ענף הכדורגל מת! וצריך לאמר עליו קדיש, כן זאת דעתי ואני אומר אותה במלוא הכאב, כי אני אהבתי כדורגל מאד, עד אותו ערב ארור בסטמפורד ברידג' ב-2009 אז קיבל הכדורגל את המכה הקטלנית, המכה שהשאירה אותו בקומה כמעט 8 שנים, המכה ששינתה את כל מה שידעתי על כדורגל עד אז, דחקה הצידה את כל הסיבות שבגללן אהבתי כדורגל. אך כמו שכשבנאדם אהוב, חס וחלילה לא עלינו נמצא בתרדמת ואנחנו ממשיכים לחבר אותו למכונת ההנשמה, מתפללים ומייחלים ליום שיקרה הנס והוא יקום על רגליו, ככה חשתי כלפי הכדורגל, וקיוויתי והתפללתי שאותה מכה אנושה היא חד פעמית והכדורגל יתאושש ויחזור לזוהרו וליופי שבגללם כל כך אהבתי אותו, אבל לצערי זה לא קרה. תחת זאת הלך המצב והחמיר מיום ליום משבת לשבת מראשון לראשון, מטורניר לטורניר, והמכה הסופית מכת המוות, או אם תרצו ניתוק החולה ממכשיר ההנשמה הגיע ביום ד ה8/3, במשחק בין ברצלונה לפ.ס.ז' במסגרת שמינית גמר ליגת האלופות – המשחק שהרג את הכדורגל סופית.
וכדי שתבינו למה אני מתכוון נחזור עכשיו לאותו ערב ארור בסטמפורד ברידג' ונזכיר לקוראים מה קרה שם: חצי גמר ליגת האלופות צ'לסי מארחת את ברצלונה אחרי 0-0 במשחק הראשון בקאמפ נואו, שתי קבוצות נפלאות בלי שום ספק, צ'לסי צריכה 1-0 קטן כדי להעפיל לגמר, תיקו עם שערים לעומת זאת מעלה את בארסה בגלל יתרון שערי החוץ. אני יושב לצפות במשחק, ואז בדקה ה10 מצליח מייקל אסיין הגנאי של צ'לסי לתקוע כדור בחיבורים של בארסה ולהעלות את האנגלים ליתרון 1-0, שכבר מספיק להם להעפלה לגמר, אך האנגלים לא הפסיקו לשחק להיפך הם המשיכו ואפילו ביתר מוטיבציה מנסים לכבוש עוד שערים, אלא שמאותו רגע של כיבוש השער נגמר החלק הספורטיבי של המשחק, והחל מופע האימים של השופט הנורבגי טום הנינג אוברבו. השופט הנורבגי התעלם לחלוטין (בדיאבד מסתבר שגם בכוונה תחילה), מלא פחות מ 5 פנדלים ברורים כשמש ב2 בצהריים ביום קיץ חם, לזכותה של צ'לסי כשאפילו רק אחד מהם היה נכבש היה מספיק לאנגלים למעשה להכריע את ההתמודדות ולהכניס את יתר המשחק לגארבז' טיים. מופע האימים של אובראבו לא נגמר בזה וכ 25 דקות לערך מתום המועד החוקי של המשחק הוא הרחיק את אריק אבידל, המגן של ברצלונה בכרטיס אדום לא מוצדק, אולי כדי לאזן את חמשת הפנדלים מהם התעלם באופן מפגיע הרבה לפני כן. המשחק נכנס לתוספת זמן של 4 דקות כשממש לקראת סופן הצליח אנדרס אינייסטה לכבוש שער שיוויון שחרץ את גורל ההתמודדות, והעלה את בארסה לגמר בצורה לא הוגנת ע"ח של צ'לסי.
מספר ימים לאחר המשחק נודע כי מישל פלטיני מנכל אופ"א, התבטא מספר ימים לפני המשחק בפני מקורביו וחברי הארגון בשיחות סגורות שהוא לא רוצה בשום אופן מצב שבו יהיו שתי קבוצות אנגליות בגמר, ולאחר שבמשחק חצי הגמר הראשון, יום קודם ניצחה מנצ'סטר יונייטד את ארסנל וכבר עלתה לגמר, הרי שגורלה של צ'לסי כבר נחרץ, והדבר היחיד שנותר לאופ"א זה למצוא את השופט המתאים לבצע את המשימה. מספר ימים לאחר אותו משחק צדה את עיני ידיעה מאתר ספורט בשפה האנגלית, ובה הופיע ציטוט מעיתון יומי גדול ומוביל בנורבגיה בו מודה שופט המשחק אוברבו, כי קיבל הנחיות ברורות (וסביר להניח שגם סכום כסף לא מבוטל) מאופ"א על מנת לדאוג לתוצאה הרצויה. הידיעה עצמה הוסרה מהאינטרנט כעבור זמן קצר ע"י גורמים עלומים, ואוברבו? הוא עצמו הפסיק לשפוט מאז במסגרות בינלאומיות אך המשיך לשפוט בליגה הנורבגית, והיו שמועות (לא מבוססות) שאופ"א נקמה באוברבו, על שמיהר לרוץ לתקשורת ולהודות בהטיית המשחק ומאז אופ"א הדירה אותו משיפוט בי"ל.
כמובן שבהלך השנים, הלכה השערורייה ודעכה, אך היא הותירה כתם שחור ענק על עולם הכדורגל בכלל ועל אופ"א ועולם השיפוט בכלל, אך למרבה הפלא במקום להסיק את המסקנות המתאימות, פתחה השערורייה פתח לשערוריות נוספות בעיקר במסגרות האירופאיות, בחלקן הגדול הייתה מעורבת ברצלונה בדרך כזאת או אחרת, כמו למשל ההחלטה לקיים את מונדיאל 2022 דווקא בקטאר, שקשורה בקשרים עיסקיים וספונסריים עם מועדון הכדורגל ברצלונה. גם שמו של מזכ"ל פיפ"א ספ בלאטר, נקשר בלא מעט פרשיות שחיתות ושוחד, עד שבשנה שעברה הוא נאלץ להתפטר מתפקידו. אפשר גם להזכיר את חצי גמר ליגת האלופות ב2011 בו הדיחה בארסה את יריבתה השנואה ריאל מדריד, אחרי ששופט המשחק הגרמני וולפגנג שטארק הרחיק שלא בצדק את בלמה של ריאל פפה, (כביכול על פגיעה קשה בדני אלבס, שקם מהאלונקה ורץ במהירות האור חזרה אל המגרש אחרי שרגלו "נשברה") דבר שלמעשה גמר את המשחק. יום לפני המשחק התראיין שטארק לעיתון גרמני ואמר שהוא מעריץ גדול של מסי ואוהד את ברצלונה.
חירחורי הגסיסה של ענף הכדורגל באו לקיצם והוא "נפח את נשמתו" סופית ב 8/3/2017 – בארסה מארחת את פ. ס. ז' אלופת צרפת למשחק גומלין במסגרת שמינית גמר ליגת האלופות אחרי שבצרפת ספגה מפלה בשיעור 4-0. היסטוריה מרחפת באוויר: פעם ראשונה מזה 11 שנים שבארסה לא עוברת את שמינית הגמר, כדי לעבור היא צריכה לנצח בהפרש של 5 שערים, חשבתם שזה בלתי אפשרי? אז חשבתם חשבתי אני שעוד יש טיפה ספוטיביות בכדורגל ואולי בכ"ז הענף יתאושש? הצחקתי את בארסה ואת שופט המשחק, שכן גם במשחק הזה כמו במשחק בסטמפורד ברידג', רק עזרה של השופט סייעה לבארסה (כן שוב היא), לנצח בדיוק בהפרש שהיא הייתה צריכה כדי להעפיל לרבע הגמר, עם מספר החלטות שערוריתיות כמו למשל הפנדל השני שבארסה קיבלה ובכירי השופטים בארץ ובעולם אומרים שלא היה ולא נברא וכן תוספת זמן ארוכה מהרגיל ובטח שממה שמתחייב כתוצאה מהאירועים במהלך המשחק עצמו, ולפחות פנדל אחד שהגיע לצרפתים והם לא קיבלו. אז אוהדי בארסה כמובן יחגגו את העלייה שלהם (לרבע גמר, עוד לא זכו בכלום, יש עוד ארבעה משחקים עד לגמר – אבל חוגגים כאילו, כבר זכו). וכשכולם חגגו את "אם כל הרמונטדות", אבל התעלמו במכוון מ"שגיאות" השיפוט הקשות, מהעובדה שליותר מדי אוהדים נייטרלים זה היה נראה כמשחק מכור. ובעבורי זה לא יום לחגיגות, זה יום עצוב, יום שחור בו ענף הכדורגל הלך סופית לעולמו, אחרי שהפך מענף ספורט לממלכת פשע שכספי שוחד מראשי קבוצות מושחתים בשיתוף עם מוסדות הכדורגל האירופאים מועברים מיד ליד ותוצאות משחקים מוטות ונקבעות מראש. כל מי שאוהב כדורגל ואוהב ספורט, ותחרויות ספורטיביות לא יכול לשמוח אלא להיפך, לכל מי שאוהב ספורט אמיתי ונקי ה8/3 יזכר כיום שחור, יום אבל. כי בערב הזה לא היה שום ספורט אלא מופע אימים של שחיתות ושוחד, שטובי במאי סרטי הפשע לא היו מצליחים לביים. הכדורגל מת, הגיע לקיצו, יהי זכרו ברוך.
