קשר אחורי קשוח עם נטייה קלה לאלימות, מתגושש אירי שהרוויח את ההצלחה בזעת אפו ואחד הפיות הגדולים והשנונים של המשחק. רוי קין, אחד הסמלים הגדולים ביותר של מנצ'סטר יונייטד ומי ששמו נקשר כמועמד לאימון נבחרת ישראל, בן 46 היום. מבריאן קלאף לאלכס פרגסון, מאריק קאנטונה לדיוויד בקהאם, מפול אינס לפול סקולס, מכדורגלן מדשדש באירלנד לאגדה של המשחק
אף אוהד כדורגל לא יופתע לשמוע שרוי קין לא ליקק דבש בדרכו להיות כדורגלן. לא רק כדורגלן מוביל ואחד הגדולים בעמדתו בהיסטוריה של המשחק, אלא שחקן כדורגל, פשוטו כמשמעו. שום דבר לא היה קל בחייו של אגדת היונייטד, שהרוויח כל הצלחה בחייו בזיעת אפו. מעטים ייצרו הרתעה כמוהו במרכז השדה, ספק והיו עוד בעלי תשוקה ונחישות כמותו.
"קינו" כבר בן 46 ובזיכרון הקולקטיבי קריירת המשחק שלו כבר הפכה לזיכרון מעט רחוק, בטח לעומת הפרסונה הציבורית שלו בשנים האחרונות, כמאמן, כפרשן וכאחד הקולות הכי נטולי פילטרים בכדורגל הבריטי. אך סיפורו כשחקן הוא סיפורה של אחת משושלות הכדורגל המרשימות בהיסטוריה- זו של השדים האדומים מאולד טראפורד, תחת שרביטו של אלכס פרגסון הדגול.
קין שימש כקו המשווה בין שני הדורות הראשונים שהחזירו את יונייטד לתפקד כאחת מהגדולות של היבשת, בתקופה הכי רווחית להפוך לכזו. כשחקן צעיר לצד קאנטונה וסטיב ברוס או כקפטן של בקהאם, גיגס וסקולס, רוי קין היה שם, בשביל לדרבן, להטריף, לקלל, לחלץ כדורים ולהכאיב ליריבים.
למרות שאופיו העיב על מערכות יחסים גם מול אלו מ-"הצד שלו", מה שגם הוביל לסילוקו מהמועדון האדום. אך אף אחד לא יכול לערער על התשוקה של רוי קין, כמו גם על העובדה שתמיד השאיר הכל על המגרש. הקריירה על הדשא אומנם הסתיימה כבר בקיץ 2006, אך ספק שמי ששמו עלה לאחרונה כמועמד לאימון הנבחרת הישראלית, יעזוב בקרוב את הענף שהעניק לו תהילת עולם.
כאמור,המילה "קל" מעולם לא הייתה בלקסיקון של רוי מוריס קין, בן למשפחה אירית ממעמד הפועלים, מעיר החוף הדרומית-קורק. הספורט הושרש בבית מינקות וכמו לא מעט מבני משפחתו, גם רוי החל לשחק כדורגל בקבוצה המקומית. בנוסף התאמן באגרוף ואף החל להתחרות ברמה מקומית ולהציג פוטנציאל לא מבוטל כמתגושש קשוח. בדיעבד זה לא כל כך מפתיע.
למרות שהחל להראות פוטנציאל גם על הדשא ואף נבחר לשחקן השנה כששיחק בקבוצת הנוער- רוקמונט, אף אחד מהסקאוטרים של המועדונים מרחבי אנגליה לא התעניין בשירותיו. גם אלו מהמולדת דחו את הקשר הצנום. בנבחרת בתי הספר של אירלנד אמרו שהוא "צנום מידי". בעוד הוא ממשיך לחפש קבוצה, בימים שבהם לא היה דבר כזה וידאו ביצועים ביוטיוב, רוי החל לפרנס את עצמו בעבודות כפיים מזדמנות.
כך התגלגלו חייו עד גיל 18, כשהצליח להשיג חוזה בקבוצת "קוב רמבלרס". לאחר עונה מוצלחת, במהלכה השתלב בהצלחה גם בסגל הבוגר וגם במחלקת הנוער, רוי החל סוף סוף למשוך עיניים. הסקאוטר של נוטינגהאם פורסט אהב את מה שהוא ראה והביא את רוי לאנגליה, על מנת להיבחן בפני המנג'ר האגדי של ה-"פורסט"- בריאן קלאף.
ארבע שנים מורכבות היו לרוי בעיר מסיפורי רובין הוד. בכל זאת היה מדובר בבחור צעיר במיוחד, שעזב לראשונה את ביתו ומשפחתו. רוי התקשה עם המגורים לבדו בעיר, אך המנגנון סיפק לו את הכלים להתגבר על הקושי. רוי היה מקבל "אפטרים" וחוזר למולדת לעתים קרובות, אך על כר הדשא השילוב התברר כמוצלח כבר מההתחלה.
קין סיפק עונת בכורה מרשימה תחת קלאף, כבש שמונה שערים (הישג ששחזר עונה לאחר מכן וזו כמות השערים הגבוה ביותר שלו לעונה בודדת) ועזר ל-"פורסט" לסיים במקום השמיני בליגה, ואף להגיע עד גמר הגביע , שם נעצרו מול טוטנהאם. עונה לאחר מכן, הקבוצה סיימה באותו מקום בטבלה והגיעה לגמר גביע הליגה, רק כדי שוב לא לשתות מהבאר.
אך מעל כל ההצלחה שהשיג, שכללה השתלבות מהירה בנבחרת האירית, התקופה בנוטינגהאם הפכה אותו לשחקן שהוא, מנהיג נטול פשרות, שדוחף, מקלל ועושה הכל על מנת לנצח. בכל זאת מדובר בבריאן קלאף, שאף הכה פעם את הקשר הלוחמני שלו, לאחר שביצע טעות שעלתה בשער. גם הקפטן- סטיוארט פירס, שתמיד דרש מחבריו לקבוצה לא להשאיר חלק אחד ממדי המשחק נטולי זיעה, השפיע רבות על התפתחותו כשחקן. רוי לא נעלב מזה, ההפך הוא הנכון; הוא אהב את זה.
בעונתו השלישית הקבוצה נכנסה לעונה בצורה רעה מאוד, ולמרות יכולת מרשימה של קין במרכז השדה, המועדון ירד לליגת המשנה. עוד טרם המאורע הטראומטי, רוי שהפך מכמעט כדורגלן כושל לאחד הקשרים המרשימים בליגה, החל למשוך תשומת לב ממועדונים נוספים מהפרמייר ליג, שהייתה אז ממש בחיתוליה.
הראשונה שהביעה התעניינות אמתית הייתה הבלקבורן רוברס – המועדון מלנקשייר, הגיע בחזרה לליגה הבכירה עם שאיפות גדולות והרבה כסף. קני דלגליש מונה כמנג'ר ואחד השמות הראשונים שעלו בראשו היה זה של אותו קשר אחורי מנוטינגהאם פורסט. רוי כבר סיכם ב-"רוברס", אבל אירוע אחד גורלי שינה הכל, אחד מאותם אירועים שמייצרים מיתוס של מועדון על.
טעות ביורוקרטית של בלקבורן, הובילה לכך שהחתימה נאלצה להידחות עד תום סוף השבוע, על מנת שאנשי הקבוצה יוכלו להכין את הניירת הרצויה. באותו סוף השבוע הטלפון בביתו של קין צלצל, על הקו היה אלכס פרגסון, שבירר האם יעדיף לעבור לקבוצתו במקום. ביום שבת, רוי קין כבר חתם ביונייטד, במסגרת הסכם העברה על סך 3.75 מיליון פאונד, סכום שיא בזמנו.
למרות ההתעניינות הציבורית והתקשורתית בהחתמה, רוי קין הגיע לקבוצה בעלת חוליות קישור מהטובות בליגה, כשחובת ההוכחה היא קודם כל עליו. פול אינס ובריאן רובסון איישו את מרכז השדה בהצלחה והיו חלק מהזכייה באליפות בעונה שלפני. קין הגיע על תקן המחליף העתידי של רובסון המזדקן, שגם ספג פציעה שהשביתה אותו בפתיחת העונה הראשונה של רוי במועדון.
רוי נהנה מההפקר, נכנס להרכב הנוצץ של "השדים האדומים", ייצר שותפות נהדרות עם אינס וקנה את לב האוהדים בדרבי הראשון של אותה עונה. יונייטד הגיעה ל-"מיין רואד" האגדי, כדי להתמודד מול מנצ'סטר סיטי, אז הקבוצה הקטנה והצנועה משמעותית מיריבתה האדומה. למרות הכל, "הסיטיזנס" עלו ליתרון כפול, רק בשביל שאריק קאנטונה הגדול ישווה את התוצאה ואז הגיעה הדקה ה-87. רוי ניצל הגבהה מופלאה של דניס אירווין, שעברה את כל הגנת הסיטי והשוער, על מנת לכבוש בקלילות מול שער ריק והעניק ליונייטד את אחד מניצחונות הדרבי הגדולים בתולדותיה.
מכאן הקבוצה הנפלאה של יונייטד יצאה לעונה מקומית פנומנלית, בסיומה חגגו אליפות בפער 8 נקודות מבלקבורן מהמקום השני. קין וחבריו השלימו את הדאבל, לאחר רביעיה לרשת של צ'לסי בגמר הגביע.
העונה השנייה במועדון כבר הייתה קשה בהרבה, לאחר הפסד האליפות בצורה דרמטית במיוחד למי אם לא – בלקבורן רוברס, שבחוד ההתקפה שלה כיכב אחד מיריבו הגדולים ביותר של רוי על המגרש – אלן שירר. אותה עונה הובילה לשינוי הגדול הנוסף במנצ'סטר יונייטד- השלב הבא באבולוציה של הקבוצה.
לאחר שנתיים בלבד במועדון, בגיל 24 בלבד, רוי קין הפך למנהיג של היונייטד. פול אינס עזב לאינטר בצורה דרמטית, אנדריי קאנצ'לקיס הלך לאברטון, קאנטונה היה מושעה לתקופה ארוכה, זכר תקרית בעיטת הקראטה ובריאן רובסון הלך להיות מאמן-שחקן במידלסברו .
בני המחזור המפורסם של 92: פול סקולס, דיוויד בקהאם, האחים נוויל וניקי באט, החלו להשתלב בהרכב הקבוצה באותה עונה, לצד חברם ראיין גיגס, שכבר היה חלק מעונת הדאבל. אנדי קול הגיע מניוקאסל עוד בקיץ הקודם. יונייטד שינתה את פניה ומעטים ידעו לנבא את התוצאות של אותו שינוי.
באחת העונות הדרמטיות ביותר בפרמייר ליג, מנצ'סטר יונייטד, רדפה אחרי המקבילה מניוקאסל לאורך רוב העונה, בעוד "המגפייז" הגיעו כבר ליתרון 12 נקודות בצמרת הטבלה, עם תחילת משחקי חג המולד. החבורה הצעירה סיפקה סיום עונה נהדר, מחקה את הפיגור והשיגה בחזרה את תואר האליפות. הדובדבן שהתלווה לקצפת הגיע בגמר הגביע – לאחר ניצחון בגמר מול ליברפול.
בעונה לאחר מכן, יונייטד שוב זכתה בתואר האליפות, ורוי אף הפך לקפטן הקבוצה, לאחר פרישת קאנטונה. אך הקפטן החדש נעדר לא מעט באותה עונה, עם פציעות בברך ולא מעט השעיות, הרגל מגונה שהחל לאט לאט והוביל לקריירה עם מספר דו ספרתי של כרטיסים אדומים. גם בגזרה האירופית, חוסר אחריות של רוי עלה למועדון בהעפלה לגמר ליגת האלופות, לאחר שספג צהוב שמנע ממנו השתתפות בגומלין מול ברוסיה דורטמונד, שלבסוף זכתה במפעל. שחקנים בעלי פאסון מאיים דוגמת רוי, תמיד משכו אש ובמהלך השנים – האירי צבר רשימת יריבים בסגנון סרסיי לאניסטר.
שמו של אלן שירר כבר צוין. השניים תמיד עשו חיים קשים אחד לשני במגרש, שירר כחלוץ שמנסה לחדור את הסכר. בעוד רוי קין שימש כשומר הסף שיעשה הכל, אבל הכל, בשביל לא לתת לו לעבור. גם עם חברו של שירר לקבוצה – גארי ספיד המנוח, לרוי יש היסטוריה של אלימות. גם עם אלף הינה הלאנד הנוורגי, שחקנה של מנצ'סטר סיטי, רוי ניהל "סכסוך דמים", שהחל בתקופתו של הנורווגי בלידס והסלים כשעבר לסיטי,לאחר שפצע את האירי בתיקול חריף, לאחריו נעמד וגער בו על כך שזה מנסה לפצוע אותו.
רוי השיג את נקמתו ב-2001, לאחר שתיקל בחריפות את ברכו של הלאנד, שהאשים את רוי במשך שנים בסיום הקריירה שלו. ומעל כולם- פטריק ויירה. אין איבה יותר מייצגת מזו, כדי להמחיש לדור הצעיר, את מהות הפרמייר ליג בעשור הקודם.
שתי קבוצות על, שתי מאמני על (בזמנו), בתחרות מתמדת על כל התארים. רוי ו-ויירה הרגישו היטב אחד את השני לאורך השנים. למרות ההבדלים הפיזיים, שנוטים בבירור לטובת הצרפתי, רוי קין מעולם לא היה אחד שיתרחק מקרב, לא על המגרש וגם לא בחדר ההלבשה, כש-"האויב" מתקרב לעבר חברו לקבוצה בצורה מאיימת. אנשי תקשורת מרחבי בריטיניה והעולם, היו רוצים יותר מכל- להיות זבוב באותה מנהרה, באותו משחק בין ארסנל ומנצ'סטר יונייטד ב-2001.
גם בנבחרת רוי מעולם לא פחד להתמודד עם אף אחד, כולל ג'ק צ'רלטון, המאמן עטוף התהילה דאז ברפובליקה, לאחר שהוביל את הנבחרת האירית לרבע גמר המונדיאל באיטליה. גם מול מיק מקארת'י, מי שהיה הקפטן שלו בנבחרת ולאחר מכן מאמנו, בסכסוך שכתוצאה ממנו; רוי, ששימש כקפטן הנבחרת- פרש מהמשימה הלאומית, לקראת מונדיאל 2002.
שונאים רבים תמיד היו לו, אך את רוי זה לא כל כך עניין. יונייטד איבדה את התואר לארסנל בעונת 98\97, אך אז הגיעה "עונת החלומות", של אחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה. דוויט יורק ואנדי קול ייצרו שילוב קטלני בחוד, דיוויד בקהאם וגיגס פרצו מהאגפים, סקולס הבקיע גולים פנומנליים, ארווין ושמייכל היו השרידים של הקבוצה הקודמת ולצד יאפ סטאם, ייצרו הגנת ברזל. סולשאר ושרינגהאם הגדירו את המונח "סופר-סאב" והאחים נוויל היו בשיאם. הכאוס ש-רוי קין חולל במרכז השדה כשהכדור אצל היריב, יצרו את כוח ההרתעה הרצוי.
כל השמות הללו תחת הדרכתו של סר אלכס פרגסון, העניקו למנצ'סטר יונייטד, פינאלה קסום לעשור פנומנלי, עם זכייה בטראבל: אליפות, גביע וגביע האלופות. השיא והטרגדיה של רוי באותה עונה הגיעו באותו יום ובאותו מגרש- גומלין חצי הגמר, אצטדיון ה-דלה אלפי, עליו השלום. יובנטוס עלתה כבר ליתרון 0:2 מצמד של פליפו אינזאגי (המשחק הראשון באולד טראפורד הסתיים בשיווין 1:1), אך רוי ניהל את השדה בצורה מבריקה, כבש את השער הראשון בדרך למהפך גדול והעפלה לגמר בברצלונה.
אך אצל רוי קין ההצלחה והכישלון מגיעים מאותו מקום- מהראש. עבירה טיפשית על זינדין זידאן, הובילה לכרטיס צהוב שמנע מהקפטן את ההשתתפות במה שהיה אמור להיות רגע השיא של הקריירה שלו.
אותו יום סוריאליסטי בקאמפ נואו היה הרגע המאושר ביותר של כמעט כל אוהד יונייטד, אך בשביל רוי קין היה מדובר באירוע חמוץ-מתוק. הוא התנחם בכיבוש השער היחיד בגמר הביניבשתי כעבור חצי שנה, מול פלמאיירס הברזילאית.
בעונה לאחר מכן, החלו להישמע שמועות לגבי מעברים אפשריים לגרמניה ואיטליה, אך לבסוף רוי נשאר אדום ועזר ליונייטד לזכות באליפות נוספת. אך בליגת האלופות הקבוצה כשלה להגן על תארה, לאחר שהודחה ברבע הגמר על ידי ריאל מדריד (שזכתה בתואר), כשרוי כובש שער עצמי אומלל, בגומלין באולד טראפורד. קין הוסיף עוד שני תארי אליפות מקומיים, בנוסף לגביע אנגלי נוסף.
אך לא באופן מפתיע במיוחד, הישורת האחרונה ביונייטד הסתיימה רע. לאורך השנים, רוי קין מעולם לא היה החבר הנעים ביותר לחדר ההלבשה. כן, הוא ידע לדרבן וכן, הוא השאיר הכל על המגרש. אך אופיו הלוחמני והאלים, התעקשותו לא לשים שום פילטר על פיו, גם כשנשאל לגביי חבריו לקבוצה ומאמנו, עשו את שלהם. אפילו על אוהדי קבוצתו הוא העז לפתוח ביקורת, לאחר שקרא לרבים מיושבי האולד טראפורד- "בריגדת כריכי השרימפס", גרסה ציורית יותר ל-"טרמפיסטים".
לבסוף בינואר 2005 הוחלט על פרידה הדדית, לאחר שהיחסים של רוי עם הצוות המקצועי וההנהלה עלו על שרטון. בבביוגרפיה הפרובוקטבית שכתב סיפר על ימיו האחרונים ביונייטד, על הפגיעה מפרגסון למרות שלא החצין זאת, על ימים בהם היה הולך לישון שיכור וקם לאימונים, על מכות עם פיטר שמייכל השוער הדני החסון ועוד מגוון אירועים שסימלו את תקופת שליטתו של רוי קין בחדר ההלבשה של מנצ'סטר יונייטד.
התחנה הבאה הייתה סלטיק, קבוצתו האהודה מילדות. קין עזר לקתולים של גלאזגו לזכות בדאבל, אך לאחר חצי שנה בלבד במועדון, החליט לתלות את נעליו. קצת לפני הוא גם חזר למעט לנבחרת האירית, לאחר פיטורי מקארת'י. לאחר שפרש המשיך להיות קול בולט ולא שגרתי גם בכלי התקשורת. הוא יצר מהומה בארצו לאחר שביקר את התגובה כלפיי התקרית במשחק פלייאוף המונדיאל של אירלנד וצרפת, במהלכו תייר הנרי בישל את שער הניצחון בהארכה, לאחר שעצר את הכדור בידו.
גם על אלכס פרגסון, רוי קין לא הפחית ביקורת. הוא הילל את פרגסון כמאמן, אך אמר שהוא בן אדם קשה במיוחד. קין אף הגדיר את בריאן קלאף כמנג'ר גדול יותר, מכיוון שהוא "אנושי". גם על חבריו לקבוצה, כולל אלו ממחזור 92 אותם חנך, רוי מתח ביקורת, ובכלל לא מעט אנשים בעולם הכדורגל, טעמו מנה גדושה מהלשון המושחזת של רוי קין, גם לאחר שפרש. אם זה בספריו, ראיונותיו או בפאנלים בהם נטל חלק.
לאחר הפרישה, רוי פנה ישירות לאימון, כמנג'ר סנדרלנד. "הבלאק קאטס" סיפקו עונה פנומנלית תחת הדרכתו של קין וזכו באליפות הצ'מפיונשיפ. גם העונה הראשונה בפרמייר ליג הוגדרה כהצלחה, עם הישארות הקבוצה בליגה. כמאמן הוא הקפיד על קשיחות שאפיינה את מה ששאב ממאמניו שלו. אך גם שחקניו טעמו ביקורת נטולת מסננים, ובאמצע העונה הבאה פוטר מתפקידו, לאחר מספר תוצאות רעות. לאחר מכן מונה למנג'ר של איפסוויץ' טאון, אך לא החזיק יותר מידי זמן בתפקיד. בהמשך שימש כעוזר מאמן אסטון וילה תקופה קצרה ומ-2013 הוא מחזיק בתפקיד זה בנבחרת האירית.
רוי קין הוא דמות לא שגרתית בשום צורה, הפה הגדול שלו ממשיך ללוות את עולם הכדורגל עד היום, בדרך כלל טוב שכך, לפעמים זה נהיה מוגזם. אין לדעת האם האירי בן ה-46, הוא הפתרון של נבחרת ישראל, או בכלל מועמד אמיתי להפוך לכזה. אבל דבר אחד ברור, גם במידה ולא יגיע לעולם, כל קשר, כל שחקן כדורגל מודרני, יכול להסתכל על התשוקה של רוי קין למשחק ולקבל דוגמא מופתית.
