הדרבי המעוטר ביותר באנגליה, העתיק ביותר בליגה הבכירה של אנגליה, ולפי רבים, הידידותי ביותר באנגליה. אדום מול כחול, צד אחד מול הצד השני של פארק סטנלי. שתי קבוצות, עיר אחת. הדרבי של מרסיסייד.
הכל התחיל בשנת 1892. הבעלים של אברטון, קבוצה שכבר הוקמה 14 שנה קודם לכן והתבססה חזק בתמונה הכדורגל האנגלי, היה ג'ון הולדינג. הולדינג היה חבר במפלגה השמרנית בנוסף להיותו איש עסקים. למה זה מעניין אותנו? כי הרוב הגדול של חברי הנהלת המועדון היו חברים במפלגה הליברלית, וחילוקי הדעות הפוליטיות והאינטרסים העסקיים המנוגדים היו הגורם לעימותים רבים בתוך ההנהלה, או יותר נכון בין חבריההנהלה לעומד בראשה. אז הדירקטוריון פשוט קם והלך לצד השני של הסטנלי פארק, שם הם שכרו מגרש חדש, בגודיסון פארק. נכון, אברטון עזבה את אנפילד, והולדינג נשאר בו לבד. הוא הקים בתגובה מועדון חדש בשם ליברפול, והשאר, ובכן, היסטוריה.
הדרבי ידוע בתור "ידידותי" ממגוון סיבות. אולי הסיבה מספר 1 היא השונות הגדולה ואף העוינות בין העיר ליברפול לשאר אנגליה. סיבה קריטית נוספת היא הרבה משפחות בעיר, שבתוכן אוהדי שתי הקבוצות – קצת קשה לייצר יריבות ושנאה בתנאים כאלה. המרחק, או יותר נכון היעדר המרחק בין הקבוצות תורם גם הוא ל"חברותיות" של היריבות הזו. המרחק בין אנפילד לגודיסון פארק הוא לא יותר מכ-400 מטר; כאמור, סטנלי פארק הוא הגורם היחיד שעומד ביניהם.
חוץ מהזכות להיקרא הקבוצה הטובה בעיר, אין באמת גורמים לא תחרותיים שמבדילים את שתי הקבוצות. אין יריבות גיאוגרפית – שתי הקבוצות נמצאות בצפון העיר. אין מחלוקת דתית, פוליטית, או חברתית; אף אחת מהקבוצות לא מזוהה עם קבוצה כזאת או אחרת מהסוג. אין על מה לריב, אין סיבות לשנוא. זו אמנם יריבות, אבל היא תחרותית ולא הרבה מעבר.
בסביבות שנות החמישים והשישים אברטון הפכה ליותר מזוהה עם הצד הקתולי של הנצרות, בעקבות החתמתם והצלחתם של כמה שחקנים אירים. ליברפול, כתוצאה מכך, נחשבה הקבוצה הפרוטסטנטית של העיר ולמעשה לא החתימה אף שחקן אירי עד שנת 1979. אבל בניגוד לסלטיק וריינג'רס, האיפיונים הדתיים ששויכו לקבוצות אינם מקור ליריבות ולא משפיעים על בחירת הציבור לתמוך בקבוצה.
בניגוד להרבה יריבויות באנגליה, בין אוהדי ליברפול לאברטון האלימות נדירה ולא חמורה. אך בשנות השמונים, כשכל אנגליה התחממה, גם במרסיסייד לא היה רגוע – אחרי אסון הייזל וההשעיה של כל האנגליות מאירופה, אוהדי אברטון האשימו את החוליגנים של ליברפול באותה השעייה. ליברפול התאחדה מחדש אחרי אסון הילסבורו. כל העיר השתתפה בחרם על הסאן, ואוהדי שתי הקבוצות קשרו צעיפים שלהן לרוחב סטנלי פארק, בין האצטדיונים.
שתי הקבוצות המשיכו במחוות הדדיות, גם בנוגע לאסון הילסבורו וגם בנושאים אחרים – משפחתו של ילד אוהד אברטון שנורה ברחוב בשנת 2007 הוזמנה למשחק ליגת האלופות באנפילד, לדוגמה.
קבוצות העיר חולקות 27 תארי אליפות, יותר מכל עיר אחרת. לא הייתה עונה אחת באנגליה ללא ליברפול או אברטון בליגה הבכירה, ושתי הקבוצות נמצאות בה ברצף מאז עונת 1962/63. עם כל הידידותיות, הכבוד, והאחווה בין שתי קבוצות העיר ליברפול, עדיין שתי הקבוצות רוצות מאוד לנצח בדרבי – המפגש עם הכי הרבה כרטיסים אדומים מאז הקמת הפרמייר ליג הוא הדרבי של מרסיסייד.
ביום ראשון תיכתב עוד פסקה, או אולי בכלל שורה ואפילו אות בהסיטוריה של הדרבי הנפלא הזה. בין ההתקפה המסחררת של ליברפול לאברטון שלא האמינה שתהיה כל כך נמוך בטבלה בשלב הזה של העונה. ליברפול מגיעה לדרבי אחרי ניצחון גדול על ספרטק מוסקבה, שהבטיח לה את המקום הראשון בליגה – בעוד אברטון סגרה את הקמפיין שלה בליגה האירופית בבושת פנים. שתי הקבוצות נראות מועדות לגדות נגדיות של נהר ההצלחה, אבל קלישאה מפורסמת מתייחסת בדיוק למצבים כאלה.
