מתעניינות גדולות בילד, אבל, כמו בערך כל ילד קרואטי מוכשר לאחרונה, רביץ' הגיע לאיטליה – ועלה על המדים הסגולים של פיורנטינה.
כאן נפגש רביץ' עם הקשיים הראשונים שלו. הוא לא הצליח להשתלב בויולה, שיחק מעט מאוד – רק תשע הופעות ליגה בחמש שנות חוזהו בפירנצה, את רובן בילה בהשאלות. כפי שניתן להבין, השאלה למקום אחר בכל שנה היא לא בדיוק בריאה להתפתחות של שחקן ולבניית אופי משחק וביטחון עצמי. רביץ' מצא את עצמו על הספסל בפיורנטינה, הושאל לשנה ללייפציג כדי לשמש שחקן רוטציה בקבוצת ליגה שנייה בגרמניה, ולאחר שחזר לפיורה, שוב שיחק לעיתים רחוקות מאוד, עד שבאמצע ינואר הושאל לורונה, בה גם כן לא הרבה לשחק וירד איתה ליגה בסוף העונה. אלה היו שנים קשות מאוד עבור רביץ' הצעיר, שהחליף סיטואציות איומות אחת אחרי השנייה, נראה כבר כפוטנציאל אבוד, ואפילו הנבחרת כבר הפסיקה לזמן אותו לשורותיה.
השעות הכי חשוכות הן ממש לפני עלות השחר – ורביץ' הוא אחת הסיבות שהקלישאה הזאת עדיין חיה ונושמת. יעד ההשאלה הבא של רביץ' היה מקום בו מצא בית במהירות, הרבה בזכות העובדה שהמעבר לפרנקפורט בקיץ 2016 היווה למעשה איחוד עם ניקו קובאץ'. המאמן שלו בנבחרת עד גיל 21, המאמן שזימן אותו למונדיאל 2014, למרות שהיה עדיין בן 20 ואחרי עונה חלשה מהציפיות בפיורנטינה. אולי המאמן היחיד שבאמת מכיר אותו ומאמין בו. המאמן שבעצמו קיבל הזדמנות בפרנקפורט, אחרי הכישלון כמאמן הנבחרת בברזיל.
כך זה גם התבטא על המגרש. רביץ' קיבל הרבה יותר הזדמנויות, ראה הרבה יותר דשא, ועזר מאוד לפרנקפורט בקרב שלה על מקום בשש הראשונות של הבונדסליגה. אחרי אחד המשחקים הגדולים שלו באותה עונה, ניצחון 2:0 בדרבי מול דארמשטאט בו הוא קינח הופעה מעולה בשער השני שסגר עניין, קובאץ' אמר בדיוק מה הוא חושב עליו: "לא הרבה חייכו כשהוא הגיע, אבל היום הוא הראה למה הוא מסוגל. מכאן הנשרים יצאו אמנם לרצף של עשרה משחקים ללא ניצחון, שחיסל כל תקווה לעלייה לאירופה – אבל קובאץ' הצליח להוביל את קבוצתו לגמר הגביע מול דורטמונד. שם רביץ' שוב הופיע, וכבש שער שיוויון חשוב, שבסופו של דבר לא הספיק.
אך בשביל אנטה רביץ', הכל נראה אחרת. הוא סוף סוף קיבל הזדמנות להראות למה הוא מסוגל. והוא לקח אותה בכל איבר גוף שאפשר לתפוס איתו דברים. פרנקפורט האריכה את ההשאלה והוסיפה סעיף קנייה עתידי, ורביץ' המשיך לזרוח, והמשיך לרצוח על המגרש.
פרנקפורט שוב בילתה את רוב המחצית הראשונה של העונה בצמרת הגבוהה של הטבלה, ואפילו בארבע הראשונות. ניקו קובאץ' הרכיב חבורה מלוכדת ששיחקה אחד בשביל השני והפיקה כדורגל מצויין. כדורגל מנצח. הנפילה בליגה שוב הגיעה, והנשרים סיימו רק במקום השמיני – אבל הגיעו שוב לגמר הגביע, הפעם נגד באיירן מינכן.
רביץ', שעדיין לא היה שחקן הרכב קבוע אך היה חלק נרחב מהרוטציה, נבחר על ידי קובאץ' לפתוח בהרכב על חשבון סבסטיאן האלר. רביץ' היה נחוש בדעתו להוכיח שקובאץ' צדק, וכבר בדקה ה-12 הוא חטף כדור מחאמס רודריגס במחצית המגרש של באיירן, והתחיל מהלך שהסתיים בכדור מדוייק שלו לפינה של אולרייך. את השער המאוחר שהחזיר את היתרון, ובסופו של דבר ניצח את הגמר כבש גם כן רביץ', כשהקדים גם את הומלס וגם את ניקלאס זולה לכדור ארוך וסיים ברשת. ברוגע שכל כך מאפיין אותו. שכל כך מאפיין קילר.
את האינסטיקנט הזה הוא מביא עכשיו לנבחרת קרואטיה. איכות שמעט חסרה לנבחרת חזקה כל כך. נבחרת שאפילו ההגרלה האירה לה פנים, והעפלה שלה לגמר המונדיאל לא תפתיע אף אחד בשלב הזה. ומי יודע, אולי רביץ', שנגד ארגנטינה הוכיח שהוא בנוי למעמד הזה (אם למישהו היה ספק קודם לכן), יכריע גם את גורל הטורניר הזה. זה מה שקילרים עושים. זה מה שיהפוך את קרואטיה מסוס שחור, לטוענת אמיתית לכתר.
