לכבוד יום הולדתו של המלך האמתי של אפריקה "קינג דרוגבה" רציתי לספר קצת מסיפור החיים של מישהו שבאמת ניצל את הכוח הספורטיבי שניתן לו כדי לעשות שלום בעולם.
אני רוצה להתחיל את הסיפור דווקא ממקום רחוק מאתנו, ב-8 לאוקטובר 2005: בזמן מלחמת האזרחים הקשה ביותר שחוותה חוף השנהב כאשר דם על הרצפה נהיה מראה קבוע, משוחקים במוקדמות המונדיאל 2 משחקים בו זמנית: חוף השנהב- סודאן וקמרון- מצרים. מחזור לפני זה הקמרונים ניצחו את חוף השנהב 3-2 ועברו אותם בטבלת העלייה, כאשר המשחקים הללו היו אמורים להיות רק לפרוטוקול. עד הדקה ה-79 שני המשחקים היו במעמד צד אחד- חוף השנהב הובילה 3:0 ולעומת זאת קמרון הובילה 1:0 וניסתה בעיקר להעביר את הזמן כדי להבטיח את העלייה. אלא שאז, משום מקום, המצרים מצליחים להבקיע שער נפלא ומשווה את התוצאה ל-1:1, ובמצב הזה חוף השנהב עולה, אך שהדרמה לא נגמרה. בדקה ה-95 הוענק כדור עונשין מ-11 מטר לזכותה של קמרון. הקהל השתתק, שתי המדינות חיכו בעצבים לרגע הבעיטה, והכדור של פייר וומה הלך לקורה והחוצה מה שגרם לשאגות שמחה בחוף השנהב והבטיח לה עלייה ראשונה בהיסטוריה למונדיאל. מיד לאחר העלייה דרוגבה לקח לכתב אחד שהיה בחדר ההלבשה של הפילים את המיקרופון קרע על בירכיו ביחד עם חבריו ושידר מסר "סלחו אחד לשני, אנחנו לא רוצים את המלחמה הזאת". כל האומה הוצפה ברגשות, וזמן קצר לאחר מכן הוכרזה הפסקת אש, כאשר שני הצדדים התאגדו לטובת הנבחרת הלאומית.ֱ
במונדיאל עצמו דרוגבה כבש את השער בראשון של חוף השנהב במונדיאלים, ואחרי 2 הפסדים מכובדים של 2:1 לארגנטינה והולנד הגיע רגע השיא של הפילים באותו מונדיאל: סרביה הובילה 2:0 במחצית אך הם הצליחו להפוך את התוצאה ל-3:2 ולרגע היה נדמה שכל האומה חגגה ברחובות ביחד. לאחר אותו טורניר דרוגבה רואיין בשנית ונשאל על מעורבותו הפוליטית במה שקרה במדינתו והוא ענה בגאווה "זכיתי בהרבה תארים, אבל שום דבר לעולם לא יאפיל על כך שסייעתי לנצח בקרב על השלום במדינתי. לראות את מנהיגי שני הצדדים, זה לצד זה, בזמן נגינת ההמנון, היה משהו מיוחד, הרגשתי שהאומה נולדה מחדש” וזה לדעתי המשפט שהכי מתאר את מי שכונה "משכין השלום".
צפו בסרטון המרגש של דרוגבה וחבריו הקוראים להפסקת האש:
ב-2014 דרוגבה פרש מנבחרת חוף השנהב בתור מלך שעריה בכל הזמנים עם 65 שערים, והיה אחד הסמלים הגדולים שלה בתקופותיה הגדולות.
כמובן שחוץ מזה הייתה גם הקריירה מחוץ לנבחרת, וגם שם בלט. הוא התחיל בלה מאן מהליגה השנייה בצרפת וכבש ב-3 עונותיו בבוגרים כ-12 שערים וזה הספיק לגאנגאן להמר עליו בינואר למאבקי ההישרדות בליגה הצרפתית הראשונה. באותה שנה כבש עוד 3 שערים ב-11 ההופעות שלו בקבוצתו החדשה וסייע לה להישאר בליגה הראשונה. למרות שהצוות המקצועי של גאנגאן לא התלהב כל כך, הוא נשאר בקבוצה ופתח בתחילת העונה, וזה השתלם להם.
דרוגבה בעונת שיא כבש 17 שערים, סיים במקום ה-3 בטבלת מלך השערים של הליגה הצרפתית, ועל הדרך קבע את הישג השיא של גאנגאן בליגה עם מקום שביעי ומכובד. משם עבר למארסיי תמורת 3.3 מיליון פאונד ובעונתו הראשונה (והאחרונה) כבש 19 שערי ליגה וזכה בשחקן העונה בצרפת. במקביל לכך, הוביל את מארסיי לגמר גביע אופ"א שבדרך ניצחו קבוצות מהטופ של אירופה באותם זמנים כמו ליברפול ואינטר, אך לרוע מזלם הפסידו בגמר 2:0 לולנסיה. אגב בסוף הטורניר סיים כמלך שערי גביע אופ"א.
בשנת 2004 דרוגבה הגיע לצ'לסי כחלק מהמהפכה של אברמוביץ' ומוריניו תמורת סכום אסטרונומי יחסית לאותם ימים, כ-24 מיליון פאונד. דרוגבה זכה ביחד עם צ'לסי 4 פעמים בפריימר ליג ו-4 פעמים בגביע האנגלי אך אני רוצה לחזור לעוד רגע מחונן בקריירה שלו:
עונת 2011\2012, צ'לסי בליגה עם עונה נוראית שמסתיימת במקום ה-6. אבל עזבו ליגה, כי באותה עונה דרוגבה דיבר בליגה של הגדולים באמת, ליגת האלופות. צ'לסי הגיעה לעונה זו שחטפה טראומות קשות במפעל, ודרוגבה במיוחד. בגמר ליגת האלופות 2008 מול מנצ'סטר יונייטד, דרוגבה הורחק אחרי ספק מכה שנתן לוידיץ' והסוף ידוע. עונה אחר כך בחצי הגמר נראה מה שמכונה על ידי אוהדי צ'לסי- המשחק הכי מכור שהיה אי פעם בליגת האלופות, אחרי שקופחו פעם אחר פעם ובסוף הודחו מול ברצלונה. חזרנו ל-2012: אחרי עלייה מהמקום הראשון בבית לא קל, הגיעו למפגש קשה נגד נאפולי בשמינית הגמר. במפגש הראשון באיטליה, נאפולי (שהגיעה סוג של פייבוריטית אחרי התוצאות של צ'לסי בליגה) ניצחה בביתה 3:1. נגמר? ממש לא. דרוגבה כבש את הראשון ובישל את הרביעי בהארכה וצ'לסי ניצחה 4:1 בסטמפורד ברידג' ועלתה לרבע הגמר במה שזכור כאחד המהפכים הגדולים בתולדות ליגת האלופות. נדלג ברשותכם על רבע הגמר מול בנפיקה (נגמר 3:1 בסיכום) ונעבור למשחק שעורר את הרצון לנקמה אצל הבלוז, חצי גמר מול ברצלונה. במשחק הראשון בלונדון דרוגבה כבש שער חשוב ונהדר ונתן לצ'לסי מקדמה קטנה לקראת הקאמפ נאו. בברצלונה הסיפור התחיל אחרת לגמרי. עוד במחצית הראשונה ברצלונה הובילה 2:0 אחרי שג'ון טרי הורחק שלא בצדק. אבל, עוד באותה המחצית רמירז צימק, ובמצב הזה צ'לסי עולה. בתחילת המחצית השנייה פנדל לברצלונה. מסי ניגש לבעיטה המכריעה, ובעט אותה למשקוף. לאחר שברצלונה ממש "ישבה" על השער של הבלוז, דרוגבה מעיף את הכדור עד לטורס שנמצא לבדו מול ואלדס, והוא כובש ומעלה את צ'לסי לגמר. בגמר זו הייתה דרמה אחרת, שכולה דרוגבה (וגם צ'ך) . בדקה ה-83 זה היה נראה אחרת לגמרי, תומאס מולר כבש שער בנגיחה והעלה את באיירן ל1:0. אבל כמו שצ'לסי הוכיחה בשמינית ובחצי הגמר, כל עוד יש דרוגבה אף פעם לא נשברים. בדקה ה-88 המלך של צ'לסי נוגח פנימה כדור קרן של מאטה ומשווה ל-1:1. בדקה החמישית של ההארכה, דרוגבה כמעט הורס את כל מה שעשה בכך שמכשיל את ריברי ברחבה, אבל צ'ך בהצלה נהדרת עוצר את רובן ומשאיר את הקבוצות בשוויון. הקרב המותח הזה הולך לדו קרב פנדלים. המצב- 3:3, שוואנשטייגר ניגש לפנדל האחרון של באיירן, ובועט לקורה ומי עם לא קינג דרוגבה בועט מכל הלב פנימה ומעניק לצ'לסי את ליגת האלופות בפעם הראשונה בתולדותיה.
לאחר שעזב את צ'לסי שיחק בשאנגחי, גאלאטסראיי, חזר לקדנציה בת שנה בצ'לסי ועכשיו עזב את מונטריאול מה- MLS.
ומה עכשיו? אחרי שהיו שמועות שיחזור למארסיי לגמור את הקריירה, עכשיו מחכים בצ'לסי שיודיע על פרישה רשמית ולצרפו לצוות המקצועי, כי אם יש לך אישיות כזאת בקבוצה, הרווחת.
