מתחילת המילניום הנוכחי ריאל מדריד נחשבה לקבוצה עם מעט מאוד שחקני בית וצפתה בקנאה ביריבתה השנואה ברצלונה זוללת תארים עם התבססות על טהרת הלה מאסיה, אבל בשנתיים האחרונים המגמה התהפכה וריאל בחסות מינויו של זידאן למאמן הופכת ומתבססת גם על שחקני בית ספרדים ושחקנים המגיעים מגיל צעיר (ולראייה חמישה מוזמנים לסגל נבחרת ספרד, מספר שלא היה כמותו כבר 15 שנים). זאת לעומת ברצלונה מודל 2017, שלא הצליחה לייצר אף שחקן סגל משמעותי מהאקדמיה שלה למעט ברירת המחדל המגן סרג'י רוברטו האנמי והלא זוהר (כן, למרות השער ההיסטורי מול פאריס סן ז'רמן) ומתבססת בעיקר על שלישיית הmsn הכבירה.
השינוי המדרידאי החל בעצם בעיקר בשל חוסר ברירה ופחות בשל שינוי אידיאולוגי של המועדון, עונש איסור העברות וריבוי פציעות משונות ולא נגמרות בתוספת לשמירה הקפדנית על הסגל תוך איזון כספי כפוי גרמו לזיזו להמציא את עצמו מחדש בכל משחק בנפרד ולהתבסס על סגל ארוך יותר ולתת לשחקנים בעלי פוטנציאל גדול את ההזדמנות הגדולה שלהם. המעבר של זיזו מקבוצת המילואים גרם לו להסתכל בפרספקטיבה שונה על המועדון שלו, והוא החל לקחת את אותם שחקנים שטיפח במשך שנות עבודתו במדריד; אם זה במחלקות הנוער ואם זה בקבוצת המילואים. הבולטים שבהם -לוקאס ואסקז, אלברו מוראטה, דני קרבאחל ועוד בלם אלמוני עד לפני שנתיים- נאצ'ו.
נאצ'ו הוא מדרידאי אמיתי-עוד מבטן אימו הוא וכל חייו בעצם הוא במדריד, כבר מגיל 11 החל לשחק אצל הבלאנקוס או במילים אחרות מתחילת המילניום ומתחילת עידן הגלאקטיקוס הילד החל את הקריירה, האירוניה כמובן היא שנאצ'ו הוא הסמל החדש של התהליך ההפוך והבריא שעובר על ריאל ואוהדיה שזוכים לעדנה תוצרת ספרד.
חוזה איגנסיו פרננדס איגלסיאס או בקיצור נאצ'ו נולד ב18 בינואר 1990, באותו יום אגב השיר שדורג ראשון בכל המצעדים היה שירו של מייקל בולטון "איך אני יכול לחיות בלעדייך" (How am I supposed to live without you), אין ספק שהשיר הזה מייצג יותר מהכל את נאצ'ו ועוד נחזור בהמשך הכתבה לצורך של ריאל וזידאן בו.
הקריירה של הספרדי הייתה מדורגת מאוד ומעונה לעונה התקדם, עוד מגילאי נוער ניבאו לו גדולות וביחד עם מארק בארטרה היו נחשבים השניים כמי שעתידים לרשת את חולית ההגנה של הנבחרת הספרדית.
את הופעת הבכורה יהיה קשה לשחקן ההגנה לשכוח, ניצחון מטורף של 6:3 בעונת 2010/11 כאשר היגוואין וקאקא עושים ככל העולה על רוחם על המגרש, אבל לא רק הם באו לעבודה אלא ולנסיה עמוסת הכשרונות בראשות חואן מאטה,ג'ורדי אלבה ואבר באנגה ורוברטו סולדאדו בשיאו עשו צרות רבים מאוד לנאצ'ו מהאגף השמאלי שבו הוצב וריאל ספגה שלושה שערים. גם המשחק הבא לא האיר מזל לחוליית ההגנה ונאצ'ו היה שותף בהפסד מביך לסארגוסה, לאחר מכן הספרדי חזר לקבוצת קסטיליה להתחשלות מחדש וללמוד את טעויותיו ולשפר את משחקו ההגנתי.
עם מינויו של מוריניו למאמנה של ריאל הוא שם לעצמו לפרויקט שלושה שחקנים, השניים הראשונים היו אלברו מוראטה שהיה היהלום של מחלקת הנוער והשני השוער חסוס פרננדס שעד היום עוד מחפש את עצמו בליגה השנייה. הפרויקט השלישי שלו היה נאצ'ו הצעיר ומוריניו רצה לשלבו באימונים ולבדוק את תפקודו בקבוצת המילואים ולתת לו להתפתח בהדרגה ורק אז לתת לו הזדמנות בריאל. ואכן כך קרה: בשלהי עונת 2012/2013 מוריניו נתן לספרדי את חולצת ההרכב ושילב אותו בתור מגן ימני ומגן שמאלי. לצערו של נאצ'ו בכל המשחקים ששיחק בהרכב ריאל גם ספגה ואפילו לא שמרה פעם אחת על שער נקי.
בתום אותה עונה מוריניו עזב את ריאל בטונים צורמים והוחלף ע"י אנצ'לוטי. בעונתו הראשונה בקבוצה, אנצ'לוטי עדיין שילב אותו בהדרגה ונתן לו להשתלב מדי פעם במשחקים אבל לא בנה עליו יותר מדי, לפחות באותה עונה נאצ'ו היה שותף לזכייה העשירית של ריאל. גם בעונה שלאחר מכן נאצ'ו לא היה שחקן משמעותי ואף זכה לחיזורים מכל היבשת אבל ריאל בצעד נדיר האריכה לו את החוזה ב-6 שנים עד ל-2020. המפנה בקריירה הגיע אשתקד, את התחייה האישית הוא חייב לאיש אחד והוא האיש שהיה אחראי על הצד המקצועי בכל השנים שבהם התפתח וחיכה להזדמנות. גם זידאן כמו נאצ'ו התפתח במועדון (בצד המקצועי והניהולי) לאט לאט ועבר תהליך וניצל הזדמנות על מנת להוכיח את עצמו. לא סתם הוא חש קרוב מאוד לשחקן שעבר איתו תהליך מקביל וזיזו זרק אותו לשחק בליגה ונתן לו להשתפשף בעיקר מול הקבוצות הקטנות והבינוניות ואכן הספרדי הוכיח את עצמו על המגרש והגיע רעב לעונה החדשה.
אבל פריצתו האמיתית הגיע העונה, כבר במשחק הגביע בתחילת העונה בניצחון 7:1 על קולטרול הקטנה הבקיע נאצ'ו שער בלתי נשכח שהותיר את זיזו עם פה פעור, זידאן ציין לאחר אותו משחק: "השער שכבש נאצ'ו היה יפה יותר מהשער שאני כבשתי מול לברקוזן. אני מאושר עבורו מכיוון שהוא תמיד מתאמן ברצינות ומגיעות לו כל המחמאות."
במילים אלו ניתן היה לראות את הכיוון שאליו תלך העונה של נאצ'ו וכך קרה.
בתחילת העונה היה ריבוי פציעות בחוליית ההגנה, תחילה הוא הוצב בתור מגן שמאלי עקב מתן מנוחה וריבוי פציעות של מרסלו וקואנטראו ונראה שהוא היה נקודת התורפה בהגנה ובשתי הופעותיו בליגה ריאל ספגה 4 שערים ועוד מול 2 קבוצות שאינן חזקות התקפית כמו לאס פלמאס ואוסאסונה , אבל נאצ'ו לא ויתר וניצול פציעות והרחקות של שלושת הבלמים הקבועים(פפה,וראן וראמוס) החזירו אותו לתפקידו הטבעי והוא עמדת הבלם שם הוא הצטיין והחל מהמחזור ה10 בליגה הוא נספר לחלוטין בתור שחקן משמעותי ברוטאציה והשתפר ממשחק למשחק וגם נחשב לגיבוי הגנתי נהדר ומסוגל לשחק בכל תפקידי ההגנה, סה"כ נאצ'ו שודרג העונה ושיחק ב16 מתוך 19 משחקי הליגה האחרונים של ריאל מדריד ב5 משחקים מתוכם תפקד בתפקיד המגן השמאלי עקב הרצון של זידאן לשמור על ההגנה עם מגינים לא תוקפים כדי לאזן את המשחק של ריאל, במשחקים אלו ריאל ספגה רק 4 שערים, ב10 האחרים(במשחק נוסף היה מגן ימני) שבהם שובץ כבלם ריאל ספגה 11 שערים, סה"כ מאז המחזור ה10 ריאל מדריד עם ממוצע של ספיגה של שער למשחק, ממוצעי הספיגה והכיבוש של ריאל כמעט זהים במשחקים שבהם נאצ'ו משותף ובמשחקים שבהם הוא לא משותף, דבר המעיד על האיזון של נאצ'ו במועדון ועל זה שהוא השתלב ברוטאציה ולא עושה שינויים רבים במשחקים של ריאל ולא מצריך מזידאן שינוי חשיבה הגנתי אלא שחקן שיכול להחליף בכל העמדות בהגנה ויכול לשמור על המצב הקיים.
צפו בשער הנפלא של נאצ'ו מול קולטורל:
https://www.youtube.com/watch?v=tOQoOgmq1yg
עם כל המהמורות שעבר בקריירה המלחמה האמיתית והראויה להערצה של נאצ'ו היא במחלת סוכרת הנעורים(type 1) , רבים חושבים שמי שסובל ממחלות כמו אלו איננו יכול לעסוק בספורט ועל אחת כמה וכמה בקבוצה מקצוענית ואחת מהגדולות בעולם אבל נאצ'ו לא נתן למחלת הסוכרת אותה הוא סוחב כבר מגיל 12 ונאבק בה מדי יום ומי שמכיר חולי סוכרת בוודאי יודע על הקשיים שאנשים אלו עוברים כל יום ועל האורח החיים הלא פשוט שהם חווים, הראיון של נאצ'ו במארקה היווה תקווה אמיתית לעשרות אלפי ילדים ברחבי העולם אשר מתמודדים עם המחלה המטבולית וכך הוא סיפר בגילוי לב:" רוב האנשים והאוהדים כלל לא יודעים שאני חולה סוכרת. זה לא משהו שרציתי לשמור כסוד, אבל גם אתה לא הולך ומכריז 'היי, יש לי סוכרת'. ככה שזה משהו שאני מדבר עליו בדרך כלל כשאני מבקר ילדים בבתי חולים".
נאצ'ו פרננדס נחשב לאיש משפחה אמיתי ומרבה להצטלם עם שני ילדיו ורעייתו מריה קורטס שהוא מרבה להראות את הזוגיות הפוטוגנית שלהם, כמו כן נחשב לפטריוט ספרדי ומרבה להתפאר בכך,אנקדוטה מעניינת היא שבנו הקטן חוזה איגנסיו נולד בבוקר הזכייה בליגת האלופות אשתקד וגרם לאבא שמחה כפולה ומכופלת, עוד תכונה מיוחדת אצלו הוא הפרגון יוצא הדופן לחבריו לקבוצה והוא מרבה לשתף ולשמוח בהישגיהם האישיים של חבריו מריאל מדריד תכונה שכה חסרה אצלנו בכדורגל בפרט ובחיים בכלל.
בזוית הישראלית נאצ'ו היה שותף לזכייתה של נבחרת ספרד הצעירה ביורו הצעירות שנערך בישראל בשנת 2013, מאותו סגל יש כבר 8 שחקנים שזומנו למפגש נגד ישראל, דבר המעיד על ההדרגה שבה לופטגי מפתח את הנבחרת הספרדית ועל העומק הבלתי נגמר בכל שכבת גיל בנבחרת של ז'ולן לופטגי., בקמפיין הנוכחי של מוקדמות המונדיאל הספרדי בן ה-27 שותף למשחקים החשובים מול איטליה ומקדוניה והיה מצויין ונראה שחקן שמאוד רעב להוכיח את עצמו ברמה הלאומית אין ספק שהוא יהיה שחקן קבוע בסגל הספרדי בקמפיין הקרוב.
אם תשאלו אותו מה הדבר שהכי מטריד אותו הוא יענה לכם ריאל מדריד ולא הסוכרת והוא יודע שרק עם עבודה קשה מגיעים אל המתוק ועם תירוצים לא מגיעים רחוק, לא סתם הוא אחד השחקנים האהובים ביותר על זידאן והכי מפתיעים על המגרש ואחד המוערכים ביותר על ידי אוהדי ריאל מדריד.
סיכוי סביר לחלוטין שאם הזמן הוא יקבל את המושכות ויקבל יותר הזדמנויות בהגנת נבחרת ספרד ,בינתיים הוא נמצא בסגל למשחק נגד ישראל אבל ההתקדמות של מספר 6 בלבן לא תעצר שם.
