"עכשיו אני רק אוהד כדורגל, אני אלך לאצטדיון ואסבול, כמו אוהד רגיל".
גם רגע לאחר שהודיע על פרישה בתום קריירת כדורגל מפוארת, חואן רומן ריקלמה לא שכח לרגע מה הניא אותו לפסגות אליהן הגיע ברחבי תבל – תשוקה כנה ובלתי נגמרת למשחק הכדורגל. הפליימייקר האחרון של ארגנטינה – שנשא את הספרה 10 על גבו, גם כשלא היה על חולצתו והעניק למספר החשוב ביותר בכדורגל הארגנטיני את הערך המוסף האישי שלו – בתקופה שבין דייגו למסי.
"נהנתי מאוד לשחק כדורגל". הוסיף הפליימייקר הבלתי נלאה. "אני מקווה שאנשים נהנו יחד איתי. ניסיתי להנות ולתת הכל לאוהדים של בוקה, ארגנטינה, ויאריאל וברצלונה".
ריקלמה שחוגג היום את יום הולדתו ה-40, התברך בכל יכולת אשר מציתה את הדמיון של אוהדי הכדורגל. בימים שבהם המשחק עבר את השינוי הניכר בקצבו, ריקלמה הוסיף ניחוח של כדורגל מהדור הישן, לטוב ולרע. יכולת המסירה שלו הייתה מהמדהימות והמלוטשות שנראו במשחק, השליטה שלו בכדור הייתה אבסולוטית והבעיטות החופשיות שלו הממו שדרים ואוהדים ברחבי הקוסמוס. יכולתו להסתכסך עם מאמנים, העובדה שלא שמע מעולם על תנועה ללא כדור ואיטיותו, היו הנסיבות שיצרו את תקרת הזכוכית שלו.
בתקופתו של ריקלמה, הרצון למלא את הוואקום שנותר לאחר פרישתו של דייגו, הפך לאובססיה של תקשורת הספורט ברחבי ארגנטינה – החיפושים אחר היורש היו אינטנסיבים. רבים הוכתרו כמועמדים, כולם לא הצליחו לעמוד במשימה הבלתי אפשרית – להיות האיש שימלא את החלל הרגשי בקרב אוהדי האלביסלסטה, שהשאיר להם מספר 10 הגדול מכולם.
אך מכל הדור המוכשר והאנדראצ'יברי שידע את משה ורצה להמשיך את הגחלת אחריי לכתו של דייגו, לא היה שחקן שהזכיר בסגנונו את מלך הכדורגל במדינה, יותר מריקלמה. בדברי הימים של הכדורגל, כאשר ינתחו את האבולוציה של "המספר 10" בכדורגל הארגנטינאי, בין מראדונה למסי – ריקלמה, יופיע בין שני הענקים, על אף חסרונותיו ואופיו הבעייתי לכדורגלן על.
יש קווי דמיון רבים בין ריקלמה לשניים , אך גם שוני רב, שהפריד ביניהם כאשר שיתפו פעולה ומנעו מ-"רומי" להפוך לשחקן במימדים של הגדולים ביותר שידע המשחק. הוא נולד ב-24.6.78, יום לפני שנבחרת ארגנטינה זכתה בגביע העולמי ובדיוק תשע שנים לפני שהגיח לעולם "הפרעוש" מברצלונה.
כמו דייגו שפסלו ניצב לצד זה של ריקלמה ב-"מוזיאון התשוקה של בוקה ג'וניורס" – גם חואן גדל במשפחה ענייה, כאח הבכור למשפחה בת 11 ילדים, ממחוז סן פרננדו. כמו כל ילד ארגנטינאי עני וממוצע, ריקלמה פגש את הכדורגל ברחוב. השערים היו מנעליים, הכדורים מסמרטוטים, אך כמו בכל אחד מהסיפורים המעט לעוסים הללו – רומן נוצר בין הצדדים. ריקלמה הצטרף למספר קבוצות מקומיות בעירו, לפני שזכה להזדמנות להיבחן מול אנשי ארחנטינוס ג'וניורס -אותה קבוצה בה דייגו מראדונה עשה את צעדיו הראשונים גם כן. אנשי הקבוצה התרשמו והחתימו אותו, על מנת לצרפו למחלקת הנוער של המועדון.
לאחר שהרשים במדי קבוצת הנוער, שתי הגדולות של הכדורגל הארגנטינאי – ריבר פלייט ובוקה ג'וניורס – ראו, אהבו וביקשו לשים את ידם על היהלום ששוב צמח בארחנטינוס ג'וניורס. תמורת 800,000 דולרים, בוקה זכתה בקרב מול ה-"מיליונרים" מריבר, על הכישרון הגדול הבא של הכדורגל בארגנטינה.
בנובמבר 96' ריקלמה ערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצה הבוגרת של בוקה, לאחר שנכנס כמחליף מול אוניון סנטה פה. שבועיים לאחר מכן הוא כבר כבש את שער הבכורה בקריית הבוגרים שלו.
ריקלמה הספיק לשחק באותן שנים לצד הצל הגדול שלו לאורך הקריירה, לאחר שמראדונה חזר לסיים את הקריירה במועדון אותו לא חדל לאהוב מעולם. אך השינוי הגדול בקריירה של מספר 10 החדש של בוקה הגיע לאחר הגעתו של קרלוס ביאנצ'י לעמדת המאמן של בוקה.
תחת המאמן המעוטר שבדיוק חזר מניסיון קצר ולא מוצלח ברומא – המועדון מהשכונה המפורסמת ביותר בבואנוס איירס, זכה לעדנה מחודשת ובוקה הפכה לקבוצה הטובה ביותר בדרום אמריקה במהלך סוף המילניום ותחילתה של המאה. באותה תקופה עונת הכדורגל בליגה הארגנטינית הייתה מחולקת לשני קמפיינים של אליפות – האפרטורה והקלאסורה. ריקלמה פרח תחת מאמנו החדש וסיפק את רגעי הקסם והמסירות המופלאות – בעיקר למרטין פלארמו עמו פיתח שיתוף פעולה מופלא.
את הקמפיינים של עונת 99\98 , בוקה לקחה בק טוק בק – לאחר שש שנים מאז תואר האליפות היחיד של הקבוצה בשיטה המחולקת (אליפות האפרטורה של 1992) עד אז. העסק המשיך לדפוק כמו שעון, תחת המאמן שהעניק לפנומן שלו את המפתחות למרכז השדה. ריקלמה החל ליצוק את ההיסטוריה האישית שלו לתוך זו של בוקה ג'וניורס.
הכישרון העולה הצעיר, גם החל את דרכו במדים הלאומיים באותה תקופה . ב-97' עזר לאלביסלסטה U-20 של חוסה פקרמן לזכות בקופה אמריקה ובהמשך השנה הצטיין גם באליפות העולם באותה קטגוריה – והוביל כקפטן את נבחרתו לזכייה בטורניר, בעוד הוא נבחר ל-MVP. כעבור שנה הדור הכשרוני שגדל תחת פקרמן זכה גם בטורניר טולון היוקרתי – ושוב ריקלמה נבחר לשחקן הטורניר.
אך בכל מה שנוגע לסגל הבוגר – ריקלמה זכה להתעלמות די גורפת עד שהחל לככב במדי ויאריאל. הוא לא זכה לשחק בגביע העולמי בצרפת או דרום קוריאה ויפן ונכלל בתכניות האלביסלטסטה בזמנו אך ורק לקופה אמריקה של 99'. אך בשכונת בוקה לא היה ספק מי השחקן הכי מלהיב בארגנטינה בתקופתו – יותר מרבים מבני דורו שהמשיכו לככב במועדונים גדולי באירופה. ריקלמה זכה להתעלמות די גורפת מצד הנבחרת – בעוד חואן ורון, קלאודיו לופז ופאבלו איימר, אשר ניהלו קריירה אירופית מוצלחת, זכו לקרדיט ממאמני הנבחרת דאז.
ריקלמה המשיך להוביל את משחק ההתקפה של בוקה וביאנצ'י ולקראת סוף המילניום הקבוצה הזו הפכה לגדולה בהיסטוריה של המועדון. הקבוצה זכתה בגביע הליברטדורס בזכות שערי חוץ במפגש הכפול מול פלמייראס – התואר היבשתי הראשון של הכחולים צהובים לאחר 22 שנים מיותמות. הם המשיכו את השנה המופלאה עם זכייה בעוד אליפות אפרטורה ומרשים מכך – הזכייה גביע הביניבשתי – לאחר ניצחון על ריאל מדריד הגדולה שבדיוק החלה את פרויקט הגלאקטיקוס הראשון של פלורנטינו פרז. כעבור שנה מהזכייה ההיסטורית בליברטדורס – בוקה וריקלמה הצליחו להשיב את התואר לבונבוניירה. ריקלמה סיפק טורניר פנומנלי וזכה לתואר המצטיין והקבוצה גברה בבעיטות הכרעה על קרוז אזול ממקסיקו, לאחר שכל צד ניצח בביתו על חודו של שער בודד.
לאחר שהפגין את כישוריו גם בזירה המקומית וגם מול אריות היבשת, מועדונים רבים מאירופה בחנו את האפשרות לתת את מפתחות ניהול ההתקפה לשחקן שזכה עם בוקה בשישה תארים חשובים בקריירה הקצרה שלו דאז. נדמה שהאהבה לה זכה, מערכת היחסים הפרודוקטיבית עם ביאנצ'י – שידע להתאים את המשחק של קבוצתו סביב ריקלמה, היו נוחים לפליימייקר.
אך כמו כל שחקן בשיעור מידתו ממולדתו – אירופה בסוף לקחה את חואן רומן ריקלמה. כמו מראדונה – זו הייתה ברצלונה שזכתה בשירותיו של "מספר 10 החדש". כאן העסק החל לחרוק. הסיבה העיקרית שבגינה ריקלמה עקר לאירופה הייתה הצורך בהרבה כסף נזיל ובמהירות. מספר חודשים לפני שהחל במסע שלו לאירופה – אחיו הצעיר נחטף וכבן הבכור והסלבריטאי של המשפחה, במדינה לא מתפקדת במשבר כלכלי עצום – ריקלמה ניהל את המשא ומתן לשחרור אחיו.
אז כמו לדייגו, גם לריקלמה לא היה קל בברצלונה. אך בעוד המאסטרו זכה להצלחה על המגרש, לצד שערוריות ופציעות – את ריקלמה פסלו כמעט מההתחלה. סגנונו "העייף" לא הרשים את לואיס ואן חאל – שחזר לבלאגרונה כדי להשיב את תואר האליפות שהוא בעצמו לקח עם הקבוצה בפעם האחרונה.
אך למרות ההצלחה של ואן חאל בסוף שנות ה-90 במועדון, שיטותיו הדיקטטוריות מעט, גישתו נטולת הפילטרים ובעיקר סגנון משחקו נטול הראווה – גרמו לו להיות מוקצה בבארסה, אך כל זאת לא עזר לריקלמה – המאמן ראה בו החתמת ראווה וגם כשקיבל הזדמנויות הקצב והאגרסיביות היו קשים על הפליימייקר שהתרגל לקומפורט זון שלו.
הגאולה הגיעה מהכיוון הכי לא צפוי שיש – בדמות צוללת צהובה אחת העוגנת על יד ולנסיה. ויאריאל שחזרה אל ה-לה ליגה בסוף המילניום הקודם, השאילה את ריקלמה ובכך הגיעו גם ימיו הגדולים ביותר של המועדון הצנוע. ויאריאל הפכה בעשור הקודם לבית חממה של מיספיט'ס.
מלפנים לריקלמה בחוד ההתקפה – כיכב אחד דייגו פורלאן – שבדיוק חיפש איך לשקם את הקריירה הכבויה שלו. פפה ריינה הגיע לקבוצה לאחר שלא השתלב בקאדר השוערים של ברצלונה, מרקוס סנה הפך לקשר האחורי המאיים ביותר ב-לה ליגה ומשם המשיך אל זכייה ביורו במדי ה-לה רוחה כמתאזרח, חואן פאבלו סורין תפקד כקפטן הקבוצה ובהמשך, גם רובר פירס הענק עבר בויאריאל והפגין ניצוצות לקראת סוף הקריירה.
על מנת שבארסה תוכל לקלוט את רונאלדיניו בסגל שלה – ריקלמה נשלח בהשאלה אל הקבוצה מאצטדיון "לה סרמיקה" , שמעולם לא זכתה בתואר (מלבד שתי זכיות באינטרטוטו), אך ידעה את הימים היפים והמרשימים ביותר שלה תחת שרביטו של מנואל פלגריני בעמדת המאמן .
פלגריני, כמו ביאנצ'י – נתן לפליימייקר שלו את חופש הפעולה – וזכה לתשורות. עונתו הראשונה בצהוב הייתה מוצלחת למדי – ריקלמה החזיר לעצמו את החדווה לכדורגל שאיבד בברצלונה, כבש שמונה שערים ועזר לקבוצתו לסיים במקום השמיני שהוביל לאינטרטוטו. אך אף אחד לא ציפה להצלחה שהגיעה בעונה לאחר מכן.
היכולת הפנומנלית של מרקוס סנה ליירט התקפות, אפשרה לכוכבו של ריקלמה לזרוח כי עליו היה לבצע רק את הדברים שהוא טוב בהם. שיתוף הפעולה עם פורלאן היה מדהים, הקבוצה סיימה שלישית את עונת 05\04, בעוד מגזין "מארקה" העניק לריקלמה את תואר – "השחקן היצירתי של העונה".
כעבור עונה – "הצוללת הצהובה" לא הצליחה לשחזר את ההצלחה בליגה וסיימה שביעית בלבד – אך ריקלמה כבש 12 שערים ונתן עונה מצוינת בכל המסגרות. בגזרה האירופית ניסים המשיכו להתחולל בשביל הצוללת הצהובה. המועדון הצליח להעפיל לליגת האלופות, לאחר שגברו בצורה מרשימה על אברטון במוקדמות. איש לא ציפה שבעונת הבכורה שלהם בליגת האלופות ויאריאל תגיע עד למרחק נגיעה וחצי מגמר המפעל, אך כך היה. ויאריאל עלתה לשלב הנוקאוט על חשבון מנצ'סטר יונייטד, הצליחה לעבור את ריינג'רס ואינטר בזכות שערי חוץ וחצי הגמר הפגיש את ריקלמה וחבריו מול ארסנל הגדולה של ארסן ונגר.
המשחק השני המחיש יותר מכל מדוע ריקלמה אינו היה מעולם בעל שיעור קומה כמו של מראדונה או מסי. ארסנל ניצחה את המשחק הראשון בהייבורי בצורה מינימלית ולקראת סיום הגומלין, פנדל נשרק לטובת ויאריאל. ריקלמה ניגש לנקודה, יאנס להמאן עצר אותו וארסנל המשיכה הלאה על מנת להפסיד לברצלונה של רונאלדיניו ואטו.
לאחר אותה עונה, הוא סוף סוף זכה לקצת קרדיט בינלאומי כאשר זומן לסגל הסופי של האלביסלסטה למונדיאל בגרמניה. ריקלמה השתלב בהרכב של חוסה פקרמן שראה את ההתקדמות הנפלאה של השחקן המצטיין שלו מימי הנבחרת הצעירה, לצד בני דורו שכר הפכו לווטרנים בנבחרת ובחור צעיר בשם ליאונל מסי. ארגנטינה נראתה טוב בשלב הבתים כמו גם ריקלמה, אך הדחה כואבת מול גרמניה בפנדלים בשלב רבע הגמר, סתמה את הגולל על האפשרות להחזיר את הגביע לאחר 20 שנים.
ההמשך בויאריאל היה פחות מרשים והמשיך להמחיש את הדבש והעוקץ שבאופיו של ריקלמה שמנע ממנו להיכנס לרשימה של הגדולים ביותר. לאחר סכסוכים עם פלגריני וההנהלה, הוחלט להשאילו בחזרה לבוקה ג'וניורס. גם במועדון "שלו" ריקלמה סיפק כותרות וסכסוכים – שהבולט היה מול חברו לקבוצה – ז'וליו סזאר קסארס – אשר הטיל ספק בפומבי במוטיבציה של ריקלמה בחלק מהמשחקים.
בין לבין הייתה לו שירת ברבור לא רשמית מהנבחרת – בדמות קופה אמריקה 2007. ריקלמה הצטיין במהלך הטורניר והוביל את האלבילסטה לצד מסי עד לגמר הטורניר, אך שם חיכתה ברזיל של רוביניו, שהייתה שם בשביל לעצור את היריבה המרה.
בעונת 09\08 – ריקלמה עזר לבוקה להשיב את תואר האליפות (אפרטורה), בנוסף, ריקלמה שוב נבחר ל-MVP של הליברטדורס, לאחר שהבקיע שמונה שערים ב-11 משחקים בטורניר והוביל את בוקה לזכייה שלישית יחדיו בתואר הנחשק ביותר באמריקה הלטינית. כעבור שתי עונות ריקלמה רשם את האליפות האחרונה שלו, לאחר שבוקה זכתה באפרטורה. כעבור שנתיים אלפי אוהדי בוקה יצאו לרחובות כאשר הם שמעו שהשחקן האהוב עליהם כל כך, שוב עוזב. ריקלמה חזר לאיפה שהכל התחיל – ארחנטינוס ג'וניורס על מנת לסיים את הקריירה, שאומנם לא מומשה עד סופה, אך לא יכלה להיות יותר מרגשת ומלהיבה.
לנבחרת ארגנטינה הוא כבר לא חזר, לאחר שפרש מהסגל למונדיאל 2010, עקב חוסר החיבה המובהק שחש כלפי דייגו מראדונה. הגדול מכולם ניסה להפעיל לחץ על ריקלמה דרך התקשורת – אך יש אנשים שפשוט לא מעניין אותם מה אחרים חושבים. הקריירה שלו נסקה גבוה חרף אופיו ותפסה את הזווית היחודיית שלה גם בגלל האדם שהוא, בנוסף לעובדה שאלוהים בירך אותו בכישרון טהור למשחק הכדורגל.
