לאחר שעברנו בצורה מפורטת על העונה של כלל קבוצות הליגה, הגיע הזמן לבחור את נבחרי העונה. היו לא מעט שחקנים שסיפקו עונה נפלאה וזה בהחלט לא היה פשוט לצמצם את הרשימה, אך כמו שאריק אינשטיין שר, "אלו שמות".
נבחרת העונה:
שוער: ווייצ'ך שצ'סני (רומא)
אולי הבחירה הזו תפתיע את חלקכם, אך שוער נבחרת פולין סיפק ככל הנראה את העונה הטובה בקריירה שלו. לא מעט פעמים הוא היה ההבדל בין ניצחון להפסד של הג'יאלורוסי ולכן במחילה מג'יג'י בופון, אטריט ברישה ופפה ריינה, המקום בהרכב הנבחרת שלנו הולך לשוערה של רומא.
הגנה:
מגן ימני: אנדראה קונטי (אטאלנטה)
הנציג של הפתעת העונה, הגיע למעמד בזכות, לאחר עונת פריצה פנומנלית מבחינתו. אין ספק שהמגן בן ה-23 ישתלב בעתיד הנראה לעין במדי הסקוודרה אזורה. התרומה ההתקפית שלו היא מהמרשימות שנראו לשחקן בעמדה שלו, לאחר שהבקיע העונה שמונה שערים ובישל ארבעה נוספים.
מגן שמאלי: אלכס סנדרו (יובנטוס)
ככל הנראה מדובר במגן האולטימטיבי. חזק, מהיר וטכני. בהגנה ובהתקפה תמיד הברזילאי של יובה נותן את הערך המוסף. שלושה שערים וארבעה בישולים אלו המספרים שלו.
בלם: לאונרדו בונוצ'י (יובנטוס)
באחת השנים הקשות ביותר שנאלץ לעבור מבחינה אישית, הבלם המופלא של יובה המשיך לתת את הטון ולהראות שהוא אחד הטובים בעולם. בקור רוח אופייני ובתיאום אבסולוטי עם חבריו לחוליית ההגנה, בונוצ'י תסכל חלוצים על בסיס שבועי וגם כשחזר מפציעה, שב לכושרו במהרה.
בלם: ג'ורג'יו קייליני (יובנטוס)
הסיבה הנוספת לכך שג'יג'י בופון השתעמם ברגעים רבים השנה. הצלע השלישית במשולש ההגנתי של יובנטוס והנבחרת, נאלץ להתמודד כמו חברו, עם פציעה טורדנית, אך גם הוא חזר בכושר גבוה ושימש כחומה בצורה מול היריבות גם באירופה וגם בגזרה המקומית.
קישור:
סמי חדירה (יובנטוס):
אין ספק שתחת שרביטו של אלגרי, סמי חדירה הפך להיות שחקן שלם הרבה יותר. מי שהיה גרזן ותו לא בריאל מדריד, הפך למנוע של הדאבליסטית במרכז המגרש, כשגם בצד ההתקפי הוא מספק תרומה נכבדת. חמישה שערים הבקיע הגרמני השנה, בנוסף לשלושה בישולים.
מארק האמשיק (נאפולי):
הקפיטנו של נאפולי חווה את העונה האישית הטובה ביותר שלו בדרום איטליה. הסלובקי הנפלא היה חלק משמעותי מהרביעייה ההתקפית הקטלנית של האזורי. 11 שערים ו-10 בישולים הם מנת חלקו והוא מתקרב למראדונה, בטבלת מלכי השערים של נאפולי.
ראג'ה נאינגולן (רומא) :
ככל הנראה השחקן המשפיע ביותר על קבוצתו ב-Serie A. הנינג'ה הבלגי הימם את אוהדי הכדורגל בארץ המגף בכל שבוע מחדש, עם שערים לא מהעולם הזה. ראג'ה שהוביל את הקונטרה הרומאית ליובנטוס, כשל אומנם במשימה הגדולה, אך בהחלט סיפק רגעים נפלאים ליושבי האולימפיקו.
התקפה:
דריס מרטנס (נאפולי):
לא רואים כזה שינוי בשחקן בכל יום, גם לא בכל עונה, כפי שראינו העונה מהבלגי קטן הקומה. מרטנס שתפקידו הטבעי הוא בכלל כקיצוני, עבר בלית ברירה למרכז ההתקפה בגלל פציעתו של מיליק והשאר, היסטוריה. 27 פעמים מרטנס הפציץ את הרשת כשלפרקים הוא נראה כמו השחקן המסוכן באירופה.
פאולו דיבאלה (יובנטוס):
לאחר פתיחת עונה לא פשוטה והיעדרות ממושכת עקב פציעה, הארגנטינאי הנפלא חזר כמו מלוע של תותח לדשא וסחף את יובנטוס להצלחה בכל מסגרת בה נטלה חלק העונה. המספרים שלו לא משתווים לשחקני התקפה אחרים רבים בליגה (11 שערים ושמונה בישולים), גם בגלל הפציעה, אך מה שדיבאלה עושה עם הכדור, מעטים מסוגלים לבצע.
אדין דז'קו (רומא):
איזו עונה דומיננטית לחלוץ של רומא. הבוסני, שסיים את העונה אשתקד עם 8 שערי ליגה בלבד, חזר להציג את יכולתו הטבעית ואף יתרה מכך, לאחר שהפך לחלוץ המאיים ביותר בארץ המגף ובעונה כזו זה בהחלט לא דבר פשוט. דז'קו הקדים שמות כמו מאורו איקרדי, היגוואין ואנדראה בלוטי, מה שרק ממחיש את העונה המופלאה שעברה עליו.
הנבחרת השניה של העונה:
שוער:
ג'יאנלואיג'י בופון (יובנטוס):
פשוט אגדה. בגיל 39 בופון הפך לשחקן המעוטר ביותר בתולדות יובנטוס, כשהוא יציב מתמיד ולצד חבריו להגנה, ג'יג'י אחראי לכך שיובנטוס ספגה את כמות השערים הנמוכה בליגה.
הגנה:
מתיאה קלדארה (אטאלנטה):
עוד להיט מהעונה המופלאה של אטאלנטה. הבלם הצעיר ששייך ליובנטוס, היה חלק מאחת ההגנות היציבות והמרשימות בליגה (במידה ותתעלמו מהמפלה מול אינטר בסן סירו) וגם באספקט ההתקפי יש לתת לו קרדיט רב, לאחר שהבקיע לא פחות משבעה שערים העונה, כולל צמד מרשים בניצחון הגדול על נאפולי בסן פאולו.
קוסטאס מנולאס (רומא):
גם היווני של רומא סיפק עונה מצוינת, במהלכה פיתח שותפות איכותית עם אנטוניו רודיגר ופדריקו פאציו, שהפכו יחד לחוליית הגנה שאין להקל בה ראש.
דני אלבס (יובנטוס):
הברזילאי הותיק שהגיע מברצלונה, השתלב כמו כפפה ליד במערך של אלגרי. גם אלבס סבל מפציעה לא נעימה במהלך העונה, אך כנראה יש משהו מיוחד במים של טורינו, כי גם הוא חזר במלוא כוחו לרגעים המכריעים של העונה.
לאונרדו ספינצולה (אטאלנטה):
המגן/קשר של אטאלנטה, היה בהחלט אחד הגורמים הבולטים בעונה המופלאה של ה-"לה דיה", בזכות יכולתו "לשרוף" את האגף בשני צידי המגרש וכתוצאה מכך זכה לזימון בכורה לנבחרת הלאומית. חמישה בישולים היו לו העונה.
קישור:
קווין סטרוטמן (רומא):
כל עוד הגוף לא בוגד בו, אז הקשר ההולנדי הוא אחד הטובים בתפקידו. סטרוטמן שיקם העונה את הקריירה, לאחר שנים לא פשוטות בבירת איטליה. הקשר תרם 4 שערים ושמונה בישולים העונה.
פיוטר ז'לינסקי (נאפולי):
הקשר ההתקפי שהגיע העונה מאמפולי, הפך לשחקן לגיטימי באחת הקבוצות הטובות באיטליה. למרות שלא תמיד נכלל בהרכב המספרים מדברים בעד עצמם: חמישה שערים הבקיע הפולני והוסיף שבעה בישולים.
אלחנדרו "פאפו" גומז (אטאלנטה):
כמעט משום מקום, הקשר ההתקפי הארגנטינאי נתן את העונה הטובה בקריירה שלו, לאחר שהפך לכוכב של אטאלנטה. פאפו אחראי ישיר לעונה הנהדרת של הקבוצה מברגאמו, לאחר שהבקיע 16 שערים ובישל 12 נוספים.
התקפה:
מוחמד סלאח (רומא):
המצרי שבוורידיו זורם ניטרוגליצרין במקום דם, המשיך לעשות שמות בהגנות הסריה A, לאחר שהבקיע במהלך העונה 15 שערים ובישל 13.
לורנצו אינסינייה (נאפולי):
מי זוכר שבתחילת העונה דובר רבות על יכולתו החלשה של בן העיר היחיד בהרכב נאפולי. אינסינייה המשיך לקבל את הקרדיט ממאוריציו סארי וכשזה הגיע, זה היה כמו רעם ביום בהיר. אינסינייה הבקיע 17 שערים העונה וחילק שמונה אסיסטים.
גונזאלו היגוואין (יובנטוס):
לאחר קיץ לא פשוט בכלל, פיפיטה לא נתן לרעשי הרקע לחלחל והמשיך להבקיע בצרורות. לאחר שנים בארץ המגף, היגוואין סוף סוף זכה בסקודטו, לאחר שסיים עונה אישית של 24 שערים וארבעה בישולים.
אולד סקול: באופן מסורתי הליגה האיטלקית הציגה לראווה כוכבים ששיחקו עד גיל מתקדם ונראו כמו שאר חבריהם הצעירים בליגה.
העונה היו אלה מרקו בוריילו שכבש 16 שערים, פאביו קוואליארלה עם 12 משלו, סרג'יו פליסייה בן ה-38 (!) הציל לא מעט פעמים את קייבו וכבש 9 שערים, מאסימו מקארונה עדיין בועט ומבקיע (5 שערים) סיריל תראו מאודינזה, אלסנדרו מאטרי בן ה-32 הבקיע 8 פעמים, אפילו דני אלבס, אדין דז'קו, ג'אנלואיג'י בופון כבר לא ילדים ונתנו עונה יוצאת מהכלל ועל כן מגיעה להם כל ההערכה.
וכמובן חובה לציין את "הקיסר" ששבה את הלב של גם של יריבו הגדולים ביותר. פרנצ'סקו טוטי עבר עונה קשה מאוד, עקב מערכת היחסים העכורה עם ספלאטי שהפך את האליל של אוהדי הרומאים, למחליף שלישי. במחזור האחרון, חזינו באחת המחוות המרגשות שנעשו אי פעם לשחקן כדורגל ואין ראוי מטוטי, לקבל את האהבה המקומית והאוניברסלית לה הוא זוכה בימים אלו.
לסיכום, הליגה האיטלקית הוכיחה פעם נוספת שהיא יודעת לתת כבוד לותיקים, שהגיל הוא רק מספר, ואם אתה טוב, אתה משחק.
תגלית העונה: באלדה קייטה
איזו עונה נפלאה לחלוץ הסנגלי-ספרדי הצעיר. קייטה שנחשב עד העונה לבוסרי ובעל בעיות משמעת, התעלה על עצמו וכבש העונה יותר שערים משלושת העונות הקודמות יחדיו (16 שערים).
תוצר מחלקת הנוער של ברצלונה, הראה יכולת גבוהה בעיקר באגף השמאלי, אך הוא בהחלט יכול לשחק גם מאחורי החלוץ ואפילו בשפיץ. במידה והנהלת לאציו בונה על המשכיות לעונה המוצלחת שעברה על המועדון, עליהם לשים את יהבם בשחקן הפנטסטי הזה.
במהלך העונה זכינו לראות לא מעט שחקנים צעירים שפרצו לתודעה בזכות יכולתם הנפלאה ואלו חלק מהשמות :
פיוטר ז'לינסקי ואמאדו דיאוורה (נאפולי), מתיאה קלדארה, לאונרדו ספינצולה ופרנק קסי (אטאלנטה), לורנצו פלגריני (ססואולו), פטריק שיק (סמפדוריה), יאקוב יאנקטו ורודריגו דה פול (אודינזה) ג'ובאני סימאונה (גנואה) ורוברטו גליארדיני (אטאלנטה\אינטר).
הפתעת העונה: אטאלנטה
אין יותר חד משמעי מזה, קבוצה צעירה עם מאמן ותיק, שהתעשתו מפתיחת עונה קשה והגיעו ביחד למקום החמישי שמוביל לאירופה, תוך כדי תצוגות כדורגל יוצאות מן הכלל.
רבים מאותם שחקנים, מבוקשים ברחבי הליגות הבכירות ביבשת, כשחלקם כבר עברו או סגרו בקבוצות בכירות. מילה טובה נוספת מגיעה לקהל המרגש של ה-"לה דיה", שהפגינו תצוגות עידוד עוצמתיות, כשהשיא היה לאחר התבוסה המחפירה והלא אופיינית מול אינטר, כאשר הקהל חיכה לשחקנים באצטדיון על מנת לעודד את רוחם ולהטריף אותם עם אביזרי פירוטכניקה.
אכזבת העונה: אינטר
אוהדי הנראזורי לא מלקקים דבש כבר תקופה ארוכה, אך העונה הקבוצה נקלעה ללופ של ממש, שהסתיים בתוצאה מביכה לקבוצה היקרה שנבנתה על מנת לאיים על ההגמוניה היובנטינית.
מאורו איקרדי, אנטוניו קנדרבה, איוון פרישיץ', אבר באנגה ועוד, לא היו יציבים ונראו לא מחוייבים. שלושה מאמנים עברו העונה בקבוצה ונראה שאף אחד מהם לא הביא את הערך המוסף לאורך זמן.
גם כשהיה נראה שהספינה מתייצבת בתחילת השנה האזרחית, היה ברור שאינטר אינה קבוצה, אלא אוסף אינדיבידואלים מוכשרים ככל שיהיו וזה במבחן התוצאה לא הספיק כמובן, אפילו לא למקום בליגה האירופית.
חשוב לציין גם את טורינו, ססואולו ובעיקר את פיורנטינה של פאולו סוזה, שהייתה יציבה באי היציבות שלה.
מאמן העונה: ג'אן פיירו גספריני (אטאלאנטה)
הותיק מבין המועמדים לתואר "מאמן העונה". זה התחיל רע מאוד עם ארבעה הפסדים בחמשת המחזורים הראשונים ועם דיבורים על פיטורי המאמן, אך מכאן ה-"לה דיה", יצאו לרצף מופלא של שמונה ניצחונות ותיקו. גספריני הוביל את החבורה הצעירה והמוכשרת לניצחונות גדולים על קבוצת בעלות תקציב גבוה בהרבה וחשוב מכך, למקום המוביל לליגה האירופית.
שווים אזכור: מאסימיליאנו אלגרי (יובנטוס), מאוריציו סארי (נאפולי) וסימונה אינזאגי (לאציו) דוידה ניקולה (קורטונה) ולוצ'יאנו ספלאטי (רומא).
השחקן המשתפר של העונה: דריס מרטנס
ספק אם דריס מרטנס בעצמו חשב שככה העונה שלו תיראה. הבלגי שהבקיע בעונה הקודמת חמישה שערים בלבד ובמהלך כל שלוש עונותיו הקודמות באזורי של נאפולי, הבקיע 22 שערי ליגה בסה"כ, הפך לחלוץ בעל כורחו והחל להבקיע בסיטונאות.
המהירות והטכניקה המופלאות של הבלגי השתלבו נפלא בחוד ההתקפה, כשקייחון ואינסינייה מגיעים מהאגפים ובין השלושה, כמו גם מארק האמשיק, התפתח שיתוף הפעולה הנעים ביותר לעין באיטליה.
האקספלוסיביות המפתיעה של דריס הובילה לתצוגות התקפיות שהרבה זמן לא נראו בסן פאולו, לאחר שסיים את העונה עם שני משחקים בהם כבש שלושער ועוד רביעייה מדהימה מול טורינו.
חשוב לציין כמובן גם את אנדראה בלוטי שממשיך בהתקדמות המרשימה שלו, כמו גם אדין דז'קו ושצ'זני שהתאוששו מתקופות רעות, על מנת לספק עונה נהדרת.
השחקן המאכזב: מירנדה
הבלם הברזילאי שהגיע בקול תרועה רמה מאתלטיקו מדריד, אחת מקבוצות ההגנה הטובות באירופה עד לא מזמן, לא הצדיק את ההייפ הגדול שהיה סביבו ואת הסכום ששולם עבורו.
מירנדה נמצא בכושר מזוויע העונה וזו ללא ספק העונה החלשה ביותר בקריירה שלו, מבחינה אישית. אינטר ספגה העונה 47 שערים, כמות שלא תואמת את רמת השחקנים שמאיישים את חוליית ההגנה שלה ובתור השחקן הבכיר בחוליה, מצופה ממנו להפגין יכולת גבוהה יותר ולהנהיג את ההגנה, מה שבפועל, לא קרה.
משחק העונה: נאפולי – טורינו 3:5
כבשו לנאפולי: דריס מרטנס (80' 22' 18' 13'), ולאד קיריקש (70') כבשו לטורינו: בלוטי (58') רוסטיני (76') פאלקה (84')
גם הבחירה הזו לא הייתה פשוטה, אבל זה ללא ספק המשחק שממחיש יותר מכול את השינוי שעברה הליגה, שערים נפלאים, עשרות מצבי כיבוש, משחק פתוח ודריס מרטנס אחד מעל כולם, שהשלים שלושער תוך תשע דקות וקינח במחצית השנייה בבונבוניירה אמיתית.
תקציר המשחק:
שחקן העונה: ראג'ה נאינגולן
הוא אומנם מסיים את העונה בידיים ריקות, אך כמו שכבר רשמנו לא היה שחקן דומיננטי ממנו בכל הליגה. יובה תפקדה כיחידה אחת וזה עבד מצוין, לנאפולי היה את החלק ההתקפי המשובח לצד השיפור ההדרגתי של ההגנה לקראת סוף העונה בעוד רומא, בהיעדר פרנצ'סקו טוטי מצאה את המנהיג שלה. נאינגולן השתדרג מבחינה התקפית, ומבחינת הסדר במשחק והעבודה ההגנתית, נשאר יציב כתמיד. השערים שלו היו קריטיים עבור רומא והוא זוכה בפרס שחקן העונה בצדק מוחלט.
השתתפו בהכנה: אלעד בהר ושון דין
