30 שערים בלבד כבשה בית"ר ירושלים ב-26 משחקים מתחילת הליגה (שניים במסגרת הגביע) ועד ה-5 בפברואר, היום בו פוטר רן בן שמעון מהקבוצה. מאז ועד היום שיחקה הקבוצה 4 משחקים ומצאה את הרשת 10 פעמים, שליש מכמות השערים שכבשה הקבוצה תחת בן שמעון בכבערך שישית מהזמן שהיה למאמן, שמונה בינתיים למאמן אשדוד.
חלק נכבד מהקרדיט על כך מגיע לשחקנים אך אין ספק כי האחראי הראשי להצלחה הגדולה של בית"ר בשבועות האחרונים זהו מאמנה החדש-שרון מימר.
מימר פוטר מהפועל כפר סבא ב-23 בינואר לאחר הפסד 3-0 לקבוצה שהוא עתיד לאמן. המאמן חסר הניסיון ברמות הגבוהות של הכדורגל בארץ, לא האמין בכלל שאחרי שבועיים הוא יהיה המועמד המוביל לאימון בית"ר ירושלים יחד עם גיא לוזון. המגעים עם לוזון כידוע לנו, לא הבשילו ומימר קיבל את הג'וב הראשון הגדול באמת שלו. מינוי נוסף של מאמן חסר ניסיון גרם לכעס בקרב אוהדי בית"ר והם יצאו נגדו בכל במה שניתנה להם. הנה כמה ציטוטים של "דברי טעם" שכתבו אוהדי בית"ר נגד המינוי של מימר:
"הוא לא מסיים את העונה"
"לצערי זאת הרמה שלנו, מאמנים סוג ז'"
"מאמן סמרטוט"
"הוא מבין כדורגל כמו שנומה ועוזי גופייה יאמנו"
"אם הוא מפסיד נגד ק"ש הוא יהיה קשור למסילת רכבת".
ואלו עוד הציטוטים הפחות בוטים מתוך מה שאוהדי בית"ר כתבו ואמרו במדיות השונות. למען ההגינות ושמם הטוב של אוהדי בית"ר יאמר כי חלק גדול מהקהל לא השתתף בהשלכת גיבובי הקללות והאיומים לעבר מימר ואף נתן למאמן צ'אנס להוכיח את עצמו, כמו שעשו בעבר עם דראפיץ', איך אין ספק שהתחושה הכללית הייתה שמימר לא רצוי בקבוצה.
לא ראוי? מימר מוכיח אחרת (רמי כהן שמאלי, גלריית התמונות של בית״ר ירושלים בפייסבוק)
הצ'אנס הזה בהחלט השתלם לאוהדים שכן נתנו אותו ולקבוצה שצברה תחת מימר 4 נצחונות ב-4 משחקים במאזן 10-1. מימר הפך את הקבוצה להתקפית, אטרקטיבית, שמחה, בטוחה בעצמה ומאוד מאוד מסוכנת. שחקנים שהיו חלשים מאוד מתחילת העונה ולא הסתדרו להם הדברים עם בן שמעון שיפרו את יכולתם פלאים והפכו לשחקנים חשובים מאוד עבור הקבוצה.
דוגמה אחת היא אריק סאבו. הקשר הסלובקי הגיע לארץ לאחר מלחמה גדולה עם הקבוצה בנוגע לחתימתו בקבוצה והציג יכולת חלשה מאוד לפני עידן מימר. הקשר היה אבוד במרכז המגרש, היה בכושר פיזי לקוי ואף הוסט לעיתים לעמדת המגן הימני-תפקיד שבכלל לא תואם את יכולותיו על המגרש. סאבו יכול היה ללכת מכאן לאיבוד כמו זרים רבים וטובים שנחתו כאן בארץ, אך הגעתו של מימר והחזרתו של דוד קלטינס לקישור (עוד החלטה טובה של מימר) הפכו אותו מהקצה אל הקצה. סאבו הראה שיפור ענק ביכולתו, קיבל אפשרות לצאת קדימה ולהיות מסוכן יותר כאשר איינבינדר וקלטינס נשארים קצת יותר מאחור והראה למה בית"ר נלחמה עליו בקיץ ולמה הוא שחקן סגל קבוע בנבחרת סלובקיה.
שלישיית סאבו-אייבינדר-קלטינס היא אחת מחוליות הקישור הטובות בליגה והיא בעצם המנוע של בית"ר. השלישיה הזאת היא החלק שמספק כדורים לשחקני ההתקפה, עוזר מאוד בעבודה ההגנתית וגם רץ הכי הרבה מכל שחקני בית"ר.
לא סתם הוא בסגל הנבחרת הסלובקית (Liga-Zwei)
דוגמא נוספת לשחקן שקיבל ביטחון תחת המאמן החדש של בית"ר היא מרסל הייסטר.
הגרמני-קרואטי שהגיע מאיסטרה 1961 כבש כבר בהופעתו השנייה בקבוצה, במשחק השני נגד ילגאבה וכל אוהדי בית"ר היו בטוחים שזכו במגן ענק. בפועל הייסטר הציג יכולת לא רעה בהתקפה אך כנראה שכח כי הוא מגן ויצר חורים רבים בהגנת בית"ר שגם ככה לא הייתה יציבה תחת בן שמעון. במשחק נגד הפועל תל אביב בסיבוב הראשון העבודה ההגנתית הרעה שלו הייתה בולטת במיוחד כאשר דולי מנגה עבר אותו פעם אחר פעם. לאחר הגעתו של מימר, הייסטר השתפר והתייצב יחד עם כל חוליית ההגנה של בית"ר והוא חלק גדול בכך שבית"ר ספגה שער אחד בלבד בארבעת משחקיה האחרונים.
כמובן שחוץ מהשניים שציינתי ישנם שחקנים רבים נוספים שעברו מעין "ריפרש" תחת מימר:
-איתי שכטר שנמצא בכושר פשוט מדהים ואחראי ל-6 שערים בארבעת המשחקים של מימר על הקווים (ארבעה שערים ושני בישולים),
-עידן ורד שבעונה פשוט פנטסטית אך היה לבד לגמרי בהתקפה תחת בן שמעון והיום עם עזרה מהחברים יעיל הרבה יותר.
עונה נפלאה עד כה לשחקן שחזר הביתה ( דף הפייסבוק הפרטי של עידן ורד)
-חן עזרא שהגיע בינואר, הפך לשחקן הרכב, התחבר בשניות לקהל ולסגנון המשחק של בית"ר ומזכיר לנו שכשהוא בכושר טוב והוא משחרר כדור בזמן הוא אחד משחקני הכנף הטובים ביותר שיש לכדורגל הישראלי להציע.
-דוד קלטינס שחזר לעמדתו הטבעית בקישור ולא צריך להכביר במילים על העבודה הנהדרת שהוא עושה שם.
-אנטואן קונט, עוד אחד שהגיע בינואר, נכנס מהר מאוד לעניינים והסביר לנו למה בעצם הוא היה שחקן לפריס סן ז'רמן לפני כשלוש שנים.
כל אלו ועוד עלו ברמתם ברמה ניכרת תחת המאמן החדש של בית"ר ועזרו לקבוצה במירוץ על כרטיס לאירופה דרך הגביע וגם דרך הליגה. כאמור, הקבוצה מאוד התגבשה תחת מימר והפכה ליחידה אחת לוחמת, כמו שהייתה בשנתיים האחרונות וההפך ממה שהייתה בתחילת העונה. אפשר לראות זאת מהחגיגות של הקבוצה לאחר הנצחונות החשובים על הפועל תל אביב ובני סכנין, מהתמונות והסרטונים שמעלים השחקנים ברשתות החברתיות ומההתנהגות שלהם על המגרש, לפני אחרי ותוך כדי משחקים.
ומה עם הקהל? הקהל התגבר על כעסו שנבע מבחירת מאמן לא מספיק בכיר, התחבר שוב לקבוצה וכבר נתן למימר כינוי חדש: מימריניו.
חזרה שמחת החיים, שחקני בית״ר חוגגים (רמי כהן שמאלי, גלריית התמונות של בית״ר ירושלים בפייסבוק)
למרות כל מה שנכתב ועוד יכתב, מימר רק מתחיל את המסע שלו בבית"ר והוא עדיין אימן רק ארבעה משחקים בקבוצה. לפניו שבועות עם משחקים מאוד חשובים וקשים כגון: ק"ש בגביע, מכבי חיפה והפועל ב"ש וכל זה עוד לפני הפלייאוף. אם ימשיך ביכולת הנהדרת שהפגין יחד עם הקבוצה אז השמיים הם הגבול עבור בית"ר ואולי האוהדים יכולים לחלום על תואר ראשון מאז עונת 2009-10, כזה שיצדיק את הכינוי המחייב שהעניקו למאמן שהם בכלל לא רצו שיגיע.
אללה מכבי חיפה!