תכירו את העיר רייקה, עיירה קרואטית בת כ-150 אלף תושבים שנמצאת בצפון המדינה. במידה והשם לא מצלצל מוכר תנסו להיזכר בשמות ת'ראסטיקה, ויטופוליס, פלומן (לטינית), רקה (סלובנית), פיומה (איטלקית) או סנקט וולט אם פלאום (גרמנית). כן, כל אלה היו השמות של העיר שהשליטה בה השתנתה בקצב מסחרר לכן טבעי מאוד שמועדון הכדורגל שהוקם בעיר, סוסייטה ספורטיבה קווארנרו (באיטלקית), גם הוא עבר "לאום" ושינה את שמו בשנת 1954 לנגומטני קלוב רייקה (בקרואטית: מועדון הכדורגל של רייקה). בשנת 1995 הקרואטים, שמאוד קנאים לזהותם ומנסים לבלוט הרחק מהסרבים והאלבנים שגם להם כביכול הייתה יד מכוונת בפילוג העיר, הוסיפו את שם התואר הרוואטסקי (קרואטי) לשם הקבוצה כדי להדגיש סופית שכל הקשור לרייקה הם קרואטים ולא יסבלו שום שייכות אחרת.
בשנים הראשונות של הליגה היוגוסלאבית ועד לרגע הפירוק של המדינה ב-1992 רייקה דשדשה בין הליגה בכירה והמשנית במדינה המאוחדת וחוץ משני זכיות בגביע היוגוסלאבי ב-78 ו-79 הם לא ממש גרפו תארים (כמעט לקחו אליפות אך הספידו אותה לכוכב האדום בלגראד). למרות זאת, הם היו המועדון הקרואטי המצליח ביותר ביוגוסלביה באותם שנים, כל זה השתנה עם התפרקות יוגוסלאביה.
לא הרבה יודעים זאת, אבל אפקט הפרפר בא לרדוף את המועדון המצליח הזה דווקא כשכולו היה מרוכז בליגה הלאומית הנפרדת. מדוע? אבכן הבעיטה ששלח שחקנה של דינאמו זאגרב, זבונימיר בובאן, לשוטר סרבי, הפכה את בובאן לגיבור לאומי ואת דינאמו לנושאת הדגל של עצמאות קרואטיה. הקבוצה, שאז קראו לה קרואטיה זאגרב הפכה להיות מעוז ההתנגדות הקרואטית לסרבים ורייקה נשכחה מעט. עד כמה בקרואטיה רצו שהדגש יהיה על הקבוצה מעיר הבירה? אבכן נשיא המדינה, פרנצ'ו טודז'מן שהיה אוהד הקבוצה מזאגרב נחשף על ידי העיתון "נאציונאל" בתור אחד שהיה מורה לשופטים להטעות את התוצאות לטובת הקבוצה האהובה שלו ובאחד המקרים האלו, רייקה פספסה אליפות. בעונת 98-99 רייקה הגיעה למשחק האחרון של העונה בידיעה שהיא צריכה לנצח בשביל להיות תלויה בעצמה. במצב של 1:1 מול אוסייק המשחק הגיע לדקה ה-89 שם החלוץ אדמיר חסאנצ'יץ' נגח בצורה מושלמת את הכדור שהוגבה אליו מהאגף וקבע 2:1 מה שהקפיץ אצטדיון שלם ל-7 שניות בדיוק שכן לתדהמת הקהל, השחקנים ובעצם כל נוכחי המגרש הקוון הניף את הדגל לנבדל שלא היה. בדיעבד התברר שאנשי המשרוקית הונחו "לסדר" את המשחק בהוראת "כבוד" הנשיא.
אז רייקה חיכתה וחיכתה וכעת, בסוף עונת 2016-17 ההמתנה השתלמה לה ואחרי שליטה אינסופית של דינאמו זאגרב, הפעם רייקה עשתה את שלה וגרפה את תואר האליפות. מה שעוד יותר מדהים בריצה שלהם (שמרו על המקום הראשון בכל המחזורים חוץ מהמחזור הרביעי וחמישי) הוא שהם כמעט והשלימו עונה שלמה ללא הפסד עד שלפני שלושה שבועות נכנעו ללוקומוטיבה 1:0 ועל הדרך דרסו את דינאמו זאגרב 5:2 בבית ויצאו איתם פעמיים 1:1 בחוץ כאשר היום הם יפגשו אותם למשחק נוסף באצטדיון הביתי, האחרון לעונה זו בו הם גם יקבלו רשמית את צלחת האליפות ומצעד הכבוד של האלופים ייערך לטובתם ואין כמו לעשות את זה מול היריבה המושבעת מזאגרב.
אבל אחרי שהמסך יירד על סיום העונה בליגה, תהיה לרייקה משימה חשובה לא פחות. להגיע לשלב הבתים של ליגת האלופות והמסלול שלה יתחיל ממש כמו של ב"ש בסיבוב השני של שלב המוקדמות, שם הן עדיין לא יוכלו להיפגש בגלל היותן מדורגות. למשימת העלייה לבית בסגל של המאמן הסלובני מתיאש קק נמצאים שחקנים שברובם מיוגסלאביה לשעבר כאשר שוב בולטים בהידרותם הסרבים והאלבנים כשלקבוצה יש גם מספר זרים ניגרים בעקבות שיתוף הפעולה עם אקדמיית הכדורגל של אבוג'ה וגם מספר שחקנים מקבוצת ספציה האיטלקית שהבעלים שלה גבריאלה וולפי מחזיק גם ב-70% ממניות רייקה (יתר ה-30% שייכים לעירייה)
השחקנים הבולטים בסגל הם השוער אנדריי פרשקאלו שזכה השנה להופעת בכורה בנבחרת קרואטיה, המגן השמאלי השבדי לאונארד ז'וטה, שאמנם בעל שורשים אלבניים אך מחשיב את עצמו למקדוני שגדל בשבדיה ואף בחר בנבחרת הלאומית המקדונית על פני השבדית או האלבנית, הקשר פיליפ בראדאריץ' שנותן עונה אדירה הקשר הנפלא דריו קנאדייה שעתידו עוד לפני, הקפטן מאטה מאלש, הקשר ההתקפי יוסיפ מיליץ' בן ה-22 שגם הוא נכנס לסגל הנבחרת לאחרונה וכבר מביא מענייניות מהופנהיים ואייאקס, פרנקו אנדריאסביץ' שהגיע דווקא מדינאמו והחלוץ מריו גבראנוביץ'. אגב בסגל הקבוצה ניתן למצוא לפחות שחקן אחד מכל מדינה שפעם הייתה חלק מיוגוסלאביה חוץ מכאמור הסרבים והאלבנים.
עדיין לא ברור האם הקרואטים החביבים יצליחו לסיים את המשימה ולעלות לשלב הבתים של הצ'מפיונס אבל מה שבטוח שמבחינתם מתחיל עידן חדש, עידן של צדק, עידן שבו הם שוב בקדמת הבמה של הכדורגל הקרואטי. מים חדשים זורמים בנהר שנשפך לים האדריאטי והם מתכוונים להשיט את ספינת הכדורגל של העיר להישגים רבים.
