יותר מ-50 שערים במדי נבחרת צ׳כיה ויותר מ-200 שערים בכל הקריירה יש באמתחתו של הנפיל הצ׳כי, יאן קולר. מגזין הספורט ״JSPORT" עושה כבוד למלך שערי צ׳כיה בכל הזמנים. לרגל יום הולדתו ה-44 סיקור קצרצר על הקריירה של החלוץ גבה הקומה.
יאן קולר נולד ב-30 למרץ 1973 בסמטנובה אז בצכ׳לסובקיה (לפני הפיצול) ושיחק בילדותו ונערותו בקבוצה העירונית, TJ סמנטובה להוטה, ולאחר מכן עבר ל-ZWZ מילבסקו. לא הרבה יודעים איך יאן קולר החלוץ האימתני החל את הרומן עם הכדור העגול בתור שוער (טוב בכל זאת 2.02), אך לאחר חוסרים בחלוצים בקבוצתו נוסה בתור חלוץ ונחל הצלחה גדולה ומאז תלה את כפפות השוער לטובת עמדת החלוץ.
ב-1994 קולר חתם על חוזהו המקצועני הראשון במדי הענקית הצ׳כית, ספרטה פראג. דרכו של קולר בספרטה לא הכבירה ימים, לאחר שמיעט לשחק בעונתו הראשונה קיבל יותר קרדיט בעונה השנייה והחזיר על האמון עם חמישה שערים ב-29 הופעות. הרומן עם הליגה הצ׳כית הסתיימה מוקדם מן הצפוי, קולר החליט לצאת להרפתקה וחתם בלוקרן הבלגית.
ההימור על לוקרן הבלגית התברר כהימור מוצלח מאוד. קולר ניצל את גודלו הפיזי וחורר רשתות במדי הקבוצה הבלגית, כ-43 שערים ב-97 הופעות וזכייתו בתואר מלך השערים בבלגיה בעונת 1998/1999 סללו את דרכו של הצ׳כי למעצמת בלגיה אחרי שכבר היה במעצמת צ׳כיה. קולר המשיך להבקיע ובצרורות גם במדי אנדרלכט אך שבפעם הזאת יכולתו השפיעה גם על הקבוצה עצמה כשזכתה באליפות בלגיה וקולר זכה בנעל הזהב בבלגיה (כך נקרא בזמנו שחקן העונה בבלגיה).
בשנת 2001, קולר עשה קפיצת מדרגה רצינית בדמות מעבר לבורוסיה דורטמונד, וכמו במעבר לאנדרלכט הצליח לעשות את הבלתי יאמן והיה אמון על 11 שערים בעונתו בראשונה במועדון והוביל את דורטמונד לאליפות היסטורית לאחר המון שנים בשליטה באוורית. סיפור דה ז׳ה וו קרה לקולר אי שם ב-2002, כשדורטמנד נקלעה לסיטואציה לא פשוטה כשיאנס להאמן ספג כרטיס צהוב שני והורחק ומי שמצא את עצמו שוב בין הקורות היה הענק הצ׳כי ולמעשה חזר לתפקיד המקורי שעשה בילדותו. דורטמונד אמנם הפסידה במשחק אך העיתון הגרמני ״קיקר״, לא נותר אדיש להופעה של הצ׳כי ובחר בו כשוער השבוע בבונדסליגה (אולי עשה טעות שעשה הסבה לחלוץ).
קולר מצא בית חם בסיגנל אידונה פארק, והשתקע בבורוסיה בין 2001 ל-2006 ועשה את שהיו היפות במועדון הצהוב כשלאחר 138 הופעות כבש 59 שערים.
קולר סיים את דרכו בגרמניה והמשיך להרפתקה נוספת הפעם בצרפת במעבר די מפתיע למונאקו ב-2006 ומכאן בעצם התחילה דעיכתו של החלוץ הצ׳כי. בשתי עונות החלוץ סיפק 12 שערים בלבד וחזר לגרמניה ב-2008 הפעם למדי נירנברג. קולר ככל הנראה חשב שאם הוא יחזור לבונדסליגה שכה זכורה לו לטובה הוא יצליח לחזור ליכולת שאפיינה אותו עד ליציאה לצרפת, אך לא כך קרה.
קולר המשיך לגמגם וירד בראשונה בחייו ליגה עם נירנברג לבונדסליגה 2 ושוב יצא למסעות פעם ברוסיה (בסמארה), ובניסיון נוסף בצרפת הפעם בליגה השלישית (קאן), ולאחר פציעה קשה בירך הודיע על פרישה מכדורגל.
באופן די סנטימנטלי קולר פתח את הקריירה הבינלאומית שלו במדי נבחרת צ׳כיה במשחק רעים נגד בלגיה בבריסל ב-9 לפברואר 1999. קולר נותר נאמן לאופיו הקילרי והווינרי שלו ברחבה וכבש נגד חבריו מאנדרלכט כבר בהופעת הבכורה שלו. קולר המשיך לעשות חייל במדי הנבחרת וכבש בסך הכל כ-55 שערים ב-91 הופעות, ללא ספק ממוצע כיבושים מרשים.
ההופעה הכי זכורה של קולר ובכלל של נבחרת צ׳כיה הייתה ביורו 2004. קולר ביחד עם צ׳ך, נדבד ובארוש הדהימו את אירופה בדרך לחצי גמר היורו אך הפסידה לסנסציה אירופאית אחרת (יוון), שגם לקחה את אותו היורו הבלתי נשכח בפורטוגל, קולר תרם שני שערים ביורו עצמו והיה חלק בלתי נפרד מהנבחרת.
קולר ללא כל צל של ספק רשום בספרי ההיסטוריה של הכדורגל הצ׳כי לאחר שהודיע על פרישה ב-2008 לאחר ההפסד הדרמטי לטורקיה 3:2 לאחר שצ׳כיה הובילה 2:0 ולמעשה גרם להדחתה. למעשה התרחיש הזה המחיש את הקריירה הבינלאומית של קולר, מאוד מרשימה אך מעט לוזרית.
יאן קולר יזכר כמלך שערי צ׳כיה בכל הזמנים (לפחות עד כה), קולר למעשה סוגר את טור הזהב של הכדורגל הצ׳כי של השנים האחרונות ולמעשה עד היום לא נמצא יורש לו ולנדבד כשרק פטר צ׳ך נותר השריד האחרון, מי יודע אולי קולר יצליח לשנות את אופיו המעט תבוסתני במדי הנבחרת דווקא בתור מאמן הנבחרת.
